שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[נשמה יהודית]

פוסט זה נמחק!

[אייצ'ית]

זה שיר שנכתב על אדם שסטה מהדרך-
אבל כמו כל אלה- יש בתוכם אש שבוערת..
לא תמיד אנו רואים את הצד שלו-
אז ישבתי לכתוב על מה שתמיד הוא רוצה לצעוק בשקט...

אני כאן

אני רואה אותך מדליקה את הנרות
ואבא יוצא לבית הכנסת, לתפילות...
מכסה את העיינים- זולגות לך דמעות
ליבי לא קרוב- אך שומע ת'דפיקות...

אולי אני מתריס ונשמע רחוק
את זועקת:"אתה שקוע עמוק"!!
כיפתי לא נראית, מנסה לצחוק
אבל הדבר היחיד שבא לי - לצעוק

אני כאן! אף פעם לא עזבתי...
גם כשנראה שאני הולך בדד
אני כאן! אף פעם לא הלכתי...
זו דרך חיים שאוהב בתוכי לעד!!

אני גם על מסלול של בית הספר
רק שאצלי לא הכל הולך כסדר..
אולי תשאלו אם גם אני בסדר??
כואב לי..אנו לא על אותו תדר---

השמש שוקעת-
כמו כל יום
נשמתי פוקעת-
ותמשיך להלום...
יוקל לי אם לא יביטו בי רק כמעטפת
כי בתוכי יש אש שתמיד בערה ובוערת...

[רבקה]

@נשמה-יהודית תקשיבי... העלית נקודה יפה מאד, וכתובה מהמם.
אני אישית ביקשו ממני לכתוב על הנושא הזה של 'ההמתנה והצפייה' לא מזמן.
אז אני אעלה את זה, ומקווה שתתחברו;)

היעלמות האושר - תחושת הבוסר

כבר שנים שהוא ממתין לו -
לאושר.
מזה תקופה שזה פשוט לא.
בוסר.

אומרים שהוא בשל, אלא מה.
ישקרו?
מתנגד, מנענע בחוסר ההשלמה.
אז אמרו.

הוא משתוקק לבנות הבית.
מתאווה.
מתנער שם שורש עץ הזית.
מרווה.

בטח בעצמיך, החזק חזק.
זו חובתך.
אין דבר יותק מתקתק.
מזה רצונך.

דע כי הפחד מהשטן נוצר.
מהר.
ליבך שותת, כבר דם ניגר.
שחרר.

וכשתטעם זאת לראשונה –
תראה את אושר הבריאה.

[טיטו]

אומנם אני בן אבל לפעמים אני כותב על אחרים ועל אנשים שמדברים איתי אז זה גם משו למרות שזה בלשון נקבה
יושבת בספה ומהרהרת
חושבת על כל מה שעוברת
ההורים שלי אוכלים עליי סרט
ועכשיו אין לי מה לאמר

לא מבינה על מה הסתבכתי
יודעת שבסך הכל דיברתי
אמרתי את האמת ולא שיקרתי
אז למה העולם כלכך אכזר

ביקשתי רק להיות טובה
חיפשתי בכם אהבה
הרחקתם אותי מכם
ולא עשיתי כלום
הרגשתי את האכזבה
מצאתי את עצמי בוכה
יותר לא אפגע מכם
מהיום אחליט לקום

סגרתם בפני כל שער
צימצמתי לעצמי את הפער
חתכתם את הלב שלי בתער
נשארתי עם עצמי והלבד

הפלתם אותי אבל כבר קמה
עשיתם מכל דבר כאן דרמה
אומרים זה הגורל וזה הקארמה
לא מבינים שזה מה שמיוחד

ביקשתי רק להיות טובה...

