מסתובבת סביב עצמי,
לא יודעת מי אני,
מוחה דמעות בהסתר,
מחייכת בלי הפסק,

אומרת משהו ו-בורחת,
שוללת הכל,
כי את האמת אסור לומר בקול,

מחביאה הכל בפנים,
וזה עומד להתפוצץ,
מחביאה הכל בפנים,
כדי לא להתיחס,

אין לי כבר כח,
זה כל האמת,
אין לי כבר כח,
תשלח לי את הנס,

עזור שיגמר,
לי ולכל עם ישראל,
שהכאבים ייעלמו, התפוגגו,
ושהאושר שאי פעם היה,
יחזור במהרה.

סיפור אמיתי שהיה לנו השנה,

השנה בכסלו,
כמעט וראינו את המוות,
אחיין מתוק שלא חטא,
פתאום איבד הכרה,

מורדם ומונשם היה הקטן,
ולא היה סיכוי לנס,
ואמרו להוריו להתחיל להתכונן,
לפרידה שתבוא מהר,

בערב מצבו השתפר,
ואת ההרדמה הורידו,
עבר יום,
אחי מתקשר,
ברוך ה,
הוא נושם- בכוחות עצמו

עבר עוד יום,
אחי מתקשר,
נס פלאי,
אנחנו לא מעכלים,
הקטן משתחרר,
קופץ ומשתולל,
כמו שרק הוא יודע...
תודה ה,

אתמול בכפרות,
העלנו זיכרונות,
ששנה שעברה,
כשסובב אחי את התרנגולת מעל גיסתי, (הוריו של הפעוט)
בסיבוב השלישי,
התרנגולת, מתה...

בסיבוב השלישי,
התרנגולת מתה,
וביום השלישי אחייני השתחרר...

זאת התרנגולת,
הלכה למיתה,
ואחייני יצא לחיים...

שכולנו נחתם, לחיים ,
וח"ו לא לדברים רעים,,,
שנה טובה לכולם.

אלוקי,
אתה לידי כאן,
לא משנה באיזה רגע,
כעס, כאב וגם ברוגע,

גם כשנהיה חשוך,
וגם כשלי קר,
אף פעם לא תזיז פרצוף,
רק נותן לי את היד,

גם כשלי שמח וטוב,
אתה תמיד לידי קרוב,

אפילו אם נדמה לי,
שאתה נעלמת וזהו,
יודעת שזה רק נדמה,
כי אתה ה', אבא אוהב!!

חששתי, פחדתי,
הלכתי בדקתי,
וקיבלתי,
את התשובה...

נהיה לי שחור,
אין כבר למה לחיות,
רציתי חלמתי,
והתנפץ לי,

בשביל החלום נלחמתי,
מהרצון חייתי, ועכשיו...?

אמרו לי לא להתיאש,
שאפשר לנסות לטפל,
אבל יש לי תחושה שאומרים כדי לעודד,

אבא, אבא,
בבקשה תעזור ושלח לי נחמה,
תוציא מאפלה לאורה,

אבא אני מתחננת רק לך,
שתשלח, תשלח רפואה,
כי רק אתה כל יכול,
ואוהב למרות הכל...:(

חלמתי שהלכתי לאיבוד:
עומדת המומה בין שדות של קוצים,
מפחדת ללכת- להיפגע מדרדרים,

הכל יבש ושומם,
אין נפש חיה,
ופתאום נמצאה לה התקווה,

פרח קטן,
עומד לו איתן,
לוחש לי בואי ואתן לך יד,

מתקרבת חוששת,
מושיטה יד,
מלטפת,
אכן! זה אמיתי,
הוא לא מתפוגג,
הוא בידי,

ואז נראה רחוק אור קטנטן,
ויחד עם הפרח התחלתי לצעוד לכיוונו,
לאט לאט עם מעידות,
אבל הן מעידות,
אני בדרך הנכונה!!

