שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
מלכים כתומים,
מלכים קטנים,
עלו בסערה השמימה,
לא עשו לאיש דבר,
טהורים הכי שיש בעולם,רוצחים שפלים,
באו פתאום,
צועקים, מתעללים ולבסוף גם רוצחים,
איך יכולתם לראות כאלה דברים?
מה הרגשתם,
כשמצאתם עצמכם בחושך,
עם דם על הפנים,תמיד למדנו על מלכים לבנים,
עכשיו גילינו
שיש בכל מיני צבעים,
אריאל וכפיר ביבס,
ג'ינג'ים קטנטנים מתוקים,אין לי מילים,
וגם אין לי את האומץ לבקש,
סליחה, סליחה,
סליחה שעברתם את זה,
סליחה שראיתם את הטירוף שהשתולל,
סליחה שהתמימות עבדה,
עוד לפני שהספיקה להתפתח,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל חיבוק מאבא,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל נשיקה מסבתא,
סליחה שאתם כבר לא כאן,
אלא נמצאים למעלה,
בטוחה שהנשמות שלכן הגיעו ישר,
למקום הכי גבוה שאפשר,
ה' יקום דמכם, תשמרו עלינו מלמעלה,
כי אנחנו נכשלנו,
נזכור אתכם לנצח.
ת.נ.צ.ב.ה -
"אין קץ לימי הרעה..."
מול סער וסופה,
רוחות, פחד, אשמה
בלבול ותהייה,
עומדים שם,
מבכים,
על החללים!תחושות קשות,
עולות ונסערות,
הסוללה נגמרה,
הנפש נשברה
מלהבחין ברע.בין ההמולה שברחוב,
להמולה שבלב,
דקירה קשה,
דקירה מכאיבה,
ששלח הבורא-
ויש לה מטרה.נשמות שעלו,
וכ"כ סבלו,
עברו מה שעברו.הכל בוער,
הכאב לא עובר,
הזעזוע מככב,
שם עמוק בלב.עם שלם- כאוב,
מחפש נחמה,
הנפש עייפה,
זועקים תפילה,
מחכים לישועה!!השמש שקעה איתם יחד,
האדמה זועקת, בוערת!
ואנחנו-
מאמינים בני מאמינים,
מחפשים סימנים,
ממשיכים להמתין,אבא,
לא לשווא את זה עשית,
בטוחים-
גם אלו רחמיךבתור אחת מהעם הקדוש הזה, לא יכולתי להתעלם מהמציאות ההזויה הזו!
שהיה לעילוי נשמת הנשמות הטהורות והקדושות הללו, שעברו שם- גם בשבילנו!
@הדרי -
מתגעגעת להכול
למי שהייתי, למה שהייתי.
איך שדיברתי, איך שהרגשתי,
איך שהייתי בכל רגע,
בכל דקה, בכל שעה.הכול זרם, הרגיש נכון,
היה לי שם טוב,
הרגשתי קרוב,
הייתי אני – באמת.ועכשיו הכול שונה,
מרגישה כבויה, זרה,
כאילו אני לא אני,
כאילו לקחו לי אותי.מרגישה ניתוק,
סוג של ריחוק,
לא מוצאת את עצמי,
משחקת אותה אחרת,
אבל אף אחד לא רואה
מי אני באמת. -
מקום שמכיל הכל!
מקום שיכיל,
מקום לצחוק,
מקום לבכות,
מקום לפרוק.מקום-
מלא אהבה,
מלא שמחה,
מלא בחמימות,
מלא באחדות.איך אפשר לעזוב אותו?
איך אפשר להפקיר אותו?
איך אפשר לוותר עליו?-
כל כספי לא משתווה אליו!!תודה אבא-
על המקום הוורוד הזה,
המקום החמים הזה,
הנשמות הטובות האלה...
שיש לאן לחזור,
ובתוך מלא אור...
קוראים למקום הזה--
בית...
כל יום, כל דקה, כל שניה- צריך להודות, על המקום ה- כ"כ חמים הזה, שמכיל הכל-הבית! (הכוונה לא דווקא לבית עצמו, אלא למשפחה שבתוכו- זוכרים להודות על זה?!)
-
שמחה פנימית\פורים תשפ"ה
פורים כבר חלף, עבר
החגיגות נגמרו,
הלב עדיין ממולא-
ספוג בקדושה, בשמחה.פורים השאיר עקבות...
שמחה למשך כל השנה,
סיפוק מהתפילה שנשמעה...השמחה החיצונית,
הייתה גם פנימית,
ריחפה באויר,
עטופה בצליל...מצוות היום-
מלאו את הזמן
הפכו אותו-
לקדוש ומנוצל.גם שאני לא אחת מהשיכורים-
שרוקדים ושמחים-
הלב מלא מבפנים,השמש שקעה,
פורים מנופף לשלום-
קורץ והולך-השאיר לנו את השמחה,
לעוד שנה...שנזכה תמיד-
להיות מוארים מבפנים
שיר שנוגד קצת את השיר של @שלום-לכם ,
אבל כל אחד ותחושותיו) -
אין דרך חזרה!!
הבטתי בחלון,
שרוחות נשבו ושרקו,
ונתפס מבטי באיש מוזר-
שעמד על גג הבית
ובידיו כרית לבנה
מלאה בנוצות לבנות,
דקות ודלילות.הוא עמד על הגג,
וברגע אחד--
קרע את בד הכרית
והנוצות החלו לעוף,
הן ריחפו באויר הקריר
ודרך חזרה כבר לא הייתה.האחת עפה בעקבות הרוח
לאיזה מבנה זנוח,
השניה והשלישית רחפו באויר
ונחו בראשו של צעיר.שום נוצה כבר לא הייתה לצד חברתה,
כל אחת עפה ליעד אחר משלה.
וידעתי שהכרית לא תחזור לשלמותה.
אכן!, אין דרך חזרה לכל נוצה ונוצה,
גם אם ירצה האיש להחזירן לכרית מאוחדת
אין לא אף דרך אחרת!והרי כך גם לשון הרע-
אין לאף מילה דרך חזרה
כל מילה שנאמרה אף בשגגה,
עפה לה ברוח כנוצה
וכרגע ביעד לא ידוע...אז להבא אדע-
ואחשוב לפני כל אמירה
שהיא ככרית הנקרעת
ונוצותייה עפות ומתעופפות
וו-
אין להן דרך חזרה!!שיר שכתבתי מזמן, (מקווה שכבר לא העלתי אותו בעבר לפה)
האמת ששכחתי ממנו, ופסח.., בין הנקיונות מוצאים הפתעות
שיר עם מסר חזק ממש- קחו אותו חזק בידיים!!! -
אבא, קשה לי
עצוב לי
אני מרגישה רחוקה ממךשומעת את הלב שלי
קורא לי
אומר לי שאני לא שלךאומר לי
התרחקתי
עזבי את הכול ודיאבל השכל שלי
מחזיר אותי
אומר לי שאתה עדיין כאןאתה עדיין כאן
עדיין אוהב אותי
למרות הכול
כל מה שעשיתי
אתה עדיין כאן
אז למה הלב שלי
