החיים שלך תותים
כך אומרים לי כולם
החיים שלך תותים
אז אל תתלונני סתם

כשאני אומרת שבא לי חופש
עונים לי תודי שיש לך שכל
היום לומדת כמו גדולה
מחר תרוויחי פי מאה

ואם אני רוצה קצת שקט
אומרים לי עם משפחה שאוהבת
נצלי כל שניה
לא כולם זכו לכזו מניה

כשאני רוצה טיפה של מנוחה
מסתכלים עלי כעל כפוית טובה
תעריכי שיש לך כוחות לפעול
לזוז, לחשוב, להניע, לגדול

למה אני מרגישה מרוטה
אין לי כוחות ממש סחוטה
מחכה בשקט להבשלתי העצמית
להרגיש טובה וגדולה רישמית

בינתיים מחפשת מי שיבין
שיקשיב לי ופשוט יאמין
שאני עובדת כמו שצריך
ופשוט מאוד אותי יעריך

החיים שלך תותים
כך אומרים לי כולם
החיים שלך תותים
אז אל תתלונני סתם

החיים שלי תותים
אני אז עונה
החיים שלי תותים
אבל עכשיו זו לא העונה!

בבוקר זורחת
בלילה שוקעת
משהו עובר עלי, לא ברור

בתחילה אוהבת
אחרי שעה לא סובלת
חייבת לצאת לאוורור

מרגישה חנוקה
ממש כמו בכלא
כמעט במצוקה
ומה כאן הפלא?

אין לי אויר
רוצה רק לברוח
להיות עם עצמי
לעוף ברוח

רצה מהר
ללא הפסקה
רוצה להרהר
לעצמי בשתיקה

ואז עוצרת
בלי שום הודעה
הופכת לאחרת
עם כל דמעה

הגעתי למקום
יכולה סוף סוף לבכות
מרימה עיניים, לקיר גדול
מחכה לי שנים ארוכות

שאגיע ואשפוך
אתחנן ואבקש
גם בלילה חשוך
לא אחדל להתעקש

ולמעלה הוא שומע ומקשיב
מביט אלי ברוך מקבל תמיד
הכול לטובה כך הוא משיב
רק תמשיכי להיות שמחה כתמיד.

לא רגועה
מרגישה בבועה
מביטה על העולם
כמו על סרט מצולם

מחפשת תשובות
לשאלות משתוללות
רוצה לנוח
להפסיק לברוח

מה קרה לליבי
שנהיה פסיבי
לא זז לא נע
מחכה בשקט בפינה

ואז בהברקה
ממש כמו אבוקה
נשמתי מצייצת
יוצאת מהמשבצת

זהו געגוע נסתר
שלפתע כך אותר
רוצה להרגיש את התחושה
של הרוחניות, של הקדושה

אוהב את אלוקיו
בטוח ברחמיו
רוצה לחזור
הביתה, אל האור.

רוצה לשקוע
מכולם לשכוח
העולם אכזר
ואני לבד
די כבר
אין כוחות
נמאס לי לבכות
נגמרו הדמעות
מי יבין
מי ישמע
אני מתמודדת לגמרי לבד
אין מי שאותי ינחם
אין מי שבמקומי יכאב
ואין מי שאותי יבין
וזהו החלק הכי מכאיב
כי מי יצליח לנגב את דמעותיי
כשאין בכל העולם
אפילו אחד שיודע
שמרגיש כמוני
שהעולם נגמר
בשבילי, בשביל כולם.
אין למה לקום
חבל על הכוחות
ממילא הכל יחזור כך להיות
שבור, כואב, לועג לניסיונות
לפחות לא נאמץ מידי את הכוחות.

@אריה-93 @טותיייי @כ-פ @יהודי-זה-הכי @יעל-ק ריגשתם!!!!!!!!!!
וואו, נהניתי ממש מהתגובות שלכם!!!
לקבל ממכם מחמאה - זה שיא!!
אתם אלופים בלי השוואה בכלל...

@יהודי-זה-הכי אמר במשפטים שאהבתם משירי המשתמשים.:

@שיר-5 השיר האחרון שלך ממש חמוד!
על מה כתבת אותו?

