שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
לא שלי
המילה
הנוספת
ההיא
שחושפת
נתלתה
בשפתי
עוד לפני
אמירה
כמו פיסת עור
רופפת
על קצה חוט
סערה
שוצפת
להשיב
מלחמה שערה.ולמרות
הקול
שזעק מבפנים
לוקחת
אותה לאחור.
ואין מלאך
יכול לשער
גם אני לא אוכל
לתאר
אולי רק פיסה
מן האוראולי שיפתחו נושא לשירי חנוכה?
-
תבינו
אתם לא תבינו אותי
מזמן הגעתי למסקנה
אתם לא, אני כן הבנתי
תמיד אהיה קצת שונהאתם לא תבינו אותי
יחסי למילים, אותיות
ידידות ואיבה סמיכה
בשיריי לא תצליחו לראותאתם לא תבינו אותי
את הפחד חסר ההסבר
את הלילות, הימים והכלום
לשווא תשכנעו לדבראתם לא תבינו אותי
רק תגידו לי במה לבחור
אפילו שבכלל לא טעמתם
מיופיו של הבור השחוראתם לא תבינו אותי
גם אני בקושי מבינה
אבל נו, זה כמו שאמרתי
תמיד אהיה קצת שונה -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
ילד בודד
מביט אל השמים
אבא בחזית
דמעות על העינייםהפחד מתעצם
קשה לו לעכל
נשארו רק התמונות
והגעגוע שמחלחלתחזור
הוא בקול זועק
בלב שלי
אני רוצה הבזקשל אור
אני רוצה אותך
איתי, קרוב
כי רק איתך...אוכל לצעוד בדרך שלך
ילד מתבגר
מביט אל השמים
מרגיש בחזית
דמעות על העינייםהיצר גובר
וכבר נמאס להילחם
ועכשיו נזכר באבא
והגעגוע מחלחלתחזור
הוא בקול זועק
בלב שלי
אני רוצה הבזקשל אור
אני רוצה אותך
איתי, קרוב
כי רק איתך...אוכל לצעוד בדרך שלך
-
כבר מאוחר
#למה לא אמרת
שיש לך חור
בלב#למ הלא אמרת
שחסר לך אור
בנפש#למה לא אמרת
שאת רוצה מור
ברגש
--- וכבר מאוחרשיגלו לך את האמת
של החיים#למה לא בקשת
שוב את המידע לאמת
כל כמה ימים
--- וכבר מאוחר#למה את באה בחלומות
למה את רק תמונותלמה את כבר לא בחדר
דואגת לשמור על הסדר
ולזרוק עליי סוודרמאוחר כבר,
לשאול אותך.
הדמעות עונות לי
במקומך
במקום מילותיך
תשובותיךהכאב הוא גדול
ואת ציווית עלי לחיות
זה כואב לגדול
שאת נשארת מחוץ הלהיותואני עוד בוהה בתמונות
בזיכרונות
שילוו אותי, איתך
כל חיי
אוהבת המון, -
פוסט זה נמחק!
-
חייל בלי מדים
ניצחתי, מדהים
השארתי שלדים
נותרו לי גלדיםהראש בגמרא
שורה פלוס שורה
עיון בטהרה
לעיתים גם נורהועכשיו יצאתי לאפטר
מחפש את הכרת העם
במי שמחזיק את השאלטר
בדמעות ביזע בדם -
בסוף
אחרי כל שיר
אחרי כל משפט
אחרי כל מנגינה
אחרי כל נשמהיהיה
יהיה חלומות
יהיה זכרונות
יהיה צלקות
יהיה דמעותטוב
כל החלומות
כל החיים
כל התקוות
כל השבריםאם
אחרי כל חלום
מגיע גם תקווה
אחרי סוף יום
יש גם התחלהטוהר
-
ותאמת שקצת קשה לי
ההסוואה קצת מסתירה
החיוך המידי רחב הזה
מסתיר חלקה קשהביטחון עצמי מופרז
מדחיק מתחת לכד
רגשות שלילים
שמפחדים להשליםבתוכי יש מרגל
שוב ושוב בי בוגד
מכניס בי מחשבות מחלישות
נמלה קטנה הופך לגבעותושוב אני מתפללת
שאכבוש את הרובע
אך לא מאמינה שאצליח
לצאת בלא פגעמנסה להבנות ולהתחזק באמונה
יודעת שרק הוא מצייר את התמונה
אני רק צובעת אותה
השאלה באיזה צבעים
מקווה ומתפללת לאלוקיםאך שוב נשארת בפינה מבחירה
כי בעצמי אין אומץ ואמונה
אולי אצליח בשנה הבאה?!אם אמונה אכבוש הרים
אבל איך אצליח להלחם
אם בעצמי אני לא מאמין?כשם שצריך אדם להאמין בד'-
כך צריך אדם להאמין בעצמו! -
****גם ציפורים ****
זה עוד סיפור
של מלחמה מתישה
בין אדמה לשמיים
נוסע מהר בתחנות הזמן
לברוח מכאן
לא חשוב לאן
פתאום נפלה לידי
פתקא מהשמיים
הכתב ברור
הכל כבר כתוב
חיים ............
