שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שידור חוזרלאידע כמה עוד אחזיק
בדיוק לפני שנה
ככה זה התחיל
שמועות רצות
מילים עפות
ואיתם גמאנילא מבין מה בי מציק
מציף חינם אהבה
ורק שלום מנחיל
בלי מריבות
לשונות הם חרבות
ושוב הכל נגדיכשקמתי הרגשתי משו מעיק
כמו גוש שנתקע
חשבתי זה סביל
הדחקתי רגשות
עצרתי בכיות
מתפוצץ בתוכימאיפה נפל עלי כזה תיק
אריכיון של כאב
שאותי מפיל
צלקות חשופות
דם ודמעות
ממלאים את ליבינזכר בימים ברגש מחניק
אכזבה בלב
מקרה משפיל
ראש בין כריות
על הגג בלילות
בורח ממקום שזרק אותיעוד מילה הורסת זיק
עוד אני דואב
חומת תקוה מפיל
שנה של אמונות
מיליוני תפילות
והכל מהתחלה פוגע בינשארתי עלה בין שמיים וארץ
תלוי לחסדי הרוח
אם אגדל או אהיה עלה נושר
ההחלטה כבר לא בידי!||אנשים כותבים שירים על דברים שקרו וכואבים להם וכך גמאני
מי שקרא את השירים שלי יכול לשים לב שזה דיי השתלשלות של דברים עד שזה נגמר
השיר הזה שכתבתי עכשיו הוא על כל מה שכתבתי ביחד כי אנשים עוברים דברים ולפעמים השם רוצה שהכל יתחיל מחדש|| -
השיר נכתב בעקבות כמה מקרים שחוויתי שגרמו לי לאבד אמון בכל מיני שניסו לעזרו ונכשלו....
העולם אכזר
בנו מתעלל
ככה מכאיב
למה קורים דברים
שאנחנו לא מבינים
איבדנו אמון
נשבר לנו
מה שהיינו רגילים
השתנה
נמחק
איך נשכח מה שהיה
איך נחזור לנקודת ההתחלה
כבר לא תמימים
קצת מבינים
אבל עדיין קשה
ולא נוח
פוגעים בנו
משפילים אותנו
דברים שאהבנו והיינו בטוחים שהם בסדר
נסדקו
התרסקו
נשברו
האמון נאבד
איך ניתן את ליבנו
ככה בחינם
למי שהתכחש לנו
ובעט בנו
ברגל גסה
זה כואב ככה
לחיות בלי לדעת
באשליות כאילו -
פוסט זה נמחק!
-
שונא צבועים
מיליון צבעים
איך הם באים
ומדברים
לא מתביישים
לא מותרים
וכשהם הולכים
הם מחריבים
את החיים
של אנשים
גם חברים
שלא עוזרים
בהם תומכים
שרים שירים
שמחמיאים
לשטוטניקיים
מדבר עם אלוקים
שרואה מעשים
נותן עונשים
שיגיד מה עושים
עם כל הרעים
ודברים של ביניים
חצי חיים
הרסו עם מילים
שלא אומרים
לא מסמפטים
מכה על חטאים
איך הם מתנהגים
ברמה של ילדים
נושם אבק שהם נושמים
רואה והם רושמים
עוצר והם חוסמים
כותב והם חותמים
לא סובל צבועים
ולא מסתיר את זה מהם!!! -
אני מקווה שכל מי שקורה את החיבור הזה- לא חווה אותו אי פעם בחייו..
ומי שכן חווה- מקווה שלקח את זה למקום מקדם וחיובי ולא להפך..
יש המון אנשים, זה יכול להיות אתה, שכן שלך, חבר לכיתה, בן, אח, דוד, ו.. אפילו הורים...
שקמים כל בוקר- כמו כולם אבל הם לא באמת חיים.. יש משו שעוצר אותם מלחיות, יש להם דופק, הם נושמים- אבל לא חיים!!
שימו לב אליהם, תנו להם יד, אל תכבידו..
תזכרו שכמו שהם טועים- גם אתם...
לגיטימי שלא הכל וורוד- אבל אל תפסיקו לחיות!