את השיר כתבתי בגלל מה שאני שומעת כל היום.
אני לומדת ממש קשה, (עיין ערך החתימה שלי...) ולפעמים..... מתלוננת. מה לעשות?
לא הכל מסתדר כמו שרוצים.
ואז (כמעט) תמיד אני שומעת: עדי, (כן, ככה קוראים לי... ) את צריכה לומר תודה שאת בריאה/שיש לך משפחה/שיש לך שכל ללמוד/שההורים שלך משלמים לך על הלימודים...
וזה קשה!!!
כאילו אפ'חד לא מבין מה אני עוברת...
אבל הכל טוב. לפעמים אני צריכה שיזכירו לי את זה...

לימודים, מבחנים
החיים עמוסים
מנסה להגיע לתואר

חברות, בילויים
חיים שזורמים
מרוצה מתקופת זוהר

צחוק מדהים
הרבה פטפוטים
אוהבת את ההוד

טלפונים מצלצלים
יוצאת לטיולים
רוצה תמיד עוד

זעקה שקטה
לחישה מעיקה
אני מחפשת את עצמי

לאן נעלמה
מעלתי אבודה
נשמתי מנסה להציץ

לחזור רוצה
לטפס מצליחה
אני נסיכה אמיתית!

||השיר צריך שיפוץ דחוף!
רק שהמוח שלי יבש...
מוזמנים לנסות לשפר אותו, אני אשמח...||

אם על המלך טוב
אולי רזומה אכתוב
תינתן לי
תינתן לי
את ששאלה נפשי

אם מצאתי חן בעינך
המלך
אולי תתקצר לי כך הדרך
הדרך

תינתן לי
תינתן לי
נפשי נפשי בשאלתי
ורצוני בבקשתי

אם על המלך טוב
שלחתי איזה סנוב
ישלח לי
ישלח לי
שידוך יותר שורשי

אם מצאתי חן בעינך
השם
אולי אקבל על מגש של כסף
ורצוני יתגשם

יינתן לי
יינתן לי
את החתן שאהבה נפשי
ואגיע אל מנוחתי...

משנכנס אדר מרבים בשמחה
ואני מרגישה ממש נבוכה
העולם לא מראה לי פנים מחייכות
ואיך אראה לו פנים שוחקות?
כולם אבלים מבכים את החורבן
השושנים נקטפו כמו פרח רענן
השדה שלנו אבל וקודר
שממה וריקנות הוא עכשיו משדר
מי ייתן תמורת הילדים
מי יחזיר שמחה ללבבות השבורים
עלו בסערה השמיימה כעולה
לכפר בעדנו, לקרב הגאולה
איך אפשר לחזור לשגרה
כאילו מאום לא קרה
לשכוח מכולם להתרכז בעצמי
להתנהל כרגיל באופן יומיומי
אני צריכה ניעור בזק
לצעוק לה' ממש חזק
לבקש גאולה לכל העולם
שנזכה לראות את הבית מושלם
שנזכה לאור, לתחיית המתים
לראות עבודת לוויים וכוהנים
לשמחה אמיתית ללא שמץ עצבות
באחדות אמיתית והמון רחבות.

||נכון שעבר זמן, אבל הילדים הטהורים הללו לא יוצאים לי מהראש. כמו מלאכים הם הלכו כדי לכפר עלינו!
אין סיכוי שנחזור כ"כ מהר לשיגרה... ||

רציתי להתחפש לליצן החצר
מכל פרצוף חמוץ חיוך לייצר
רציתי להתחפש למלכת אסתר
להראות אצילית ראויה לכתר

רציתי להיות גם כמו מרדכי
לשבת ברוגע להציל הלוואי
אולי לנסות פרפר עף בהי
גבוה לפרוח לברוח בחשאי

לפעמים רציתי מסכה סתם כך
להתחבא מאחורי חיוך מזויף
להראות תמיד יפה לעולם
כאילו תמיד הכול מושלם

אבל החיים דינמיים להפליא
לא נותנים את רגשותיי להחביא
לומדת לשמוח בלי להמציא
ולא שוכחת חיוך על פרצוף להקפיא

לא תמיד מצליחה לעזור
גם כשלמשהו נהייה קצת אפור
מנסה לפחות לא מידי לחפור
ומעודדת שגם זה יעבור!