הם לא שחור לבןפזמון:
דע לך בני
שכל הזמן שהנר דולק ...
האור חוזר
אליך חודר
ואפשר עוד לתקן
גם ציפורים נודדות שביום פורשות כנף ....
לעת ערב
מוצאות את הדרך
חזרה אל הקןאך מה אעשה הלכה למעשה
אם נדבר ביננו
רחוק מתשובתי דברי משובתי
בלילות רודפים אותי
התעיף עיינייך בו היה ואיננו
דודי דופק יום יום
על דלתי
לדרוש בטובתיפזמון : דע לך בני שכל הזמן .....
ושוב אין לי שום תרוץ
להפסיק לרוץ ..........
עוד יום
עוד חודש
עוד שנה
גם רגע חיים הוא מתנהפזמון : דע לך בני שכל הזמן .....
{יש לשיר הזה גם לחן -- עובד על זה בימים אלו }
-
לא שלי
ראית את התמונה?
איזו?
נו, של האוטובוס.
מה? זה אוטובוס?
גרוטאה עדין על זה...
מצחיקה! זה כל היופי.
פה טמון הגרעין,
זו תמונה ישנה
מלפני...
היא נלקחה מהמוזיאון!
כן? עכשיו זה מתחיל להרשים!
...
אולי נפסיק להסתכל
על הכאן,
על המעודכן.
נחזור קצת לעבר,
נחזור למקורות
נתחבר לשורשים,
ונבין שהם היופי
הטמון בתמונה. -
רק כמה מילים לפני שאתם קוראים את המילים הבאות,
הם נכתבו בעקבות מה שכולנו עוברים בחודשיים האחרונים,
ובפרט אחרי האסון שנהרגו חטופים מאש כוחותנו,
זה מרגיש כמו דרמה זוועתית ביותר, שכולם מתים בסוף,
אתה מאבד עשתונות מרוב טירוף,
אבל פתאום קלטתי, חלאס לחפש מה צריכים להתחזק ולהגיד תהילים ולחשוב שזהו,
את כל זה השם עשה, בשבילי!
הוא רוצה שאני יקשיב לו ואז הוא יקשיב גם לי,
ומה הוא מדבר אלי, ומה אליך??