לחיות: )
אני רוצה רק לחיות
ומה שבא אלי זה קרבות
אני רוצה רק לחיות
לשחרר ת'יום, את הצרות...נשבר לי מכאבים
נשבר לי מנפילות
נשבר לי מהסרטים
שמציירים אגדות..וזה קשה לי ככה
לכתוב שירים ושוב לחזור
הנה עוד כאפה
של החיים בשטח האפור...אז שוב באלי לוותר ,לפרק
לנשום את אני האמיתי
וחאלס! מספיק להתרסק
בשדה הקרב נלחם חזיתי---לא..אתם לא יודעים
מה זה בוקר בלי חיים
בוקר שכולם נושמים
וגם אתה במאמצים...מה שנשאר לעשות
זה לאסוף ת'דמעות
להפוך אותו לשק חבטות
מול כל הרוע והמחשבות...התרגלתי להדוף בידיים
כל טעות שעשיתי בדרך
לא שמתי לב שבינתיים
אני מפסיד מרכיב בעל ערך...
תזכרו ש..
אדם חייב להיות מספיק גדול כדי להודות בטעויות שלו
מספיק חכם כדי להרוויח מהן
ומספיק חזק כדי לתקן אותן... -
סוג של תזכורת קטנה למה שאולי שוכחים מידי פעם:)
להתפלל כמה שיותר זה לא מספיק
לעולם לא להפסיק
לדעת להודות על מה שיש
לא לשכוח גם כשקשה
גם כשלא רואים את האור
או כשנשארנו מאחור
גם כשהדרך ארוכה ולא נגמרת
או כשנראה אחרת
תמיד לדעת שיש יד מכוונת
את הדרך מאירה
ולנו מזכירה
שאף פעם לא מאוחר
תמיד יש מי שרואה אותנו מלמעלה
רק שנזכור לפנות אליו
גם כשטוב וורוד
ולא רק כשקשה ושחור
גם כשהדרך לא סלולה
ומלאת מהמורות -
פזמון שממש מזמן כתבתי ופתאום היום עף לי לכתוב לו את הבתים, לא יודע אם ממש קשור לתקופה אבל בעצם הוא קשור לכל יום ויום
בית א
שוב אני כאן שוב מתמודד
באותם השטחים שאתמול כבשתי
שוב המצפון לא ממש מעודד
אחרי שקמתי ושוב התייאשתי
שוב להתחיל מאותו המקום
לשקם הריסות ששוב פעם ניפצתי
שוב פעם את אותה התמונה לרקום
רגע אחרי שאת גווניה פרמתיפזמון
כי כולם כאן רוצים לשוב
רצים לשוב
ושוב פעם רצים לשוקת שבורה
כי כולם כאן רוצים לחזור
רצים לחזור
ושוב פעם רצים בחזרה
לנקודת ההתחלה
בית ב
שוב פעם להכות על אותו החטא
שרק אתמול ממנו שבתי
ושוב למחרת להתחרט
על זה שאת הטוב עזבתי
שוב פעם לסור מהרע
ושוב כמובן לעשות את הטוב
ואני לא מבין מה כאן קרה
ששוב ושוב אני הולך הלוך ושובפזמון
כי כולם... -
אל תהיה כלבמכירים את אלו הכלבים
אלו שבמכונית לקישוט מונחים
שתמיד בראשם מהננים
כאילו כן כן הם אומריםאז אחי גם אם אתה ממש מתלהב
תלך עם הלב אבל אל תהיה כלב
תבדוק תשאל תברר
תנסה אולי משהו אחרהפזיזות הורסת לא תזיק הסבלנות
חכה רגע לפני שהלכת לרוקן את כל החנות
לא הכל צריך להיות עכשיו ומיד
אם הא יברח כנראה שאתה לא הוא היעד -
באוירת הגשם שנחתה עלינו פתע... חשבתי על כך שיש את אלו הרואים את הגשם כסגור וקודר ויש שדווקא רואים בו כמשמח ומבדר....
כתבתי שני שירים.
לחובבי אלו וחובבי אלו...
