שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
אורות דמדומים, השמש מתעתעת
קולות רחוקים, צרחה שנבלעת
טוב לי בפנים, ובכל זאת נקרעת
זה משחק של שנים, ואני לא נרגעת.רק רציתי ת'אור, והאמנתי שהוא בא.
ככה החיים, חצי אור-חצי חשיכה.
אבל לא הכול חד משמעית, טוב או רע.
יש גם 2 זמנים מבלבלים: זריחה ושקיעה.לא יודעת מה יש יותר עכשיו.
לכאורה, דווקא אור.
ובכל זאת, הלב שלי מותש.
מידי הרבה זמן ראה שחור.בחוץ עוד עוטה מסיכה,
בפנים לאט מתקרבת.
מקווה שכשתיעלם החשיכה,
אצליח לצאת אל השמש.אמן.
-
הרמוניה של צלילים
חום, קור
חוסר באור,
זמן לחפש,
זמן לגשש,
זמן לנטש
את הפגמים-מהלב בתוך
משברי החיים
לחפש ברוח
את החום, הלחות
ולשנות מציאות
זו לא אפשרות!לראות את הטוב,
לקום מעמקי הבור
לשחק עם הרגשות...להשתוקק לגדול
בלי לחדול!להמשיך לצמוח,
בעקבות הרוח....שברים דוממים,
אנספור פגמים
בלב, בנפש
בנגלה, בנסתר
בקיים, בנעלם.במקום להתמקד שם-
אוספת השברים
צועדת עם התרמילים.התמודדות
זו עוד אבן דרך
ליעד הנכסף!כל שבר, מתאחה.
כל פצע- מתרפא.
כל לב-
מצפה, מחכה,
לרגע שיוכל
לאסוף הקשיים
ולחבר מהם-הרמוניה של צלילים
כל פעם מתרגשת מהשיר הזה, הוא מצמרר אותי, ומחבר בי משהו...
נכתב לי ככה... בהשראה מסיפור מצמרר- שפתח לי משהו בלב.
השיר הזה עמוק, ואפילו מאוד!
יש בו אנספור תובנות...אם מצאתם אותם- קחו אותם לדרך.
@הדרי -
****יש לאן לחזור
בחוץ טיפות של גשם
הלב בוער כמו תנור
עננים שחורים באופק
כבר לא רואה ברורזה מגיע
ממקום עמוק
השנאה צבעה באדום
כל שדה ירוקלפעמים
זה כל כך קשה להכיל את השונה
להבין את השני
אולי כי ,,,,,,,
בעצם
אני לא
מבין את עצמיאז יצאתי מהבית
יצאתי אל הקור
רוצה לפעמים להרגיש
שיש לי לאן לחזור**** -
עוד שם
אני עוד שם
עדיין לא שחררתיהשכל תוקף - "תהיה רציונלי"
אך הלב עוד סוער, אמוציונלי.מסוחרר מהלופ של נופל וקם
הנשמה זועקת
כול לילה יורקת דםאבל לא, לא שיניתי
אפילו לא בגרםאחטא ואשוב
אכול חרטה
אך אשוב ואחטאנראה שכלום לא ישתנה
הלב מזמן כבר לא עונהשום דבר לא עזר
כול חבר מרגיש פתאום זרהניקוטין לא קבר
היגון לא נגמר
אז למען השם
מה עוד נשאר!סליחה שיצא לי דיכאוני כזה, פשוט פריקה והצפת רגשות קטנה...
-
דווקא מהשבר בונים
שחשוך מבפנים,
שהכל מתרסק
העולם נופל
כל הטוב חומק.מתעתע, דומע.
חיים שלמים
מתפוררים.
תקוות שנבנו-
נמסו.
כבניין גדול
שמתנוסס.מנסה לברוח מהמציאות
להעלם,
לברוח
בעקבות הרוח.דומי נפשי
וחפשי קרן אור
נגני לך
שיר של מזמור.כי בכל עת
יהיו לך קשיים,
מסכים שנופלים
מאבקים.וזכרי נפשי
כי ממנו,
הכל מאיתו יתברך,
וכשזה הוא- זה טוב!כי דווקא מהשבר בונים,
תקוות לחיים שם מוצאים.נחמה, נפש שבורה
דומעת,
בתוך עצמה-
מתפרקת,וגדולתך נפשי-
לאסוף השברים הדוממים
לחפש את אלוקים,
בצללים, בהבטים,
בשעות הקשות
שהכל הרוס,
וחשוך.