כל אחד יודע בעצמוהלב מתפחלץ
הכל כאן משוגע
במקום להחלץ
יגון וגם תוגהחפץ רק להטיח
את הראש בקיר
לתפוס את השטיח
לזעוק בכל העירמסתכל בלבן שבעין
רואה שחורות
איך למרות כל זאת עדיין
רואים את המראותושום דבר לא עובד יותר
לא ירוק לא הזרקות
לאן השם חותר
עם כל האזעקותבסוף אני הכתובת
אני כאן האשם
מפסיק לחפש סביב
חוזר אליך, השםמושיט אליך יד
תחזיק אותי חזק
מקשיב לקריאתך
תקשיב לקריאתי -
בס"ד
'איתך, באש ובמים'אבא, היצר הוא עליי גדול
תחזיק אותי שלא אפול
כי מי אני פה בלעדיך,
בשר ודם, עפר מין אדמתךאבא, אני איתך באש וגם במים
אתה יודע ש_אני לא מרים ידיים
ואם מרים, זה רק אל השמייםאבא, עזור לי לגבור על כל מכשול
רק אתה זה שיכול
כי מי אני פה בעולמך-
ייצור שנלחם לעשות את רצונךאבא, אני איתך באש וגם במים
אתה יודע ש_אני לא מרים ידיים
ואם מרים, זה רק אל השמיים
-
שיר שכתב הרב ליאור אנגלמן
האיש באולפן\ליאור אנגלמן
לאיש באולפן זה לא היה קורה
האיש באולפן מיד היה מזהה,
מה הבעיה לראות דגל לבן
עם האור היפה שמאיר באולפן.האיש באולפן - הרבה הוא עבר
ויש לו דסקית חטופים על הצוואר,
הוא חד כתער ומבטיו קשים
הוא אלוף העולם ב"אני מאשים".האיש באולפן מעולם לא טועה
הם הרימו ידיים מיד הוא רואה.
לאיש באולפן אין טנק וכלים,
אבל בלי כונה הוא הורג במילים. -
אופניים
החיים כמו אופניים
נוסעים מתגלגלים
כלום לא יקרה גם משמים
אם לא תאיץ בגלגליםעליות וירידות
הכל תלוי בהסתכלות
בחר את נתיבך
ואל תנהג בו בסכלותאם תטה את מבטך
אל השדות ליד
תגלה - נשארת לבדך
ובלי דבר בידהחזר אור לסובבים
פנס דרך תהיה לרבים
שלא ירמסוך עוברי דרכים
וסתם כי יש לך ערכיםהקפד לעצור
לבחון את המסלול
שלא תעבור
תפספס את הפיתולואם תהנה
מהדרך, מהקשיים
תוכל להעפיל
אל על, לגבהים
תגיע לפסגה -
כן, אלו החיים. -
נמאס לה למחות דמעה
לעודד כל הזמן את עצמה
לאטום אוזניים מול האשמות
על כל אותם הכישלונותהיא רוצה לצרוח
לקחת את רגליה ולברוח
לעולם שאוהב רגישים
שמעיף מבט גם לחלשיםיודעת שהוא לא קיים
הוא נמצא רק בחלומות
שם היא מלכת העולם
בוחרת לכולם את התגובותשם יש לה במה
להוציא את כל הטוב שבה
להראות כמה היא גדולה
לשאול מי רוצה להתמודד מולהאך בסוף תמיד בה הבוקר
ונמחקים החלומות היפים
ועוד פעם הלב דוקר
והיא חוזרת לחיים המעייפיםובליבה נושאת תפילה
שיבוא מלאך בשבילה
שיזכיר לה את האמת כולה
כמה היא טובה וגדולה. -
לא שלי
אני לא מאמינה.
פספסתי!
איך זה יכול ליהיות?
הפתק היה בידיים שלי
כל הזמן.
היה כתוב בו
איפה אני צריכה
לרדת.
אז למה?
למה פספסתי את
התחנה?נרדמתי בשמירה
כן, פשוט כך
נרדמתי, ישנתי.
נכון, הייתי מותשת
ועדיין, היה אסור לי
להירדם
הנה, החמצתי
הפסדתי את התחנה.
כי יש מקומות
שבהם אסור לישון,
יש רגעים
שאסור להחמיץ,
ויש תחנות
שאי אפשר להפסיד. -
שיר כואב שכתבתי בעקבות המלחמה
את הילדה הקטנה
שנהרגת בלי סיבה
ממחבל נורא
שאין לו רגש ונשמה
ופשוט בך ירה
התמונות שלך
עוברות מול העיניים
הלב שורף
רק מלחשוב עליך
על החיוך המתוק
על הצחוק המתגלגל
קשה לשיגרה
בלעדייך להתרגל
לחשוב שיכלת
להקים משפחה
ופשוט לנצח
תשארי ילדה
כואב לי לראות
ילדים קטנים
הולכים לגן
ואני יודע שאת
הלכת-
לגן עדןטוהר
2831/3085