זה השיר הראשון.... כבר ניחשתם לאיזו אוהדים הוא....?שמיים החלו לבכות
משתתפים בצערך
מטר של געש ירד
דגדג בחום שערךעננים זזו קמעה
מחפשים לנפשם מסתור
ואין הבדל בין טיפת גשם לדמעה
כשרוח תכה בפנים, תסטורענפים בחוסר אונים התנודדו
וצבעי פסטל מהעולם אבדו
ברקים במקומם נטועים עמדו
ושמחות בראשות מזמן גמדואם תרצו את השיר השני, כתבו לי...
-
לאחרונה היתה לי השראה לכתוב את השיר... ניסיתי להיכנס לדבר הזה שקורה להרבה אנשים באיזשהו שלב בחיים, והוא נפילה, קימה ורצון להתקדם שוב ושוב.
יושב לי וחושב, יושב ומתלבט
מה אעשה להיכן אמלט?
"הצילני מרודפיי כי אמצו ממני"
תן לי ת'כוחות להיות אנילהידבק באמת, לראות את הטוב
להאמין, לקוות וגם לאהוב.
לשמוח בפתח שבקצה המנהרה
ממנו אקבל ת'כוחות לשוב בחזרהתיהיה לי למגדלור, תזרוק לי קרן אור,
אוהב אותך אבא גם כשבפנים שחור.
יודע ת'אמת ומתגעגע אליה אך נשבר לפעמים
תכף אשוב בכוחות מחודשים וברגשות מנוחמים.
-
זהו חיבור המדבר אל כל אחד ואחת שעברו דבר ושניים בחיים שלהם. כאלה שלא מראים כלום כלפיי חוץ, אבל בפנים הכל גועש, ומתפרץ בלילות. מאמינה שיש כאן יותר מאחד ושניים שזה ידבר אליהם ----
||נ.ב
זה כתוב בלשון נקבה, אבל מיועד גם לזכרים שבינינו.||#anchor(שחקנית)
ביום אני שחקנית,
משקרת על כולם.
חייכנית כזו, אצילית,
אבל בלילה הכל נעלם.מסתנוורת מהחושך,
הזכרונות מלחששים.
מתכווצת מהאובך,
שנוצר ממצמוצים.הרגש ההוא, האכזר,
פושט בכל נימיי דמי.
נוטע בי אותו רגש זר,
תחושות דמע ודמים.את חצוייה,
חתיכת שקרנית.
את חצופה,
חתיכת שחקנית.הוא יודע ורואה,
שאינך שלמה.
ממית ומחייה,
כל רגע בזכייה.ולכרית נמאס להקשיב,
היא מתחילה לעקצץ.
גם לי התחיל להעיב,
כל יום מחדש להיעקץ.אז אני שואלת, ותענה,
כי נפשי רפוייה בכפי.
אם לא אקבל מענה,
אני אשתגע, ואתה עדי.לאן מופנות עיניי,
להיכן מועדות פניי?
האם שקר הן דמעותיי,
או שמא תירוץ לחטאיי?! -
יום ראשון, שיר חדש. שיר שאני ממש אוהב לשם שינוי. וכדי שלא יחשבו שאני סתם מטורף גם הסברתי אותו, כאן:
https://miktzav.com/topic/707/שאלות-תשובות-טיפים-והצעות-ייעול-בכתיבה/333?_=1638095357672
[בית ראשון]
מים עמוקים מכוסים מעל ראשי
וכל גופי עטוף מציפורן ועד גב
כל הרוחות שמלבות את אישי
עצרו עכשיו, אני כמו נר עכשיואנו צועדים יחד לשקיעה
עטופים באהבה עטופים ביראה
מאמינים בנצח בן מאה מקרים
ששלובים בפסיפס וכולם מאירים
[פזמון]
והמים כאן ברחם העולם
מגלים שיש בי סוד עתיק ונעלם
ואני יוצא מכאן חדש לחלוטין
וכל המעיינות שמפכים בי מאטים - במהירות
מאיטים - במהירות
[בית שני]
מבחוץ הם רואים אדם טבוע
אני משאיר כאן את כל השבוע
וכל כך הרבה דברים שקשורים בי בעוצמה
נושרים לתדהמתי, נופלים אל הדממהופתאום למולנו צועדת הזריחה
וכל העצב שלי מתגלה כשמחה
והאופק מתרחק והשמיים נבקעים
כשאוזניי מתמלאים במים עמוקים
[פזמון]
והמים כאן ברחם העולם
מגלים שיש בי סוד עתיק ונעלם
ואני יוצא מכאן חדש לחלוטין
וכל המעיינות שמפכים בי מאטים - במהירות
מאיטים - במהירות
או הו הו, או הו
[גשר]
האם הרגשתם זאת אי פעם - האם שמעתם את השקט?