[דודו]

אולי קצת מאוחר אך טוב מלעולם לו, שיר שכתבתי לקראת ימים נוראים
כבני מרון
בגיל ברון
בעבודת הגרון
עוברים לפניך ותיק כטירון
זוכרים מיאמי מירון
זוכרים קרלין וקרון (רכבל-איטליה)
זוכרים את נספי תאונת האוירון
אמנם אין לנו ארון
גם לא תפילה על שרון
אך בזכות שוכני חברון
אנא הסר מעימנו חרון
אתה, לא ביידן לא מאקרון
גם בנט לא הפתרון
אף לנתניהו אין יתרון
ללפיד אם כבר יש חסרון
אך רק אתה ראשון ואחרון
על עולמינו הפטרון
ואנו בסך הכל בובות תיאטרון

[שיר נולד]

שיר ישן -השיר הראשון שכתבתי בחיי - כמובן על המשיח!!!
ויותר מאוחר גם הולחן

מחכה ליום-
שיבוא פתאם
קול שופר יבקע
והעולם ירעד

מחכה ליום-
משיח צדקך
בעוז והדר
על סוס לבן
"הגיע זמן גאולתכם"

זה היום-
כולי נרגש
ויתקבצו כולם
מכל קצוות עולם
----

אור גדול יבקע
משמיים אפורים
על אזורים כבויים
תודה לך אלוקים
-עבדך הממתין לביתך-

[שיר נולד]

שיר על אחד שעבר טראומה אך אבד לו הזיכרון

חוזר לאחור
זכרונות המומים
קשי, עצב, קר
הרהורים אטומים

לרגע לא עוצר
מנסה, מתאמץ
למצוא פיסת מידע
על העבר הזועק

אבל עכשיו
כשהכל נשכח
נאמין ה' הוא אחד
ונתקדם קדימה---
(אז תן רק--צעד אחד קדימה(לחש))

צעד אחד קדימה
לפרוש כנף,לעוף גבוה
**להיישר מבט
אל העתיד הזורח

החיים לפניך
הכל פתוח בשבילך
רק תבחר ת'דרך
ש ת פ ר ץ**

אז יאלה
בוא נשמח (קו ישר המיישר את הכל -(לחש))
אבא איתי
שומר לבל אפול

צעד אחד קדימה...

רק תסמוך עליו
ותאמין בלב שלם
הוא מוביל אותך
למקום ש- ל-ך!

[מצט]

טוב אז זה שיר(אם אפשר לקרוא לזה שיר למה אני לא טוב בזה...כך שאם יש בעיות אז אל טיפלו עלי..)שכתבתי על אותם בחורים שנשארים מהאחרונים בשיעור ומחכים לישועה...
כתבתי את זה סוף בין הזמנים אב..

הנה עכשיו עוד זמן אלול מתחיל
ובשבילי זה עוד יום רגיל
שזה שנה תשיעית בישיבה
ועדיין כלום לא השתנה
נכנס לחדר יושב על המטה
מסתכל סביבי אבל אף אחד כבר לא נמצא
ואני כולי שבור ומתוסכל
שאני היחיד שנשארתי בספסל
מנסה לשבת ללמוד
אך ישר החלומות מתחילים לנדוד
די נמאס כבר לראות את אותה גמרא
מתי אני אמצא את האבידה
עוד חבר מתחתן
ואני רק הולך ומזדקן
מנסה לרקוד ולשמח
וקולט שזה הולך בכח
שכולם מגיעים עם תינוק בעגלה
ואני הולך לבכות לי בפינה
אבאאאאאא
וואי זה היה צעקה
מקווה שאף אחד לא שמע
כתוב שאתה מחכה שאדם ישא אישה
אז אנא תעשה למענך
ואז מגיעים כמה בחורים
מושכים אותי לריקודים
וכולם מתחילים לשיר דוד דוד בקרוב
יביא לנו משהו טוב
ואני? רק מכאיב לי תראש
שדי נו זה כבר נדוש
ואז פתאום אני מקבל חיזוק
שהלו אחי הכל מלמעלה פסוק
אז יאלה לחתן מברוק
נרים כוסית ונגמור את הבקבוק...

