שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

פודרה 0

                                         גבול שמת

לפעמים בא לי לחיות
ללא גדרים ללא גבולות
מה שבא לי מיד לעשות
ללא מחשבה אפילו שניה לא לחכות

ושמישהו מניח מולי מראה
עוצר אותי שם לי גבול וחומה
זה כואב לי ומפריע
אני ממש משתגע

אני כבר לא יכול
עוזב הכל
אני מתייאש
כיביתי את האש

ואז אני נזכר בימים שכן הצלחתי
גבול שמתי התגברתי
איזה אושר איזה שמחה אז הייתה
וזה נותן לי כוח להמשיך בעבודה

מיתר

החורף כבר כאן, ואיתו ההשראות המטורפות.

ראיתי עץ עירום מעלים
רוחות החורף קומתו מכופפים
והגשם מכה בו ללא רחמים
אבל אני ידעתי עוד יבאו ימים
חלף לו החורף הגיע אביב
שלחתי מבטים סביב
העץ השתנה ללא היכר
ענפיו ירוקים קומה מיתמר

אני לא רוצה פרחים מפלסטיק
שתמיד פורחים פריחה מלאכותית
אני רוצה פרח שלפעמים קמל
אבל כשהוא פורח הוא חי ואמיתי

ראיתי ילד עירום מערכים
רוחות המערב קומתו מקופפים
והגשם מכה בו ללא רחמים
אבל אני ידעתי עוד יבאו ימים
חלף לו החורף הגיע אביב
שלחתי מבטים סביב
הילד השתנה ללא היכר
פניו מאירות קומה מיתמר

אני לא רוצה ילדים מפלסטיק
שתמיד טובים טוב מלאכותי
אני רוצה ילד שלפעמים נופל
אבל כשהוא קם הוא חי ואמיתי

עכשיו אני מבין במבט לאחור
שבעצם החורף הקודר השחור
הוא זה שחישל הכין והשקה
ומכל העלים היבשים את העץ הוא ניקה
שיוכל להניב עוד פירות מתוקים
ולהצל על כולם עם עלים ירוקים

[כן גם אני הרגשתי שצריך פה ושם שיפוצים, אבל העיקר המסר ברור גם ככה ]

הללויה

יום ראשון, שיר חדש. לא שיר משהו אבל מילים טובות.
[בית ראשון]
יש לי ימים שאני שוכח.
כל מה שלא צועקים באוזני
ימים שבהם אני בורח.
מכל מה שקשה בעיניי

יש לי שעות, הם דומים לי לנצח
שעות שכולם מערבולת חושים
זמנים שבהם גופי לי כמו קרח
זמנים שמוכר נשמתי לשטן
[פזמון]
ואם תשאל אותי רגע אחד מלפני - אני יודע
אני מיחל מכל צידי נשמתי - שלא יגיע
אבל ברגע שבא, זה ברור שנשאר
זה הזמן שכל השאיפות בעבר
[בית שני]
ויש לי שעות, הם פזורים על פני נצח
איך שאני תופס את ראשי
למה איני יכול לנצח
למה אני חותר באוויר

לָ֣מָּה נועדתי להיכשל שוב
למה אני טוב, איש נטול השגים
מתי סוף היום, מתי סוף הקרב
מתי יבלמו את מחול השדים?
[פזמון]
ואם תשאל אותי רגע אחד מלפני - אני יודע
אני מיחל מכל צידי נשמתי - שלא יגיע
אבל ברגע שבא, זה ברור שנשאר
זה הזמן שכל השאיפות בעבר
[גשר]
אבל מלחמת נצח זו נקודת המוצא
ולקרב שאין סוף בוודאי שאין שום התחלה
ואם אי אפשר לנצח אז גם אי אפשר להפסיד
והכול יחסי אז תקום חזק מתמיד
[פזמון 2]
ואם תשאל אותי רגע אחד מלפני - אני יודע
אני עדיין מקוה עבור נשמתי שלא יגיע
אבל ברגע שבא, בלוואי שנשאר
כל השאיפות מכוונות לדבר

רבקה

@פודרה-0 שימי לב לחוקי הנושא הנ"ל!!!
הפוסט הזה מיועד אך ורק להעלאת שירים וחיבורים. אסור להגיב כאן!!! - רק בפוסט הבא:

https://miktzav.com/topic/707/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94?_=1637497593465

ברוריה

כל החלומות התקוות והמשאלות
שחלמתי בין כרית לשמיכה
נמוגו עם שחר
כשזרחה השמש
והקצתי לעוד יום
ונשכחו כל החלומות
התקוות והמשאלות
איינם עוד איתי
ורק החלום הוורוד והיפה
הראה לי שיש עתיד
אבל רק אם ארצה
אותו אגשים
אם רק אוכל והאמין ביכולותיי
ואוציא אותן לפועל
כי האור יאיר
והבוקר יזרח
ועוד חלום קטן יפרח

מוכשרת על

פוסט זה נמחק!

