שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
רואה ת'פחד בעיניי
שומע רעד בקולי
כשאתה מחזיק את ידיי
ושותק
כשאני זועק אל השמיים
בוכה ממבוא ליבי
לא מוצא טיפת מים
באופקואיך שזה תמיד חוזר
בכל לילה במיטה
ואיך כשאני מתעורר
לא מוצא כאן אותך
מגלה שהכל רק חלום
ואתה לא אמיתי
שאתה מלאך שומר
בתוך חלום לא מציאותימחבק אותי כשקר לי
מנצח את הרעים
ומביא מה שבא לי
תמיד
אם זה מרשמלו ענק
או שוקו חם טעים
או כובע מאובק
ולפידואיך שזה תמיד חוזר...
-
אני אדם הישגי
הקאוצ'ינג הוא דרכי
אני אלופה בלהציב מטרות
ולכבוש אותם באינספור הזדמנויותהצלחות אחר הצלחות הצלחתי
פסגות אחר פסגות כבשתי
רצונות אחר רצונות השגתי
שאיפות אחר שאיפות מילאתירק דבר אחד עוד לא עשיתי
כי אני עדיין באמצע הניסיון
וכמה שלהצליח בזה ניסיתי
גיליתי שפסעתי בשביל לא נכוןאתמול הייתה לי נפילה
הרגשתי כמהלכת בחשיכה
חשתי רק צורך לבכות
כי לא ידעתי מה לעשותמול דרך מוטעית שבה הלכתי
מול כוחות שלשווא בזבזתי
מול פסגה עטופה בעננים
מול יופי מכוסה בקוציםניסיתי לחשוב במה טעיתי
כיצד לכבוש הפסגה לא הצלחתי
ואת התשובה האחת גיליתי
וזהו. את הניצחון הזה-עשיתי!כי אחרי כל נפילה באה נסיקה
וברוך ד' היא באה בעוצמה
את הכוחות נותן רק ד'
ומההשתדלות נותר לכם להתרשם... -
סיגנון קצת שונה, מקווה שתאהבו
מדבר על הקב"ה ועם ישראלזוכר איך הלכת אחרי במדבר
בארץ לא זרועה
עצים לא היו אולי קצת עשבי בר
מסביבך רק אדמה פרועה
הולכת בבוקר בלילה חונה
הולכת בלי לדעת עד מתי
עמוד ענן מכוון אחריו את פונה
לא עיררת לרגע אחרי פניותייכי הרגשת וידעת
שאחרי את הולכת
ובי האמנת
ועלי את סומכת
ותמיד גם זכרת
שבסוף עוד נגיע
לארץ המובטחת
ציפייה שהרגיעהאז עכשיו אני לך זוכר
את אותו החסד בעל ערך
וגם עכשיו אני בוחר
וסולל לך את הדרך
וגם אם אין עמוד ענן
ועמוד אש בלילות
עדין הכל מכוון
רק יותר קשה לגלות -
שוב חוזרים המראות
נשארות המסכות
אי אפשר עדיין לחגוג
כבר לא יעזור תו ירוק
לא רק בגלל שומר החוק
אפשר להידבק
גם מי שמחוסן
אנא שמור מרחק
ותיזהר
פן תידבק ותסתכן
לא רוצים יותר לראות
רחובות מסוגרים
ותפילות ממרפסות
אנא ה' עזור
תמגר המגיפה
סליחה, מסיכה
אין מקום לנגיף הקורונה
בעולם זה!!! -
פוסט זה נמחק!
-
אתם רוצים את הגאולה?
כי אני מאד רוצה
ובשביל זה מוכנה
לעשות הכ-לאבל יש בעיה
מאיפה מתחילים
איך אני אגמור
הימים שלי קצריםזה מרגיש כמו אוטוסטרדה
והשעון דופק
במוצאי שביעית הוא בא
על כך אין חולקאני רוצה להיות צדיקה
לזכות לראות את המשיח
אבל החיים סוחפים
והמטרה בורחת
נשכחתאז מה,
מה אני עושה,
איך אני אביא את הגאולה???| -
לפעמים, בזמנים טובים
כשהשמחה עלי משתלטת
ובזמנים הכי אלופים
כשאת הקושי אני כובשתאני מביטה אל קו האופק
ויודעת שהתקדמתי אליו בכמה צעדים
ממששת לעצמי את הדופק
ומודה לאלוקים על החייםמבטיחה לעצמי, שתמיד אמשיך
להתקדם עוד ועוד
גם כשבליבי יחשיך
לא אתייאש. אמשיך לעמודולפעמים, בזמנים קצת פחות טובים
כשהדבר היחיד שאני עושה זה לרבוץ
כשהסיפוק ואני נפרדים
ואני מרגישה תקועה בתוך בוץכי התייאשתי מהמרחק
שעלי עוד לעבור
כי לא היה לי כח רק
להמשיך לעבודאני מביטה אל השמיים למעלה
ונושאת תפילה לאלוקים
עזור לי תמיד להביט קדימה
ולא להסתנוור מהמרחקיםעזור לי תמיד לשמוע
לקול הפנימי האמיתי
עזור לי לא לברוח
עזור לי להגשים את עצמי -
שפיות משוגעת
לו יכולתי לומר
יופיו של יקום
לו יכולתי לשיר
ולרקוד ולקום.
