שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
לא שלי
ראית את התמונה?
איזו?
נו, של האוטובוס.
מה? זה אוטובוס?
גרוטאה עדין על זה...
מצחיקה! זה כל היופי.
פה טמון הגרעין,
זו תמונה ישנה
מלפני...
היא נלקחה מהמוזיאון!
כן? עכשיו זה מתחיל להרשים!
...
אולי נפסיק להסתכל
על הכאן,
על המעודכן.
נחזור קצת לעבר,
נחזור למקורות
נתחבר לשורשים,
ונבין שהם היופי
הטמון בתמונה. -
רק כמה מילים לפני שאתם קוראים את המילים הבאות,
הם נכתבו בעקבות מה שכולנו עוברים בחודשיים האחרונים,
ובפרט אחרי האסון שנהרגו חטופים מאש כוחותנו,
זה מרגיש כמו דרמה זוועתית ביותר, שכולם מתים בסוף,
אתה מאבד עשתונות מרוב טירוף,
אבל פתאום קלטתי, חלאס לחפש מה צריכים להתחזק ולהגיד תהילים ולחשוב שזהו,
את כל זה השם עשה, בשבילי!
הוא רוצה שאני יקשיב לו ואז הוא יקשיב גם לי,
ומה הוא מדבר אלי, ומה אליך??
כל אחד יודע בעצמוהלב מתפחלץ
הכל כאן משוגע
במקום להחלץ
יגון וגם תוגהחפץ רק להטיח
את הראש בקיר
לתפוס את השטיח
לזעוק בכל העירמסתכל בלבן שבעין
רואה שחורות
איך למרות כל זאת עדיין
רואים את המראותושום דבר לא עובד יותר
לא ירוק לא הזרקות
לאן השם חותר
עם כל האזעקותבסוף אני הכתובת
אני כאן האשם
מפסיק לחפש סביב
חוזר אליך, השםמושיט אליך יד
תחזיק אותי חזק
מקשיב לקריאתך
תקשיב לקריאתי -
בס"ד
'איתך, באש ובמים'אבא, היצר הוא עליי גדול
תחזיק אותי שלא אפול
כי מי אני פה בלעדיך,
בשר ודם, עפר מין אדמתךאבא, אני איתך באש וגם במים
אתה יודע ש_אני לא מרים ידיים
ואם מרים, זה רק אל השמייםאבא, עזור לי לגבור על כל מכשול
רק אתה זה שיכול
כי מי אני פה בעולמך-
ייצור שנלחם לעשות את רצונךאבא, אני איתך באש וגם במים
אתה יודע ש_אני לא מרים ידיים
ואם מרים, זה רק אל השמיים
-
שיר שכתב הרב ליאור אנגלמן
האיש באולפן\ליאור אנגלמן
לאיש באולפן זה לא היה קורה
האיש באולפן מיד היה מזהה,
מה הבעיה לראות דגל לבן
עם האור היפה שמאיר באולפן.האיש באולפן - הרבה הוא עבר
ויש לו דסקית חטופים על הצוואר,
הוא חד כתער ומבטיו קשים
הוא אלוף העולם ב"אני מאשים".האיש באולפן מעולם לא טועה
הם הרימו ידיים מיד הוא רואה.
לאיש באולפן אין טנק וכלים,
אבל בלי כונה הוא הורג במילים. -
אופניים
החיים כמו אופניים
נוסעים מתגלגלים
כלום לא יקרה גם משמים
אם לא תאיץ בגלגליםעליות וירידות
הכל תלוי בהסתכלות
בחר את נתיבך
ואל תנהג בו בסכלותאם תטה את מבטך
אל השדות ליד
תגלה - נשארת לבדך
ובלי דבר בידהחזר אור לסובבים
פנס דרך תהיה לרבים
שלא ירמסוך עוברי דרכים
וסתם כי יש לך ערכיםהקפד לעצור
לבחון את המסלול
שלא תעבור
תפספס את הפיתולואם תהנה
מהדרך, מהקשיים
תוכל להעפיל
אל על, לגבהים
תגיע לפסגה -
כן, אלו החיים. -
נמאס לה למחות דמעה
לעודד כל הזמן את עצמה
לאטום אוזניים מול האשמות
על כל אותם הכישלונותהיא רוצה לצרוח
לקחת את רגליה ולברוח
לעולם שאוהב רגישים
שמעיף מבט גם לחלשיםיודעת שהוא לא קיים
הוא נמצא רק בחלומות
שם היא מלכת העולם
בוחרת לכולם את התגובותשם יש לה במה
להוציא את כל הטוב שבה
להראות כמה היא גדולה
לשאול מי רוצה להתמודד מולהאך בסוף תמיד בה הבוקר
ונמחקים החלומות היפים
ועוד פעם הלב דוקר
והיא חוזרת לחיים המעייפיםובליבה נושאת תפילה
שיבוא מלאך בשבילה
שיזכיר לה את האמת כולה
כמה היא טובה וגדולה. -
לא שלי
אני לא מאמינה.
