שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שיר משנה שעברה אחרי האסון הנורא:
בס"ד
מירון, מילה שטומנת בתוכה
ישועות דבקות ותפילה
מירון, סמל למקום שמחה
איכה הפכה ליגון ויללהרשב"י, מושג של חיבור ואחדות
כל אדם מרגיש שייך
ממנו שואבים הצלה ופדות
הפך למקום אסון, היאךראש חודש, ליל שישי, מוצאי שבת
עולים ונוסעים מירונה
חלאקעס, ח"י רוטל לידת בן ובת
הומרה השירה בקינהל"ג בעומר, אלפי שנים
בנערינו ובזקנינו
שמחים ורוקדים אבות על בנים
ועתה, נהפך לאבל מחולינוכל העדות מכל עמך ישראל
חוגגים יד ביד
בציציות השני אין שואל
וכעת, אסון נורא כולם ביחדאיכה נספר ואיך נשחזר
בלתי ניתן להבנה
מ"ה יהלומים עוטרו בנזר
דודי ירד וליקט שושנהילדים וזקנים יחדיו חוברו
עלה המוות בחלוננו
המראות אשר עינינו ראו
אוי מה היה לנואיך ננחם ואיך נמשיך
העולם עמד מלכת
יום בצהריים החשיך
נותרנו כעצים בשלכתאבינו מלכינו אלינו מדבר
ואנו, אותו לא מבינים
מי בחנק ומי בדבר
טאטע הושיעה בניםכדאי הוא ר' שמעון לסמוך
עליו בשעת הדחק
אנא ריבונו של עולם בנו תתמוך
כשיום השמחה נמחקקדושי מירון, קרבנות ציבור
לא נשכחכם כל כך מהר
ננצל את הזמן, את הלב השבור
לא לחינם נגזר עלינו כאן להשאראבא שבשמים, האר אלינו פניך
קרבינו אליך הכי קרוב שאפשר
אתה אבינו ואנו בניך
העם הכי מאושר -
פוסט זה נמחק!
-
||מקווה שזה המקום. לא מצאתי מקום אחר.. אז אעלה את זה כאן:
יום למחרת האסון התארחתי בבית שמש אצל קרובי משפחה בבניין של הבחור חיים ראק זצ''ל שנהרג באסון,
האוירה הייתה מאוד לא שיגרתית ועצובה מאוד כיאה לא רק לאירוע בסדר גודל כזה אלא למשפחה שאיבדה בן.
בחרתי לכתוב את השיר הזה ואף הלחנתי עליו לחן מעניין, אך הבנתי שלחן על אסון מירון לא יתפוס,
אז תהנו (לא בדיוק הנאה אלא הכרה ואולי זוית עצובה קצת על האירוע שאמור להיות יום שמחה) מהמילים....||א. אין עוד מילים לתאר, ולא אויר לנשום,
אייכה אוכל לעורר, בדברי תפילותי שארשום,
אש ותמרות עשן בלהבות.. אש תמיד שלא פוסקת,
שמחה של אמת בלבבות.. את מקומה יירש השקט,
פז': ומי ינחם את האלמנות, המשפחות השכולות האבלות,
ומי ירחם בלי רחל מבכה, בכי תמרורים, בניה קוראים, בניה כורעים,
המשיכי לבכות.. המשיכי לבכות.. כי כלו בנו כוחות, ולא נותרו דמעות,
מלא זכיות... שומע תפילות... מה לומר לפניך, מ"ה לומר,
ב. געגוע קורא שואב, כולם רוצים להתקרב,
מטף ועד זקן, בערה אש קודש בלב,
קרבת אלוקים לי טוב.. וברוב עם הדרת מלך,
דמעות של שמחה בהלוך.. ובחזור בוכה הדרך,
פז': ומי ינחם את האלמנות וכו'...
ג. בנים רחימין עולו עולו לשמי מרומים, לארצות החיים,
הפכה לאבל ויגון שמחת באי עולי מירון,
מה לומר ביום כזה מ"ה...
כדאי הוא ר' שמעון, עוברים לפניו כבני מרון,
י''ח באייר, הכאב עוד נשאר, מאשפ"ת ירים אביון...