ממשיכה ללכת,
לפעמים נופלת,
לפעמים עולה אבל לפרח שולחת תודה,
בלעדיו לא הייתי מעיזה,

ומתוך החלום מתעוררת,
ורואה שאכן זה אמיתי,
הפרח הקטן הוא- שליח מבוראי,

אחרי שעות של חושך,
אחרי ימים של בכי,
שלח לי פרח משלי,
שלוחש לי,
תמשיכי לנסות עם הפרח לגדול,
כי גם אם אני נסתר,
אני אוהב אותך הכי שאפשר!!!!!!!!(ה')

עומדת צוחקת,
כאילו הכל טוב בחיים,
רצה מחייכת,
בורחת מעצמי,

הי, אנשים תסתכלו על הפנים,
תראו את האמת,
תרגישו את הכאב,
לא חוכמה להיות כשטוב,
ולברוח כשקשה,

לא הרבה אני מבקשת,
רק שתתנו יד,
וכתף תומכת,
על תשירו אותי לבד,
בדיוק עכשיו,

עומדת צוחקת,
ובאמת אני בוכה,
לא הרבה מבקשת,
רק שתיהו איתי כאן עכשיו.

אם נטרקה עליך דלת,
אם סגרו עליך שער,
אם לקחו לך בית,
וגם הקרקע נעלמה,

דעי,
שיש ארמון,
שלך מצפה מחכה וקורא,
אל תתייאשי,

נכון שקשה כואב וקורע הדרך,
בסוף תגיעי לשביל,
המצופה זרעים ושושנים,
שאליך קוראים ושרים,
הידד הצלחת,
את הדרך לבית האמיתי -צלחת!!!

הבטחת,
וזה לא התקיים,
אמרת שזה יגמר,
וזה רק יתגבר,

אמרת שאבריא,
ונעשתי חולה,
אמרת שאתחזק
ואני יותר חלשה,

קיוויתי שזה יעבור,
וחטפתי בפרצוף,

ועכשיו?
עזבת אותי,
בלי שום עדכון,
שיקרת והתחמקת,
וזהו נעלמת,

שברת לי את הלב,
כמו שאף אחד לא הצליח,
בזמן רגיש,
השארת אותי לבד ברוח,

אז עכשיו אני כבר יודעת,
שאין כבר תקווה,
והנר שהיה דלוק- כבה,

שום דבר כבר לא השתנה
רק ילך ויחמיר עד שיגמר...

תודה לך על הזמנים שאיתי היית,
ובי לך כי בסוף- היית נוראית.

בסופו של דבר בא לי לברוח,
בסופו של דבר נגמר לי הכח,
מחפשת מקום בו יהיה לי נוח,
מתרחקת ממך ואין לי מנוח,

לא מצליחה להתחבר,
יודעת שאתה אוהב,
רוצה להישאר,
ומתרחקת יותר,

אני באמת משתדלת,
רוצה אותך יותר,
אבל החוט נמתח לי הרחק הרחק,

תחזיק בי חזק,
כדי שלא העלם,
תחזיק בי חזק,
כי הכאב רק עולה,

אוהבת אותך אבא,
אוהבת באמת,
מאמינה רק בך,
מעומק הלב...

אני מתקדמת- בפיגור,
אני טובה יותר- בבלבול,
אני חוזרת לשיגעון,
רצה בלי לראות,

לא מפסיקה לעשות שטויות,
לא שואלים אותי מה לעשות,
שואלים בצביעות,
ומאחורי הגב עושים הפוך, (ממה שאמרתי)

חושבים שאני מטומטמת,
לא יודעים שזו האמת,

לא יכולה להסכים לשום דבר,
כדי שלאחרים יהיה טוב,
מסתכלת על העבר,
מייחלת לשם לחזור,

מתכחשת להכל,
גם לעצמי,
הכל טוב,
אני אומרת,
כדי שלא יכירו אותי,

אולי הם צודקים,
במה שהם אומרים,
אני סתם חושבת,
ואפילו לא בודקת,

מיד מחליטה,
שזה מפחיד נורא,
לא מביאה לזה הזדמנות,
אבל, אולי זה שווה בדיקה??