רבקה

אני חושבת שאין לי צורך לספק הסברים לגביי השיר הבא - הוא פשוט מדבר אל כל אחד ואחת. גם כשהוא כתוב בלשון נקבה;)

בין תהום

לפעמים אני מרגישה,
תלושה כזו, בין תהום.
הארץ תחתיי ברעדה,
ואני בבלהות של חלום.

אלוקים, פליז שזה שקר,
בבקשה ממך שזה דמיון.
אל נא תכרה לי הקבר,
ליבי זה מכבר שבוי בקלון.

צעד נוסף, והארץ נסדקת,
שברים של כאב נפערים.
ברגליי כסא כבודך נאבקת,
נימיי דמי זועקים, גועשים.

אל תרפה ידך, ולו לרגע.
כי בין זרועותיך אני עומדת.
אל תשלך ביתך לפגע,
בין מחשבותיי עוד מבולבלת.

הייה לי למשען,
בעת צרה.
ואל תמאן,
לקבל אותה -

את התשובה.

מישי

פוסט זה נמחק!

מוכשרת על

פוסט זה נמחק!

טיטו

שידור חוזר

לאידע כמה עוד אחזיק
בדיוק לפני שנה
ככה זה התחיל
שמועות רצות
מילים עפות
ואיתם גמאני

לא מבין מה בי מציק
מציף חינם אהבה
ורק שלום מנחיל
בלי מריבות
לשונות הם חרבות
ושוב הכל נגדי

כשקמתי הרגשתי משו מעיק
כמו גוש שנתקע
חשבתי זה סביל
הדחקתי רגשות
עצרתי בכיות
מתפוצץ בתוכי

מאיפה נפל עלי כזה תיק
אריכיון של כאב
שאותי מפיל
צלקות חשופות
דם ודמעות
ממלאים את ליבי

נזכר בימים ברגש מחניק
אכזבה בלב
מקרה משפיל
ראש בין כריות
על הגג בלילות
בורח ממקום שזרק אותי

עוד מילה הורסת זיק
עוד אני דואב
חומת תקוה מפיל
שנה של אמונות
מיליוני תפילות
והכל מהתחלה פוגע בי

נשארתי עלה בין שמיים וארץ
תלוי לחסדי הרוח
אם אגדל או אהיה עלה נושר
ההחלטה כבר לא בידי!

אנשים כותבים שירים על דברים שקרו וכואבים להם וכך גמאני
מי שקרא את השירים שלי יכול לשים לב שזה דיי השתלשלות של דברים עד שזה נגמר
השיר הזה שכתבתי עכשיו הוא על כל מה שכתבתי ביחד כי אנשים עוברים דברים ולפעמים השם רוצה שהכל יתחיל מחדש

ברוריה

השיר נכתב בעקבות כמה מקרים שחוויתי שגרמו לי לאבד אמון בכל מיני שניסו לעזרו ונכשלו....

העולם אכזר
בנו מתעלל
ככה מכאיב
למה קורים דברים
שאנחנו לא מבינים
איבדנו אמון
נשבר לנו
מה שהיינו רגילים
השתנה
נמחק
איך נשכח מה שהיה
איך נחזור לנקודת ההתחלה
כבר לא תמימים
קצת מבינים
אבל עדיין קשה
ולא נוח
פוגעים בנו
משפילים אותנו
דברים שאהבנו והיינו בטוחים שהם בסדר
נסדקו
התרסקו
נשברו
האמון נאבד
איך ניתן את ליבנו
ככה בחינם
למי שהתכחש לנו
ובעט בנו
ברגל גסה
זה כואב ככה
לחיות בלי לדעת
באשליות כאילו

בננה ספליט

פוסט זה נמחק!