(י''ח באייר תשפ''א) -
"תקן את הגדרות"הסדקים התרחבו הגדרות נפרצו
החבל רופף החוטים נפרמו
חייבים למתוח לגדור הפרצות
את הדלת לנעול לקנות מפתחות.אמרתי נכנס לכמה דקות
נשארתי כלוא לכמה שעות
ושוב פעם נכנסתי לא למדתי
החלטתי הבטחתי ולא הצלחתי.עזור להיות איתן בדעתי
לקבל החלטות להיות אמתי
מאחורי הפחד לא להתחבאות
אנא אבא תן לי כוחות -
וחשבתי שכבר יבש אצלי מעיין הדמעות
והייתי בטוחה שאני לא יודעת לבכות
והשנה שחלפה טשטשה את הכאב
ורק למשפחות יש חור ענק בלבאבל גיליתי
שהכאב עוד חזק גם אצלי
והדמעות לא עזבו את העיניים שלי
וכשאני מדפדפת בתמונות ורואה
עוד אחד ועוד אחד-
ארבעים וחמישהאני מקווה, מייחלת ומתפללת
שהלקח נלמד
ולא נקריב עוד קורבנות לשווא
כי נכון הם קורבנות ציבור
וזו גזירה שנגזרה ואין לערער
אבל אף אחד לא רוצה להיות קדוש
ואף אחד לא רוצה להיות התמונה הבאה בעיתון...מירון תשפ"ב תשמרו על עצמכם!
||לא אני כתבתי אבל הייתי חייבת לשתף
|| -
בין ההרוגים יש מישהו הקהילה שלנו קוראים לו ר' יוסף גרינבוים ז"ל כואב הלב על אברך צעיר מי יתן שה' יאמר לצרותינו די
בכל מקום שאתם נמצאים תזהרו לא לדחוף ובפרט במירוןעוד רגע ידלק הניצוק
תובער הלהבה
וכולנו נזכור מה קרה
בשנה שעברה
איך הילולה כול כך שמחה
נהפכה ללויה
איך קהל של המונים שמח ואושר
נהפך לים של דמעות עם יגון עצום
פחד בהלה ודממה כבדה
לא כך הכרנו את ההר והזמן
בל"ג בעור לא זמן לצער וכאב
איך נוכל להמשיך לשמוח
למרות מה שקרה
איך נוכל לא להיזכר בה שקרה
הרי זה כל כך טרי
לא יאומן שרק עברה שנה
נדמה שזה קרה רק אתמול
45 קדושים ביום ההילולה נעקדו
אסור לתת לזמן לעשות את שלו
לא לתת למתים להשתכח מן הלב
הם הרי בנינו הקדושים
נזכור להדליק נרות
לעילוי הנשמות
ויחד עם זה נקווה
שיבוא השיח מהר
כי אין לנו כוח יותר -
היום ל"ג בעומר
פסקה מגיפת התלמידים
אפשר כבר לשמוע שיריםהיום, נפטר רבי שמעון
השאיר לנו את מורשתו
ויש המון מדורות שנדלקות לזכרוהיום קרה אסון
בעיר הקודש מירון
שם נפטרו ביום ההילולה
צדיקים, תמימים, ארבעים וחמישהאיך זה יכול להיות
שביום שקרו כל כך הרבה דברים טובים
קרה האסון שהותירו המומים? -
זה קצת מוזר ולא מציאותי
וזה גם אפילו מצחיק אותי
שבמקום לבכות שנלקח לנו תנא
אנו חוגגים עם מדורה של שנהשאלתי שאלה ביקשתי הסבר
משהו במוחי לא התבהר
ואז ענו לי חכמים ונבונים
חתיכת מצחיקה-לא על זה שרים!שרים על זה שהתגלו סודות עולם
על זה שנכתב ספר טמיר ונעלם
האווירה הקדושה שביום זה נהיית
נוצרה רק מאחדות של אמתאין מה לבכות וחובה לשמוח
כל יהודי בחג זה מצליח
סגולה להצלחה בלימוד התורה
רשב"י משפיע שפע ברכה!!! -
המראה של המדורות שבערו היום בכל פינה אפשרית, נתן לי את ההשראה לשיר הבא:
חושך מסתיר ומערפל
אפילה משתלטת, מעמעמת.