הולכת והולכת פסיעה אחר פסיעה,
הולכת והולכת,
ואין אור בקצה המנהרה,

הולכת על חצץ,
האבנים לי דוקרות,
לפעמים סופות חול,
ופעמים אין שום קול,

קשה לי המסע,
עמוס לי הדרך,
החול בעיניים,
כואבות הרגליים,

רוצה שיגמר,
מטפסת,
מפלסת, לי את הדרך.

יודעת שגם אם קשה
האור עוד יופיע,
יגמר המסע,
והביתה הגיע.

מלחמה,
כמה נורא,
מסתתרים במקלטים,
רועדים ממחבלים,
ילדים רואים את הוריהם נרצחים,
תינוקות מהבומים נבהלים,
אמא אמא הם בוכים,

בידיים קשורות וראשים מורכנים,
הולכים השבויים,
מעליהם רובים דרוכים,
לכל תזוזה מחכים,

הולכים ברחובות,
רואים גופות,
מחוררים מיריות,
אנשים מתבוססים בדמם,
עזרה, מתחננים,
רק האדמה שומעת זעקתם,
ובשקט שותה את דמם,

ילדים מסתובבים,
עם עיניים קרועות,
מתחבאים מתחת למיטות,
את הנשימה עוצרים,
ולא זזים,
כשמחבלים בביתם מסתובבים,
עשר שעות ואפילו יותר,
שוכבים כמתים ואת חייהם מצילים,
חיילים את ננפשם מוסרים,
ובקרב נלחמים,
מגינים על אזרחים,
ואנשים מצילים,
ו
אלף פלוס הרוגים,
קרוב לאלפיים נפגעים,
מאות נעדרים,
ומאות חטופים ושבויים
בפחות משבוע,
האם שואה שניה הגיע?

מראות שלא ישכחו,
תמונות שלא ימחקו,

וכשבנו רוצחים כצאן לטבח,
לנו נותר רק לצאוק:
נקום את נקמתנו,
נקום את דם ילדיך,
שנהרגו על קידוש שימך,
ותעזור שהמלחמה במהרה תיגמר,
ושאנו מהצרות ניגאל, אמן.

זה שאת מחייכת,
לא מראה שהכל בסדר,
זה שאת צוחקת,
לא מראה שאת באמת בסדר,

אנשים אומרים,
מותר לך לבכות,
אבל לא מבינים,
שהדרך שלך לבכות,
זה לעלות לסטורי,
שירים שכתבת,
זה לעלות לסטטוס,
תמונות שאת במיטה,
כי ככה את מוציאה את הדמעות,
שאת לא מצליחה לבכות,
גם כשאת רוצה,

אז אומרים לך,
מותר לבכות,
אבל אומרים לך,
עוד סטטוס אחד כזה שאת מעלה,
ואני בחיוג למשטרה,
את מפחידה אותי,
תפסיקי לעלות,
תפסיקי לשתף,
זה לא נעים, זה מפחיד,

אז הפסקת,
הפסקת לעלות,
הפסקת לשתף,
הפסקת לספר,
את מה שהלב שלך צועק,

ועכשיו שואלים מה איתך,
וכשאת עונה הכל בסדר,
אומרים לך,
למה הפסקת לשתף,
למה הפסקת לדבר,
מותר לך לבקש עזרה,
מותר להראות חולשה,
אך את,
את כבר גילית דרך חדשה,
דרך של שתיקה.

מוקדש לאלה שרוצים לבכות,
אבל במקום דמעות,
יוצאים שירים ותמונות.

האמנתי לך,
אהבתי אותך,
בטחתי בך,
וחטפתי כאפה,

שוב גיליתי בצורה קשה,
שאסור לסמוך,
אסור לאהוב אף אחד,
כולל חברה,

אני אוהבת אותך-תמיד
אני חושבת עליך- שתדעי,
לא יודעת מה יהיה,
ומה בסוף יקרה,
אבל את תמיד אצלי בלב,

את הדמעות שבכיתי, לא ראית
את הצרחה שחנקתי לא שמעת,
ורק השאלה למה??
למה בכזאת צורה??
צועקת את עצמה,

יכולת לומר,
יכולת להסביר,
לא לזרוק את זה בפנים,

חטפתי סתירה של החיים,
מאחת שהכי סמכתי ובטחתי,
מה עשיתי שזה מה שמגיע לי??