איך אני אוהבת את פריחת האביב
כשהכל כל כך פורח מסביב
נשימות עמוקות ממלאות את כולי
לא רוצה לפספס אפילו משהו שולי
אוהבת להתהלך ברחוב העמוס
לתזז בין מיליון אנשים שמנסים לטוס
להרגיע את עצמי מהלחץ המעיק
זה שרודף אחרי באופן דביק
מחליפה אותו בניקיונות וסידורים
מבריקה את הבית מתקתקת עניינים
מתמכרת לריחות, לצבעים, למראות
אלו שחולפים בדרך כלל בפראות
לא נכנסים ללב הרחב
שמרוב סחרור מעלה כבר טחב
רוצה להישאר כאן לתמיד
להרגיש בעצמי את החיות, העתיד
הכול פתאום נראה שמח
הרי ברור, יש כאן ריח של פסח!

לא הגיוני, ממש לא אמיתי
איך זה קרה דווקא לי
מכול העולם נפלתי למלכודת
יחידה מכולם כך התחלתי לרדת
החברות מתלחשות בלי בושה
מנסות לגשש באכפתיות מעושה
לשאול, לברר מה איתי קורה
איך המרגש אחרי המקרה
ואני רוצה לצעוק, להטיח בלי מילים
איפה הייתן כשהרגשתי בכבלים
כשהייתי צריכה הקשבה, אמון ותמיכה
כשנשארתי לבד ללא הדרכה
עכשיו מאוחר אין איך לעזור
נכנסתי כבר ממש עמוק לבור
בודדה יותר מאי פעם
עם מצפון שכואב וצועק בזעם
הורים עם מבט כאוב בעניים
כזה שגורם לי לכאוב שבעתיים
להרגיש אשמה בכל מה שקרה
ריקנית וקטנה מאום לא שווה
מי ירים אותי, ינגב את הדמעות
ילחש לי שמותר גם לטעות
יעזור לי לחזור למה שהייתי
חזקה מאי פעם בגלל מה שחוויתי.

ניסיתי ללחוש
שמעתי צעקה
רציתי לכתוב
קיבלתי מחיקה

ניסיתי לשאול
ראיתי פרצוף
רציתי לנסות
קיבלתי ייאוש

מה שאני אעשה
לא יצלח
כל מה שאנסה
בסוף יברח

אין לי סיכוי
אני יודעת
בלי שום דימוי
אני טובעת

ידיים שמאליות
כבדות וקושי
תגובות שליליות
לא לוקחת אישי

אבל לב זהב לי
לב רגיש ואוהב
ממש אצילי
לכולם מהבהב

רוצה לחבק את כל העולם
ומקווה שיחזיר לי אה^בה מכולם.

אין לי כבר כוחות
רוצה טיפה להיות.
את עצמי להרגיש
בלי להרעיש
לשבת בשקט, לחלום
על הבית והחום
שאני רוצה לבנות
עניינים ברום עולם
שבמרוץ כך נעלם
משאיר לי אבק
שלועג לי, נאבק
להשאר עלי
להדבק אלי.
אין לי לזה זמן
מוצאת את עצמי כבר מזמן
מבקשת לנוח, להנפש
לעצור את גלגל החיים
המתיש, המהיר
העמוס ברעשים
שלא נותנים לך ללכת.

תמיד רציתי להיות מוצלחת
זו שעונה על הכול בנחת
לא נבהלת משום שאלה או דיון
שולחת חוכמות לכול כיוון

כזו שיודעת מה להגיד
לבקר פעולות ודוחות של תאגיד
לנחם ולחזק תלמיד כושל
לעזור לכולם מניסיון להתחשל

העולם ידע על רצונותי וחלומי
שלח אותי ללמוד במוסד אקדמי
מקצוע מורכב, שווה, והעיקר – חכם
אבטא את יכולותי – כך סוכם

לאט לאט התחלתי נובלת
מתכנסת בעצמי ללא יכולת
אין לי זמן אפילו לעצמי
רק רוצה לסיים סיוט עולמי

מה עושים במקרה שכזה
עם גיליון ציונים ממש מבזה
שוקעת עמוק ללא חשק
קפואה כאילו מאיימים עלי בנשק

מרגישה בכלא ממש אסירה
מחיצה עבה, לא עבירה
המצב כמעט לא אנושי
העיקר שקוראים לזה מקצוע חופשי...