מסך שחור שמשתפל
מטשטש כל אפשרות קיימת.רק ניצוץ קטן בתוך האופל
בכוחו להאיר, להבהיר
לתת כוח לזנוח את הטפל
ורק את העיקר להשאיר.ואז שלהבת מתלהטת
קורעת בקול את העלטה
אחת ועוד אחת ניצתת
מאפשרת לקבל החלטה. -
& "המבין" התייחס לנושא זה ב
-
@מישהי-רגשנית אמר במשמעת עצמית ביהדות היא פרס:
לא הייתה לי משמעת עצמית
וכלפי חוץ לא היה אכפת לי
אני שיחקתי אותה נהנתנית
אבל בלב קצת זהכאב לי
אי אפשר להיות מכור לתאוות
זה העונש הכי קשה שיכול להיות.
עבר זמן, חזרתי בתשובה,
ופתאום נדרשתי לבחור בין טוב לרע
פתאום נאלצתי להתאפק ולחכות
פתאום הרגשתי כמה טוב יכול להיות
בתחילה היה לי קשה נורא
התייאשתי ורציתי להפסיק החזרה
אבל חברה טובה לי אמרה
שה' מקבל כל תשובה
וכמה שנפלתי
תמיד נצרתי
בכיתי ושבתי
וגם אם לסורי חזרתי
עדיין לא הייתי
אותו הדבר
כי למדתי
קצת להתגבר
והתחזקתי
וככל שהזמן עבר
חיכיתי יותר
וראיתי
איזה כיף להתגבר...
אני מרחמת על חברות מהעבר
איך הן חיות בלי שום דבר
מכורות לתאוות
עושות כל מה שהן רוצות -
מעגל צמוד
ידיים על שכמות
שיר מצמרר מתלהט
ובתווך כמעט חמישים נרותריח מוות שוב עולה
ומותר היה לכאוב
לתת לכלום שבחזה
לפעום חזק ובקושי לסחובוכלו העיניים המצטמצמות
והדמעות והחיבוקים
האש שמנחמת
ושירת העשביםוכלו הדמויות
החיים ממשיכים
והיום שאחרי
מביא איתו את הכי הרבה כאבים---
יעל#
-
פוסט זה נמחק!
-
ה המחבל המחופש התייחס לנושא זה ב
-
פוסט זה נמחק!
-
ה המחבל המחופש התייחס לנושא זה ב
-
ארץ נפלה
רעידת אדמה
מישהי באמצע בריחה
מעצמהרע לו ומר
הכל אותו דבר
נמאס לו כבר
כל הזמן אותה בדיחהקוראים להם
נוער נושר
לא מבינים שבפנים
הם כל כך רוצים להיות צדיקיםעזור לו, ולה
הם רק רוצים את עוצמתך
תתן להם אהבתך
תתן להם להרגיש...
קרבתךהם מסתובבים
שוב באותה הקרוסלה
נופלים וקמים
אבל אף אחד להם לא מריעמבחינתם הם חוטאים
לא עושים ת'דבר הנכון
ובאמת הם רוצים
אבל לא נותנים להם להבין ולשאולקוראים להם
שבבניקים
לא מבינים שבפנים
הם רק רוצים להיות צדיקיםבמקום לכעוס תבינו
כי הם באמת מסכנים
אולי כלפי חוץ הם קמו
אבל באמת הם שבוריםתנו להם, רק מילה טובה
תנו להם את מה שהם צריכים
לא תעזור להם שום תוכחה
להיפך, איתה הם רק מתרחקים.ואולי יבוא היום,
שנראה איך הכל נהיה ברור
והם יקבלו סופסוף
את מה...
שהם צריכיםבואו נגיד ביחד:
אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח
ואף על פי שהתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא! -
בס"ד
מדרגה עליתי עד שהצלחתי נפלתי
עד שהתמלאתי מרגיש התרוקנתי
כמה שהתקרבתי מרגיש התרחקתי
עבדתי קשה מרגיש הכול איבדתי
עוד הבטחתי ושוב לא קימתיפעם אחר פעם זה קורא כל הזמן
אבל אני לא נשבר לתמיד אני כאן
לא מותר לא מתייאש בליבי בוערת אש
אחת שאלתי מאיתו אותה אבקש -
@יהודי-זה-הכי
רק תסבירו להם שהם טובים
שלא ברגע אחד נהיים מושלמים
שאנחנו אותם מעריכים
על כל מעשה אותם מעריציםושזה בכלל לא חשוב מה חושב החבר
כי אתה חיי בשבילך לא בשביל האחר
כל התקדמות קטנה הרבה היא שווה
גם אם אף אחד לא עמד וצפה -
||הרבה פעמים אנחנו תלויים באחרים , מחכים לתגובות שלהם, שיבואו ויתנו מילה טובה ומחמאות כשצריך..