דווקא משם-
לבנות.והכל יחדיו זו הרמוניה
חורבן ובנין,
גלות וגאולה.נכתב בהשראת סדרת הספרים האחרונה של ליבי קליין (@טותיייי
..)
ספרים שהם עולם שלם, של תובנות וערכים!
תודה לך ליבי, על הסדרה המדהימה הזו, פידבק על השיר, ותובנות לדרך..)) -
כאב חשוף
🩸אני ילדה קטנה
ילדה של החיים
חולמת על אהבה
בעולם של זאבים
מישירה מבט
לא מפחדת מקשיים
אבל לאט-לאט
הכוחות שלי אוזליםאני ילדה קטנה
ילדה של החיים
תמיד במלחמה
גם כשלא רואים
זה הלב שלי
שלא מכיר כלל אנשים
איך העולם שלי
נבנה ממשבריםוסתם כי גיליתי היום
שמשהו באמת היה לי
וכבר תקופה שאין לי מקום
כי משהו פנימי נשבר בי
ואיך מתוך הקושי והכאוס
אף פעם באמת לא וויתרתי
ובאת שקשה לא להרוס
אבל מתוך הקושי הזה צמחתיואיך למרות הכול
אני לא שמחה
למרות שהעולם שלי טוב
ויש התקדמות בזירה
כל עוד אפ'חד לא אוהב אותי
אני לא יכולה
לא יכולה להרים את עצמי
כי הגוף במלחמהאיך לא ליפול עכשיו
איך להמשיך לחייך
איך הכול נחרב
אבל מה זה משנה?
תחייכי עוד קצת
ותשלימי מטלות
נו, ממש עוד מעט,
וכבר יהיו לך חברות.ומה זה משנה,
שאין לי משפחה.
כלומר אין לי קשר.
ואין לי אהבה.
ומה זה משנה,
אסור להתלונן!
העולם יפה,
מה הלב שלי מתבכיין?אוף רוצה לקום
אני כל כך רוצה
אבל העולם שלי עקום
והלב במנוסה
שאתכחש לרגשות
זה לא ממש יעזור
כואב לי ברמות
זו מציאות שאי אפשר לסתורזו כבר שנה שלימה
שאני שוחה בתוך העצב
חולמת על משפחה
או על מישהו אחר
מישהו אמיתי
שייתן לי כבר מקום
כי אני בגיהנום
נלחמת איתי כל היום
לא להרגיש ולא לחשובזה מסוכן מידי.
כן, אני מבינה...
איבדתי הרבה כל כך.
אסור לי ליפול! להיכנע!
אני חייבת להחזיק-
אז בכוח איתנים-
אני אוספת את השברים
ומסתירה אותם. כי חייבת להרשים.כי מי יאהב אותי,
אם לא אהיה כה חזקה?
זה יהיה הסוף שלי,
אבל אסור שאף אחד יידע.
בתוך הלב שלי,
יש כזאת'י מלחמה.
לא מבינה אותי.
הכול זה שקר אשליה.המוח לא מבין,
ולא זורם עם החרדות.
גם ללב שלי,
נמאס ככה לחיות.
אז לאט-לאט,
קמה מתוך ההריסות,
מקווה כל כך,
שתשחרר לי את החסימות.מתפללת לאבא,
היחיד שבאמת אוהב,
שיתן לי תשובה כבר,
פיתרון אמיתי לכאב,
כי אנ'בנאדם חזק
אבל אנ'לא רוצה לשרוד
אני רוצה לחיות אותך
תעזור לי לעלותאבאלה תבין
באמת אנ'רק ילדה
ומול מגדל של שקרים
אני מרגישה קצת חשופה
באמת אני
רק רוצה קצת אהבה
רק רוצה לחוש כבר רצויה
שמישהו אחד פה בעולם
צריך אותי כברשאני אחסר אם אני אעלם...
ומתוך הכאב
אני אוספת את השברים
מחייכת באמת
חיוך של חזקים
נכון כואב, שורט!
אבל אני לא אכנע.
לא איבדתי עוד שליטה.
גם עמוק במלחמה.
עוד זוכרת שיש אותך.ואם יש אותך-
יש סיבה להילחם.