לו יכולתי ללחוש
לא לצעוק ת'צרידות
לו יכולתי לתת
ידי לבדידות.חיים בתוך סחרחורת
של ריגוש מול נשמה
צועקים על אמת
שמזמן לא תמימה
מכים באגרופים
על קירות אבנים
בחוץ הכול עדיין 'קול'
ואין כלום מבפנים.ואמרו לי שיש טוב
אבל הוא בשיפוצים
ואמרו לי שמחפשים
הם לא מוצאים כי לא רוצים
ואמרו לי שנחיה
אך מה שווים חיי סיוט
איך זה ששיגעון
הוא שם נרדף לשפיות. -
שת בתים שכתבתי אם למישהו יש מה להוסיף אשמח
גם אם נפלתי מיד קמתי
את המדים בזריזות לבשתי
אל שדה הקרב יצאתי
עד כלות הכוחות נלחמתיאני יודע שוב אפול
אבל לא אשב בשקט בבור
לא אתן לעצמי לסבול
פשוט את הקירות אשבור -
@פודרה-0
גם אם טעיתי
ולאיבוד הלכתי
ומרדתי בחוקים
שעלי שומרים
אבל רציתי לנסות אחרת
רציתי לנסות בעצמי
לטעום את העולם
אבל כולם לא קיבלו אותי
הייתי זרה בכל מקום
לא שייכת.אבל לכאן אני חוזרת
אין לי מקום אחר
לכאן אני שייכת
ולא אתרחק יותר
אין מה למצוא בחוץ
הכל נמצא כאן -
זיכרון חרוט, לב קרוע
ישלי זיכרון, חרוט עמוק,
מסרב להימחק, נטוע.
הוא כואב, לוקח רחוק,
כל דבר טוב להכי גרוע.וניסיתי לסבן, לשחרר,
מבטיחה שזה קשה.
שוב, לעבר אותי מחבר,
דוקר, משסע, מענה.יש לכם עצה, מוכחת,
כזו שתעזור לי להרפות?
ולא אחת מארץ נידחת,
כי כבר נמאס לי לחכות.כשבוכה - אוטומט חושבת,
לוחשת, לעצמי ממלמלת.
גם כשלא רוצה, מייד נזכרת,
אולי פשוט אקבור אותך, מחשבת?ושחררתי,
והתפללתי.
תמיד ניסיתי,
אבל ננערתי.כי הזיכרון חזק, מנופח,
הוא חיי, בוער בפנים.
גורם להתגעגע כל כך,
עושה לי רע, חסרת חיים. -
-
ט טיטו התייחס לנושא זה ב
-
לפעמים צריך:
להרים ידיים
להרגיש חוסר אונים
מול האחד והיחיד
מול אלוקים.לעזוב הכל,
לזרוק אליו תמושכות
להתרגש מהדרך שלך
ולהמשיך, לא לחכות.לשמוח תמיד,
להינות מהרגע
לפנק קצת ת'צמך
ולהשקיע ברוגע.להעריך ת'חיים
-את אלו האמיתיים
לשמור על עצמך
גם בזמנים הקשוחים.
אם יש לכם תובנות משלכם או בתים להוסיף, יהיה מעניין!!
-
ובסוף אחרי הכול
כשהתחלנו לגדול
ולמדנו ללכת
כשהצלחנו לעמוד
בכוחות עצמנו
בלי להעזר באיש
ורק עליו סמכנו
והצלחנו להאמין
ולא רק בסיסמה
אלא עם כל הלב והנשמהתמיד כשקשה ואין אויר לנשימה
וסוחבים את החיים
כמו אופניים בעליה
ומוחים את הזיעה
וכמעט מאבדים אחיזה
והכול נראה כל כך אפוררק אז אני מאמין
כי אין לי אבא אחר....מלבדו -
אני מרגישה בקרוסלה
שחר רודף שחר
ואף אתמול לא חוזר למחר.אני מרגישה בקרוסלה
עליות וירידות
ובאמצע-הרבה דמעותהקרוסלה מסתובבת
יש ימים שהיא כמעט נעצרת
ויש ימים שהיא ממש דוהרת
ואותי היא מסחררתובתוך הכאוס
יש לי חבל ביטחון
להחזיק חזק במעקה
וכך לעמוד בניצחוןרק תפילה אשא
אוי קלי קלי
תשמור עלי
תמיד...