אבל צריך לזכור שיש הרבה רגעים שהסביבה לא תהיה שם בשבילך ,
צריך לדעת להעריך את עצמך, ולדעת כמה אתה שווה, יכול וחזק. זה צריך לבוא רק מימך...||שפיכת הלב לתוך
השעות הקטנות של הלילה,
סרטים.אני יודע שזה קשה ,
מכיר את זה מקרוב.
הלב מתכווץ -
לא יכול לשאת עוד עול.תמיד רצית וחיכת לתגובה
שתחיה אותך , שתיתן לך תחושה
טובה , אבל זה רחוק בכלל מלהגיע..
אל תחכה לסובבים שיתחילו להיזכר
במילים ששכחו לעודד אותך.זה לא שווה , צריך הערכה עצמית .
להעריך את מה שאתה עושה .
את מה שיושב לך בלב.
את ההתחזקות שלך.
את המלחמות שכמעט שברו אותך,
אבל המשכת להילחם .
את הנפילות שנפלת וקמת מהם חזק כמו נמר.
על מה שוויתרת בדרכך.הסביבה נעלמת שאתה מחפש תבונות,
שאתה מחפש שקט פנמי, נפשי .
אז כדאי שתדע איך להרים לעצמך ,
כי מגיע לך יותר ממה שבכלל ניראלך.
מלחמה קשה אבל צריך לדעת לחיות אותה! -
אני רוצה לגעת בשמים
אבל בינתיים
אני רק מנסה לצוף מעל המייםאני נלחמת
עם עצמי
ולצערי
גם מתייאשתושוב קורה לי
הבאסה
ואיך אין לי
ת'פוזהואיך מכל הדברים שבעולם
דווקא אותך אני שוכחת?
תסביר לי חי וקיים
ממה אני בורחת?ושוב בורחת במקום להתמודד
ושוב מתייאשת במקום להילחם
ושוב כושלת ונופלת
וגם בוכהושוב שוכחת שאני יכולה
ושוב מכבה את המדורה
שוב מקפיאה את הזירה
ונעלמתואיך מכל הדברים שבעולם
דווקא אותך אני שוכחת?
הסבר לי מלך חי וקיים
ממה אני בורחת?ושוב השמיים נכבים
ויחד איתם גם הלב שלי
ואין בי עוד שום נצנוצים
מחכה רק לאבא שליתביא כבר ת'גאולה
יש לי את הגלות הכי איומה
ואני פשוט לא מבינה
איך את זה אני אשרוד?אני מהלכת בחשיכה
ואולי אני עושה ת'הגזמה
אבל בינתיים חשוך לי נורא
וקר לי מאדמחכה כבר לגאולה
שאז גם תבוא השמחה השלימה
בינתיים...
מנסה להרבות
אהבת חינם||במוצאי שביעית בן דוד בא. תביא אותו כבר אבא'לה!||
-
זעיר מול עולם
ואלפי אנשים דוהרים.
נרמס ונחות מולם
זרוק, ואפ'חד לא מריםמנסה לשלוח יד
צועק בקול דקיק
מקווה שיעצרו בצד
שישימו לב אלי, קטנצ'יק.קטן בעיני עצמי,
מחפש אחר הכרה
מרגיש אותי סתמי
משתוקק רק להוקרה.ממשיך לנסות, נדחה שוב ושוב
כמו אוויר, כמו כלום, נסחף עלוב.נופל בין מוקשי החיים, נשבר
מתאבל על מה שהיה בי, ועבר...הנחיתות גוברת, במעגל נצחי
ומתישהו קולט ששינוי פה - הכרחי.אוסף בתוכי ת'שברים
בונה אותי חזק מבפנים
מבין שאנשים רק מְשַקְפִים
וכמו שאני מרגיש – אלי מתייחסים.