האם נטהרתם פעם בנועם - הנח את הראש, זה לא לרדת.
[פזמון]
כשהמים כאן הם רחם העולם
והם מגלים בי סוד עתיק ונעלם
וכשאני יוצא מכאן אני חדש לחלוטין
וכל המעיינות שמפכים בי מאיטים- במהירות
[אאוטרו]
מאיטים במהירות
הו יא, יא
איך הם מאיטים במהירות... -
שיר שנכתב בעקבות אסון מירון.
תהומות,
וסערות מתגלגלות.
מבול,
יבשות מוצפות.
חורבן.
זה מה שנשאר.שנאה נשברה,
ואין שלום.
אהבה יתומה,
ואין נחמה.
לב ריק
וכאב ממלא.מנגינה
ורעשי גלים
שקט
אין רחש ציפורים
דממה
הסכמה שקטה. -
פוסט זה נמחק!
-
שמונה ימים
כד שמן קטן
שרד הספיק ונותר
לא אכזב
שמונה ימים
עם אחד שלם
מול חיילים צרים
ומלך רשע
שמונה ימים
ומאכלי חלב
זכר לנס
נס להתנוסס
הדלקות ומנהגים
סופגניות וספינג'
לאטקס' ודרעיידעלך (סביבונים)
שמונה ימים
על הניסים אומרים
הלל שרים
לא שוכחים
להודות להלל -
ידועים הסיפורים על התגלות 'אור החנוכה' במקומות הכי חשוכים ושע"י זה הוארו חייהם של הרבה יהודית אבודים.
אז החלטתי לכתוב על זה חיבור... וזה הרקע לשיר הבא.#anchor(גם כשקפוא וקר)
השמיים כהים, אפלים,
עצי ברוש מכסים בקדרות.
דרדרים עלומים, דוקרנים,
מנערים בו שוב העייפות.כבר זמן רב שהוא מדשדש,
יבלות כרוכות בכפות ידיו.
הספיק הוא לאיטו להתייאש,
את הוידוי, כמובן, גמר עליו.עוצם עיניו כך, יבשות הן,
מייחלות הן למוות באיטיות.
אימתה ופחד עליהן אין,
ראו שואה, דם של אכזריות.אולם השטן בושש מלהגיע,
לא מוותר לו על פיסת סבל.
דמדומי כאב פסקו מלהופיע,
כבר אינו חושב על אבל.כי לפתע....
בין עציי הברוש...הוא רואה אותה, יפה כזאת,
מושלמת בתמירותה.
שמונת עמודיה הן סמל ואות,
למקור היווצרותה.אור וטוהר, ניצוצות זכות,
מאירה היא בזרקוריה.
חמים הם, שופעים רכות,
נוגעת בנימיי עלומיה.עיניו כבר אינן יבשות,
ידיו כבר אינן כואבות.
שוחה בים של דמעות,
ממצמץ באושר אל הנרות.כי הן לוחשות לו, המרצדות,
אל תשכח בן אהוב ויקר.
כשם שאנו חמות ונעימות,
אלוקים איתך גם כשחשוך וקר.גם כאן.
-
אוי יוונים נקבצו עליי
גם היום כמו לפני שנים
יש הרבה נסיונות קשים
מנסים את הקודש לחללאוי יוונים נקבצו עליי
את הכותל והדורות הבאים
מנסים לגעת בכול הקדוש
כמו אז גם היום
יש לנו תזכורותאוי יונים נקבצו עליי
כמה זה אקטואלי לימינו
כל הארועים הישנים
חוזרים שוב ושוב על עצמםאבל בסוף כמו תמיד
נחזור ונגיד הלל
כי את הרשעים ננצח
מעטים ביד רבים
רשעים ביד חלשים
חילונים מול חרדים