פספסתי!
איך זה יכול ליהיות?
הפתק היה בידיים שלי
כל הזמן.
היה כתוב בו
איפה אני צריכה
לרדת.
אז למה?
למה פספסתי את
התחנה?נרדמתי בשמירה
כן, פשוט כך
נרדמתי, ישנתי.
נכון, הייתי מותשת
ועדיין, היה אסור לי
להירדם
הנה, החמצתי
הפסדתי את התחנה.
כי יש מקומות
שבהם אסור לישון,
יש רגעים
שאסור להחמיץ,
ויש תחנות
שאי אפשר להפסיד. -
שיר כואב שכתבתי בעקבות המלחמה
את הילדה הקטנה
שנהרגת בלי סיבה
ממחבל נורא
שאין לו רגש ונשמה
ופשוט בך ירה
התמונות שלך
עוברות מול העיניים
הלב שורף
רק מלחשוב עליך
על החיוך המתוק
על הצחוק המתגלגל
קשה לשיגרה
בלעדייך להתרגל
לחשוב שיכלת
להקים משפחה
ופשוט לנצח
תשארי ילדה
כואב לי לראות
ילדים קטנים
הולכים לגן
ואני יודע שאת
הלכת-
לגן עדןטוהר
-
לא חיה בסרט
חיה באמונה
אין לי דרך אחרת
אני כאן בכוונהה' לא יוצר יצורים פגומים
זאת עובדה, לא דעה.
לא סתם ה' שם מכשולים,
לכל דבר בעולם מטרה.אני כאן-כי כך הוא רצה.
אני כאן-ולא בקריצה.
הוא לא שם אותי סתם.
בשבילי נברא העולם! -
זה לא צחוק זה מלחמה
כן הייתי שם ראיתי את המצב
בכל צומת עמדה או מוצב
אזרחים לא תראה אין מצב
ההרגשה באוויר שזמנך מוקצב,בכל פינה מתרוצצים חיילים
מנסים לא להיות חשופים
שלא יראו אותם המחבלים
שלא יתפסו אותם לא מוכנים,במטולה תפס אותנו מטח פצמרי"ם
חצי שעה בימגונית רועדים מדברים
אחד את השני מחזקים ומרגיעים
וברקע נפילות ופיצוצים מזעזעים,אין ביכולתי להעביר את ההרגשה
לשפוך על הדף את התחושה
לנסות לתאר את המציאות הקשה
פחד אמיתי! לא קלישאה,הלכתי כי רציתי לחזק להרים
בסוף מצאתי את עצמי מתרים
שואב סיפורים מחדד מסרים
בולע בדממה הרים של תיאורים,יצאתי לחזק ויצאתי מחוזק
רציתי לדבר והייתי משותק
רציתי לשמוע אך הייתי מרותק
חשבתי שידעתי, הייתי מנותק,סוף סוף אני באמת מפנים
על מה אנחנו הלומדים מגינים
זה לא איזה קרב של ציונים
זה קרב על חייהם של אנשים,כמה שזה מחייב אותנו
להשקיע ככל יכולתנו
לתת הרבה יותר מעצמנו
למען העם שסומך עלינו, -
אותו אחד שעולה לאוטובוס
ואתה נושא תפילה בליבך
שרק לא ישב לידך,אותה אחת שצריכה עזרה לרדת בתחנה
ומעכבת את כולם בניגוד לרצונה
ואת רוטנת שלעבודה מאחרת,אותו אחד שאתה תוקע בו מבט
כי פרצופו לגמרי מעוות,אותה אחת שמסתבכת בקופה
ומשום מה מתייחסים אליה כאל שקופה
ודואגים לעדכן בקול את מצבה
ולתת עצות שבטח עליהם לא חשבה,כל אותם האנשים
שלמרות הכול בוחרים בחיים
לומדים לראות את הטוב
להתעלם מכל מה שיכול לשבור
מלאים בכמות של אומץ
שהייתי רוצה שיתנו לי קומץאז אל תהייה ההוא
שגורם להם לפול לחור שממנו ברחו
שמוחק להם את החיוך מהפנים
ושובר להם את הלב לרסיסיםלרגע תעצור, עשה סאויצ' בהסתכלות
כי אדם זה לא רק החיצוניות
האדם זה בעיקר הפנימיות!! -
אין דרך חזרה...