שמעתי הרצאות הקשבתי לשיעורים
כאלו שמדברים על קדושת החיים
שאבין, שאדע, והעיקר שאפנים
שחיי כאן לא סתם שווים
הלב לא מרגיש את מה ששומעים
השכל לא מבין את מה שמרגישים
ואני בתווך כמו בת תשעים
לא מצליחה שום דבר להגשים
מכינה תוכנית כותבת לי תרשים
כזה שיגרום לי מחר להשכים
לנסות לקום עם כוחות מחודשים
להצליח לנסוק, להגיע למרומים
אבל החיים מורכבים כפליים
מוצאת את עצמי מתנהלת בעצלתיים
אח"כ יורדת שלב או שניים
מנסה להחזיק, נאחזת בשיניים
מבינה שאין סיכוי, מקפלת ברכיים
אבל הלב צועק, שורט בציפורניים
רוצה לעלות, לא מצליח בינתיים
וה' שולח לי אז מלאכים
שאותי מחזקים, מרימים ואוהבים
את דימויי העצמי מחזקים
נותנים לי יד ולוחשים
את נמצאת בצבא מילואים
ממש בקרב על החיים
יש לך כוחות לנצח אויבים
כי המפקד לא בחר בסתם חיילים
רק בכאלה שבסוף חוזרים
וכתפיהם במדליות של זהב מעוטרים.

רוצה מנוחה
מרגישה חנוקה
אין כבר כוחות
ללמוד

חושבת, מתקתקת
כותבת, מסכמת
רוצה קצת לעצור
לנשום

מי יבין שאני חייבת
מי יראה שזה נצרך
רק יום של אחד ודי
לנפוש

אבל החיים ממשיכים
לרגע לא עוצרים
לא שואלים
אפשר?

ואני חייבת
לא לפספס ת'רכבת
לא רוצה להישאר
לבד

באמצע קורסת
לא מסוגלת
וכולם ממשיכים
בלעדי.

נכון אמרתי
אני זוכרת
לרגע לא שכחתי
את דעתי הנחרצת

דיברתי בקול
בביטחון רב
נאמתי הכל
בלהט זהב

היום מסתכלים עלי
לא מבינים
הרי את אמרת
כך לוחשים

ואני יודעת
לא מסוגלת
נשרפת מבפנים
אבל נשארת

נכון אמרתי
אני זוכרת
נאמתי, הרצאתי
אך היום אני, לא מי שהייתי...

איך רדפתי אחריה
והיא נעלמה
עדת מעריצות מכרכרות סביבה

רציתי לומר לה מילה
לתפוס חיוך, מבט עין
אבל היא אפילו לא הציצה בזווית של העין

לא אפשרי
רציתי לצרוח
הכאב אכל אותי
בלי שיכלתי לברוח

זו אני, החברה
איך את נוטשת
כל כך מהר שכחת אותי
מרגישה פה נבגדת

איך יתכן
הרי את רגישה
מכירה אותי
הכי עמוק שאפשר

נכנסת למיטה
לא רוצה לצאת
העולם הזה אכזר
ולי אין כוח להתמודד

מה עשית לי?
חברה שכמוך
צריכה עכשיו להשתקם
להרגיש, ולגדול

מרגיש לי שהשיר מתאים יותר לתחילת ניסן, ערב פסח - פסח כזה.
אבל עדיין, אנחנו בניסן...

אבא רחום
עכשיו עת חרום
אין לנו כלום
מחכים

כולם מבקשים
מתחננים משתדלים
להפסיק עם הבלים
משתוקקים

מה נעשה עם זה הדור
שמרגיש עמוק בבור
מצפה ממש לאור
הגאולה

בבקשה אלוקים
ישועה פה צריכים
הרי בניסן עתידים
להיגאל

בזכות נשים צדקניות
שכמותן אני רוצה להיות
בגו זקוף בהוד
לזכות

העולם אכזר
לא נותן מנוח
כך עלינו נגזר
המצב מתוח

יורים עלינו מכל הכיוונים
אין רגע של שקט ורוגע
ואלו רק קצי הקרחונים
אני מתחילה להשתגע

מה יהיה פה בסוף השבוע?
סוף החודש או השנה?
העולם ממש מלא ברוע
חייבים להחזיק באמונה

נראה שהחיים מגיעים לסיום
כאילו שהכל פה נגמר
כל יום מרגיש לחיות באיום
מנסה לא להיות ממורמר

חייבים פה גאולה
משיח שיגיע
לצאת מהגולה
ופשוט להרגיע

אבל גם עכשיו כשאנחנו לבד
לזכור, להאמין שיש אדון לעולם
אבא אוהב שעלינו משגיח
ורק טוב עלינו שולח

אפילו כשקשה ונראה קצת רע
להבין להאמין שהכל מושגח
אבא לא שוכח אותנו לעולם
ורק רוצה שנרוץ אליו.