לא נתת לי להסביר,
לא נתת לי לשתף,
אולי גם לי יש כאלה מחשבות?
אולי גם לי יש גבולות?
חשבת על זה???

אני חולה עליך,
ועכשיו גם חולה ממך,
ואני עדיין אוהבת אותך מכל הלבבבבב!!!!

מלכים כתומים,
מלכים קטנים,
עלו בסערה השמימה,
לא עשו לאיש דבר,
טהורים הכי שיש בעולם,

רוצחים שפלים,
באו פתאום,
צועקים, מתעללים ולבסוף גם רוצחים,
איך יכולתם לראות כאלה דברים?
מה הרגשתם,
כשמצאתם עצמכם בחושך,
עם דם על הפנים,

תמיד למדנו על מלכים לבנים,
עכשיו גילינו
שיש בכל מיני צבעים,
אריאל וכפיר ביבס,
ג'ינג'ים קטנטנים מתוקים,

אין לי מילים,
וגם אין לי את האומץ לבקש,
סליחה, סליחה,
סליחה שעברתם את זה,
סליחה שראיתם את הטירוף שהשתולל,
סליחה שהתמימות עבדה,
עוד לפני שהספיקה להתפתח,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל חיבוק מאבא,
סליחה שאתם לא יכולים לקבל נשיקה מסבתא,
סליחה שאתם כבר לא כאן,
אלא נמצאים למעלה,
בטוחה שהנשמות שלכן הגיעו ישר,
למקום הכי גבוה שאפשר,
ה' יקום דמכם, תשמרו עלינו מלמעלה,
כי אנחנו נכשלנו,
נזכור אתכם לנצח.
ת.נ.צ.ב.ה

מתי נפתח האפשרות לעשות לייק?
למה זה קשור?

כתבתי את השיר בתגובה לשיר של הדרי- שיעור לחיים,
אחרי שקראתי לא הפסקתי לחשוב על אותה קופאית, אומללה,
חשוב לי לציין- אני לא מכירה אותה, אני מנסה להרגיש אותה!

איך עמדת שם מול האחות,
של חברה שהיתה לך כאחות?

עמדת בעליבות,
כולך מתבישת,
מהאישה מהבחורה,
שעלייך חושבת,
איזה אומללה,
לאיזה חיים הלכת?

לא יודעת מה הביא אותך לשם,
אותך אני לא מכירה,
אבל אני יכולה לנסות להבין אותך,
במקום שלך,

בתור נערה,
חטפת בפרצוף,
החיים מסתבר לימדו אותך,
שהעולם אינו- תות (אולי תות רקוב)

חיפשת לך מקום בו לנוח,
ביקשת לשנות- קיווית שיהיה לך מנוח,
ובסוף?- גם שם לא נחלת הצלחה,
עם ילדה שלך,
לבדך חיה,

ופתאום עליבותך מתעצמת,
חברתך מנערותך,
חיה באושר עם בעל יקר ומדהים,
אחותה מספרת ולך מתארת,
מה פספסת, ומה זנחת,
מרצון- מתוך הכרח,
איך את מרגישה?
מזעזע- אני מניחה,

אני לא מכירה אותך,
אבל אני אוהבת,
ושולחת חיבוק מעודד,
שבעזה- עוד תראי המון טוב, אמןןן.

(מקווה שזה יעזור,
להתחיל לראות עוד צדדים,
באילו שהלכו למקום אחר...
לא לשפוט מיד,
לא רק להביא מוסר,
אלא גם לאהוב, ולכאוב,
איתם יחד, לא עליהם!!
מניסיון, זה הכי עוזר!!!!)

@אפרת-גלבוע
מי הייתה המורה שלך?
ובאיזה אזור?

@אליש צודקת, כתבתי את זה ואני נקבה, וכתבתי את זה לנקבה.