הבטתי בחלון
שרוחות נשבו ושרקו
נתפס מבטי באיש מוזר
שעמד על גג הבית
ובידיו כרית לבנה
מלאה בנוצות לבנות-
דקות, קטנות וקלותהוא עמד על הגג-
וברגע אחד-
קרע את בד הכרית
והנוצות החלו לעוף
הן ריחפו באויר הקריר
ודרך חזרה כבר לא הייתה..האחת עפה בעקבות הרוח
לאיזה מבנה זנוח
השניה והשלישית ריחפו באויר
וצנחו לראשו של צעיר
ואף נוצה כבר לא הייתה לצד חברתה
כל אחת עפה ליעד אחר משלה
וידעתי-
שהכרית כבר אינה תחזור לשלמותה
ואז חשבתי לעצמי-
שאין אף דרך חזרה לכל נוצה ונוצה
גם אם ירצה האיש
להחזיר אותן לכרית מאוחדת
אין לו שם דרך אחרתוהרי גם כך זה לשון הרע
אין לשום מילה דרך חזרה
כל מילה שנאמרה בשגגה
עפה לה ברוח כנוצה
אל יעד לא נודע..אז להבא אדע
ואחשוב לפני כל אמירה
שזה הרי כמו שאקרע כרית
והנוצות העפות-
אין להן דרך חזרה..(השיר הוא בסה"כ נמשל שכתבתי עליו שיר שיש בו מסר מטורף!
קחו את זה כמסר אדיר לחיים שלכם!!
כי לכו תדעו איפה נמצא היום משפט שאמרנו העבר...)
@הדרי -
הבוץ שנכנסתי עליו עמוק
אין לי דרך לחמוק
צריכה להסתדר לבד
בלי עזרה של אף אחד.מנסה להרים
ת'ראש מעל המים
להראות שהכול טוב בשיעורים
לעזור בבית מתי שצריך
ושככה יעבור הימים.אך בלילות
צריכה להרגיע את הרוחות
שבוערות בי, בנשמתי
ואת הרוחות שיצרתי סביבי.ואחרי תקופה
מוצאת את עצמי
באותה מתקפה
לא מבינה
איך הגעתי
לאותה סוטיאציה.מנסה לומר לעצמי
שאם במבחן החיים לא הצלחתי
אני לא עושה שוב טעויות
אני רק חוזרת על החומר.מוכרת ללב שלי שטויות
בלי מחשבות
כדי להרגיע את מצפוני
שעובד בלי הפסקות. -
יש לנו פרויקט בסמינר בנושא עלות השחר וזה מה שכתבתי
אשמח לתגובות לפני שמגישהמגע עלות השחר \ .ESTER.H.
בנגיעה אחת
של האור
מול החושךבקירוב קטן
של בהירות
מול כהותהינך נצבת
יממות
שלעיתים נדמות
לאפילות
לאבלות
לנרדמותאז-
בליבך את מייחלת
לראותך נגאלת
במגע קטן של-
עלות השחר -
לא שלי
בחוץ
הלילה שחור
ובבזיך אחד
מרקד אור
כבר כמה דורות
והפלא בוער
למוד סערות
והנר עודנו ערכי אם לא את
שהיית
פתילה אימהית
מעבירה לו אש,
מזמן היה כבה
המאור שבך
החזירו למוטב,
ולימים לך לוחש:
היה שווה.
קשור יותר לחנוכה, אבל...