להתקדם.
להתקיים.
ועוד יבוא לו אחד,
שאצליח לחיות כבר באמת.
בעזרת ד'. -
כולנו היינו שם
וראינו את הקולות
וקיבלנו הדיברות
וכמה רצינו ונכספנו
את בוראנו לראות"רצוננו לראות את מלכנו"
לא מפי משה
לא מפי מלאך
רק השם!!!ועברו השנים
התורה מדור לדור עוברת
וביום ו' בסיוון
נשמתנו מהדהדתזהו יום מיוחד!
יום קדוש!
יום שנהיינו יהודים!
יום שאת הפסגה זכינו לכבוש!ואני
יהודייה קטנה עם לב הומה
שואלת את עצמי
את נשמתי
האם את זוכרת?
נזכרת???
האם על התורה, כראוי, את שומרת?
זה היום נישואים שלך! יום נישואים של כולנו!
אשריינו אשריינו
להיות יהודים זכינו!ועתה--
האם אני מבינה
את המשמעות הגדולה
של העובדה
שאני יהודיה??? -
צויתה פיקודיך
אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד
(תהלים קיט, ד)אבא, צוית לי פיקודיך
לא תכננתי להפר
רוצה לפסוע בשבילך
אבל קשה ליכבר קשה להתמודד
העולם סביבי כבד
כבד מדי
כבד עליי
שום דבר כבר לא עובדצחקתי דקה
ואז בכיתי שעות
זרקתי חכה
ודגתי דמעותאמצע הלילה
גם בדממה הלב סוער
גם אחרי שכבתה הסיגריה
הכאב עודו בוערזה לא שיר על עצב
זה הסיפור של הבדידות
אין פה קצב
במנגינת הסיוטזה לא בדיוק שיר
זהו בכי ממוחזר
על עולם כל כך אכזר
על הלופ שלא נגמרהתרגלתי להשאיר את הנשמה בשירים
התמכרתי להשלך הכול על אחרים
אני לבד בחדר,
אני והנשמה בקצר
הדיכאון לא נח לרגע
הוא רק בונה לו עוד שריריםאז אבא תן לי ת'כוח
לא להפסיק להלחם
כי מי מבלעדיך
עליי עוד ירחםאתה צוית פיקודיך לשמור מאוד
אבל בשביל לשמור צריך לעבוד
ואין כמוך ואין בלעדיך
רק תן ת'כוח, שוב לקום ולעמוד -
ניצחון.
ניצחון זה לא שהשני מובס.
ניצחון, זה שאנחנו הצלחנו.
ניצחון זה לא רק מיטוט אירן וחמס.
ניצחון זה לחיות בשלום, בעיקר עם עצמנו.ניצחון זה להבין את הלקח,
בשביל מה בכלל הקרבנו!
נביא לנו ניצחון של נצח.
נתקרב כבר אל בוראנו.בוא, ותכריז יחד איתי,
אני ואתה נשנה את העולם.
ניקח איזה חיזוק קטן ופרטי-
ונביא לנו את הניצחון המושלם. -
אבא, לא עוד!\עם כלביא 2025
אבא,
לא עוד
מלחמות,לא עוד-
הרוגים ובכיות,אבא
לא עוד
צער,
עוגמה.אבא,
לא עוד
בבקשה!מבקשת,
אך לא יודעת מה טוב,מתחננת,
רק שמור עלינו,
מכל הטירוף שבחוץ
מקור המלחמה,
מהלחץ, מהאימה.ולא שוכחת להודות-
על הניסים שעשית,
על מלחמות שנלחמת
על ניסים-
גלויים ונסתרים.על זה
שאתה פה-
בלילות ובימים!טובעת בטוב שלך,
לעולמים!!ויודעת, בטוחה-
שכל מה שאתה עושה כאן-
זה לטובה!"הבוטח בה' חסד יסובבנו"
כי מי קל גדול כמוהו?!איזה טירוף, כמה ניסים!!, נכון שיש גם צער מסביב,
אנחנו בוחרים איפה ובמה להתמקד:)
אז עכשיו שכולם בבית, קחו את התקופה הזו בצורה שונה, קצת יותר להודות, לשמוח עם הניסים,
בטוחה שבעז"ה יבואו ימים יפים, יש לנו אבא טוב