טיטו

שונא צבועים
מיליון צבעים
איך הם באים
ומדברים
לא מתביישים
לא מותרים
וכשהם הולכים
הם מחריבים
את החיים
של אנשים
גם חברים
שלא עוזרים
בהם תומכים
שרים שירים
שמחמיאים
לשטוטניקיים
מדבר עם אלוקים
שרואה מעשים
נותן עונשים
שיגיד מה עושים
עם כל הרעים
ודברים של ביניים
חצי חיים
הרסו עם מילים
שלא אומרים
לא מסמפטים
מכה על חטאים
איך הם מתנהגים
ברמה של ילדים
נושם אבק שהם נושמים
רואה והם רושמים
עוצר והם חוסמים
כותב והם חותמים
לא סובל צבועים
ולא מסתיר את זה מהם!!!

אייצ'ית

אני מקווה שכל מי שקורה את החיבור הזה- לא חווה אותו אי פעם בחייו..
ומי שכן חווה- מקווה שלקח את זה למקום מקדם וחיובי ולא להפך..
יש המון אנשים, זה יכול להיות אתה, שכן שלך, חבר לכיתה, בן, אח, דוד, ו.. אפילו הורים...
שקמים כל בוקר- כמו כולם אבל הם לא באמת חיים.. יש משו שעוצר אותם מלחיות, יש להם דופק, הם נושמים- אבל לא חיים!!
שימו לב אליהם, תנו להם יד, אל תכבידו..
תזכרו שכמו שהם טועים- גם אתם...
לגיטימי שלא הכל וורוד- אבל אל תפסיקו לחיות!

לחיות: )

אני רוצה רק לחיות
ומה שבא אלי זה קרבות
אני רוצה רק לחיות
לשחרר ת'יום, את הצרות...

נשבר לי מכאבים
נשבר לי מנפילות
נשבר לי מהסרטים
שמציירים אגדות..

וזה קשה לי ככה
לכתוב שירים ושוב לחזור
הנה עוד כאפה
של החיים בשטח האפור...

אז שוב באלי לוותר ,לפרק
לנשום את אני האמיתי
וחאלס! מספיק להתרסק
בשדה הקרב נלחם חזיתי---

לא..אתם לא יודעים
מה זה בוקר בלי חיים
בוקר שכולם נושמים
וגם אתה במאמצים...

מה שנשאר לעשות
זה לאסוף ת'דמעות
להפוך אותו לשק חבטות
מול כל הרוע והמחשבות...

התרגלתי להדוף בידיים
כל טעות שעשיתי בדרך
לא שמתי לב שבינתיים
אני מפסיד מרכיב בעל ערך...

תזכרו ש..
אדם חייב להיות מספיק גדול כדי להודות בטעויות שלו
מספיק חכם כדי להרוויח מהן
ומספיק חזק כדי לתקן אותן...

ברוריה

סוג של תזכורת קטנה למה שאולי שוכחים מידי פעם:)

להתפלל כמה שיותר זה לא מספיק
לעולם לא להפסיק
לדעת להודות על מה שיש
לא לשכוח גם כשקשה
גם כשלא רואים את האור
או כשנשארנו מאחור
גם כשהדרך ארוכה ולא נגמרת
או כשנראה אחרת
תמיד לדעת שיש יד מכוונת
את הדרך מאירה
ולנו מזכירה
שאף פעם לא מאוחר
תמיד יש מי שרואה אותנו מלמעלה
רק שנזכור לפנות אליו
גם כשטוב וורוד
ולא רק כשקשה ושחור
גם כשהדרך לא סלולה
ומלאת מהמורות

מיתר

פזמון שממש מזמן כתבתי ופתאום היום עף לי לכתוב לו את הבתים, לא יודע אם ממש קשור לתקופה אבל בעצם הוא קשור לכל יום ויום
בית א
שוב אני כאן שוב מתמודד
באותם השטחים שאתמול כבשתי
שוב המצפון לא ממש מעודד
אחרי שקמתי ושוב התייאשתי
שוב להתחיל מאותו המקום
לשקם הריסות ששוב פעם ניפצתי
שוב פעם את אותה התמונה לרקום
רגע אחרי שאת גווניה פרמתי

פזמון
כי כולם כאן רוצים לשוב
רצים לשוב
ושוב פעם רצים לשוקת שבורה
כי כולם כאן רוצים לחזור
רצים לחזור
ושוב פעם רצים בחזרה
לנקודת ההתחלה
בית ב
שוב פעם להכות על אותו החטא
שרק אתמול ממנו שבתי
ושוב למחרת להתחרט
על זה שאת הטוב עזבתי
שוב פעם לסור מהרע
ושוב כמובן לעשות את הטוב
ואני לא מבין מה כאן קרה
ששוב ושוב אני הולך הלוך ושוב

פזמון
כי כולם...