-
בס"ד
'תן לי'-
תן לי לראות בעיניים
לרצות באמת מבפנים
לעוף רחוק לגעת בשמיים
להתחבר לתוצריםכי מה אני רוצה ומבקש
לחלום בסוף היום ולדעת לממש
לא לוותר, להמשיך להתעקש
לעמוד על שלי, בלי להתייאשתן לי לקדם תהליכים
לא לשבת לשחק משחקים
למחוק סטיגמות של אנשים
שתפרו עליי במהלך החייםכי מה אני רוצה ומבקש
לחלום בסוף היום ולדעת לממש
לא לוותר, להמשיך להתעקש
לעמוד על שלי, בלי להתייאש-אין דבר העומד בפני הרצון!!-
-
החיוך שלי מזוייף
את הזיוף שלו לא רואים
אני צוחקת בקול
כדי לטשטש את הפניםתאמת קשה לשמוח באמת
כי היצר בא להתעמת
הניסיונות פתאום מופיעים
ההצלחה במבחן אורבת לי בפניםפתאום האמונה היא היחידה
שאפשר עליה להתלות
בעיקר קשה לי עכשיו בתקופה
שאת האמת אסור לגלותאז ההתמודדות היא לבדי
בלי אף אחד לספר
אפילו חיבוק שהוא כלכך נחוץ
מרגיש לי כלכך חסרטוהר
-
אבא
תן לי שיר יפה
שאצליח להוציא את זה
הלב שלי לא מרפה
החלום הזה מרפאאבא
אתה יודע הכל
אני מפחדת ליפול
לא רוצה לסבול
זה פחד גדולתשמור עלי אלוקי
שלא אתרחק מידי
שאצליח לא להיות ב'הי'
ושאזכור שאתה מעליובבקשה, תגשים לי חלום
שימלא לי כך את היום
שאשמח ואצהל ויהיה לי מקום
שאמצא לי סוף סוף שלוםאתה יודע מה אני רוצה
את מה אני כל כך חפצה
אבא אני אהיה חרוצה
רק תביא לי לא בהלצהאני כל כך רוצה להרגיש
אבא בבקשה כבר תחיש
הלב הזה קצת רגיש
ואני מעבר לכבישאבא, תן לי מזור
בבקשה, אל תעצור
תעשה שהטוב לי יחזור
שהעולם שלי יתמלא לי באורכל כך קשה לי לחשוב
על הרע אל מול כל הטוב
אבא, תהיה כאן קרוב
ותרפא את זה המכאוב -
היום יום הולדת של שנה,
שנה של כעסים ריבים ומלא טינה.
יום הולדת גדול של פיצוץ,
הכל נאמר בפרצוף בלי קיצוץ.הוא קצת ביישן ועדין,
יעדיף להתעלם, להעביר, להבליג.
הוא כמו ספוג שסופג במקלחת,
וכשלוחצים לחיצה המים יוצאים בלי פחד.ואנשים מנצלים את המצב ,
מקנאים ורוצים לשבור את גו הצב.
צוחקים עליו מזלזלים בעדתו ,
פוצעים בלי משים את ליבו.אך הוא נעלב ואינו עולב,
שומע להג ואינו חוזר.
מנסה לפלס לו דרך חילוץ מהתסבוכת,
אך הכל מלא מוקשים ואין לו תגבורת.ואז הם התגברו ועברו את הגבול,
של סף הסבל, ממש גרמו לאיבריו בלבול.
הוא החזיר מנה אחת אפים ,
שיבינו את הרמז ויעזבו אותו בינתיים.והם ניצלו את זה, נפחו את התמונה,
פרסמו לכולם הוציאו אותו הכי רע.
המורים, ההורים וכל השכנים שומעים,
לא יודעים איך להכיל את הבן אדם הרעיל.והוא כמו דולפין משדר פנים יפות,
לא נותן לכרישים לארוב בפינות.
יש המון דגיגונים בים מתים,
דולפינים חיים ולא נכנעים.וקראו לו לסדר לבדוק מה קרה,
בקרו ושפטו אותו ממש כמו מקלחת קרה.
והוא עם עיניים שמביאות את הכאב,
שתק וסרב לדבר.וכשהעונש הוטל והתעבו המחסומים,
חץ הושלך וחדר עד לבפנים.
פתאום הסביבה נזכרה לספר,
את מה ששנה במשך יום יום הוא סובל.השברים, החתכים והחרם,
לאחותם לא יעזר ללכת לטרם.
הלב שלו נשבר איבד אמון באנשים,
יקח קצת זמן עד שיחלים מבפנים.ואם אתם חושבים שהוא חלש אתם טועים!
הוא גיבור וחזק רק קשה לו להכיל.
חולשות אופי של אנשים מסכנים,
שרע להם עם עצמם, אז הם מורידים אחרים.היום יום הולדת של שנה,
אולי יש בה מקום לחגיגה?
זה כבר תלוי בכם התשובה
באוירה שאתם משרים בסביבה.דרושים אנשים שיצטרפו לקבוצת הלהבות שמאירה את החוזקות שבלבבות,
פרטים מסביבכם....