פודרה 0

                                         אל תהיה  כלב

מכירים את אלו הכלבים
אלו שבמכונית לקישוט מונחים
שתמיד בראשם מהננים
כאילו כן כן הם אומרים

אז אחי גם אם אתה ממש מתלהב
תלך עם הלב אבל אל תהיה כלב
תבדוק תשאל תברר
תנסה אולי משהו אחר

הפזיזות הורסת לא תזיק הסבלנות
חכה רגע לפני שהלכת לרוקן את כל החנות
לא הכל צריך להיות עכשיו ומיד
אם הא יברח כנראה שאתה לא הוא היעד

רבקה כהן 0

באוירת הגשם שנחתה עלינו פתע... חשבתי על כך שיש את אלו הרואים את הגשם כסגור וקודר ויש שדווקא רואים בו כמשמח ומבדר....
כתבתי שני שירים.
לחובבי אלו וחובבי אלו...
זה השיר הראשון.... כבר ניחשתם לאיזו אוהדים הוא....?

שמיים החלו לבכות
משתתפים בצערך
מטר של געש ירד
דגדג בחום שערך

עננים זזו קמעה
מחפשים לנפשם מסתור
ואין הבדל בין טיפת גשם לדמעה
כשרוח תכה בפנים, תסטור

ענפים בחוסר אונים התנודדו
וצבעי פסטל מהעולם אבדו
ברקים במקומם נטועים עמדו
ושמחות בראשות מזמן גמדו

אם תרצו את השיר השני, כתבו לי...

מוכשרת על

לאחרונה היתה לי השראה לכתוב את השיר... ניסיתי להיכנס לדבר הזה שקורה להרבה אנשים באיזשהו שלב בחיים, והוא נפילה, קימה ורצון להתקדם שוב ושוב.

יושב לי וחושב, יושב ומתלבט
מה אעשה להיכן אמלט?
"הצילני מרודפיי כי אמצו ממני"
תן לי ת'כוחות להיות אני

להידבק באמת, לראות את הטוב
להאמין, לקוות וגם לאהוב.
לשמוח בפתח שבקצה המנהרה
ממנו אקבל ת'כוחות לשוב בחזרה

תיהיה לי למגדלור, תזרוק לי קרן אור,
אוהב אותך אבא גם כשבפנים שחור.
יודע ת'אמת ומתגעגע אליה אך נשבר לפעמים
תכף אשוב בכוחות מחודשים וברגשות מנוחמים.

רבקה

זהו חיבור המדבר אל כל אחד ואחת שעברו דבר ושניים בחיים שלהם. כאלה שלא מראים כלום כלפיי חוץ, אבל בפנים הכל גועש, ומתפרץ בלילות. מאמינה שיש כאן יותר מאחד ושניים שזה ידבר אליהם ----

נ.ב
זה כתוב בלשון נקבה, אבל מיועד גם לזכרים שבינינו.

שחקנית

ביום אני שחקנית,
משקרת על כולם.
חייכנית כזו, אצילית,
אבל בלילה הכל נעלם.

מסתנוורת מהחושך,
הזכרונות מלחששים.
מתכווצת מהאובך,
שנוצר ממצמוצים.

הרגש ההוא, האכזר,
פושט בכל נימיי דמי.
נוטע בי אותו רגש זר,
תחושות דמע ודמים.

את חצוייה,
חתיכת שקרנית.
את חצופה,
חתיכת שחקנית.

הוא יודע ורואה,
שאינך שלמה.
ממית ומחייה,
כל רגע בזכייה.

ולכרית נמאס להקשיב,
היא מתחילה לעקצץ.
גם לי התחיל להעיב,
כל יום מחדש להיעקץ.

אז אני שואלת, ותענה,
כי נפשי רפוייה בכפי.
אם לא אקבל מענה,
אני אשתגע, ואתה עדי.

לאן מופנות עיניי,
להיכן מועדות פניי?
האם שקר הן דמעותיי,
או שמא תירוץ לחטאיי?!