[מצט]

אז הנה עוד שיר(...)שכתבתי מזמן חלק ראו אותו כבר בהמנגן(אגב הוא מוצע למכירה... )
קרדיט ל @אייצ-ית ...
נכתב על הקושי לקום בבוקר לתפילה אני בטוח שכמעט כולם מזדהים עם זה.

הנה הבוקר עלה
ושם כבר התחילו תתפילה
ואני עדיין באמצע השינה
מתקרבל בתוך השמיכה
אח...כמה קשה לצאת מהמיטה

השעון על מצב נודניק
והמעויירער אותי מנענע
אבל גם זה לא מספיק
כי היצר אותי חזק מונע
אז על תחפור לי שאני שבבניק
כי אתה לא יודע לאן זה יגיע

וגם אם אני מצליח להתעורר
בתוך הלב שלי אני אומר
באסה הגיע כבר הבוקר
ולכרית עוד פעם חוזר

בסוף מחליט לקום
אבל מרגיש עדיין רדום
חבל שא"א להתפלל בזום
וחושב-עוד בוקר שלא הולך כלום
היצר כל פעם עם מהלך יזום
יאלה די המצב הגום

אז תן לי הדרכה
וגם אולי איזה שיטה
רוצה לקיים את ההלכה הראשונה
חייב לבנות תעצמי גם אם הדרך קשה
וגם אם הגעתי אחרי קדושה
שכבר אבדתי בזה את הבושה
קבל נא את תפילתי בבקשה
כי רק אתה יודע שזה מלחמת התשה

וואלה זה מזה לא מסודר...

[רבקה]

אני בדרך כלל לא מעלה שיר אחרי שהרבה כבר מעלים כי זה כבר 'נמאס' אולי;)
אבל זה שיר ממש ממש טרי שהייתי חייבת לשתף....
תדמיינו אותו בסצנה. הוא עצוב נורא.
מגלם מציאות שרבות ורבים מאיתנו חווים, יום יום, ואף אחד מלבדם אינו מודע לכך.

בדד

אז מה.

אז מה אם היא לבד,
מוטלת על צוק גבוה.
דמעה חמה, ליבה בגד.
רק קרבה, הוא משווע...

שמלתה כך מאובקת,
עשן ייאוש היא זועקת.
עיניה נוהרות, מדממת,
אבדן של תמימות מסמלת.

למי אכפת.

למי אכפת שתתרפק,
שתבכה ללא הפוגה.
הרי ממילא ליבה מנתק,
כל קשר למציאות ההזוייה.

והיא נשארה שם, בדד.
חובקת רגליה בחזקה.
ראשה מוטה, כילד מעד,
לא מסוגל לשאת תחושתה.

השמים השחירו, ושוב,
השמש עלתה כמשקרת.
אך ליבה עודו צורב, כאוב,
טיפה נוספת, רותחת, נושרת.

[נשמה יהודית]

פוסט זה נמחק!

[מנאששש]

שיר שלא אני כתבתי

העולם
בנוי
מעגלים, מעגלים.
והחברה
(כמה) מורכבת
מקשת גוונים.

ולכולם רצונות,
שאיפות,
משאלות,
שעיתים מתנגשים
בחלומות של אחרים...

וברגעים של
מבחן
כשיש סיכויים
לכאן או לכאן,
ובשבריר של שניה
עלולה הזירה
להפוך לתאונה
אחת גדולה...

זה הזמן
שבו החכם,
שעיניו בראשו,
ישכיל לעצור,
ולבחור

לראות.
רק לראות,
קצת מעבר לקו,
למעגל המצומצם
של כאן ועכשיו.

ולהרגיש.
רק להרגיש,
שיש מולו עוד
אדם.
והוא, למרות הכל,
לא יחיד
בעולם.

[אייצ'ית]

@מנאששש אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

לא יודע אם זה חוקי (מצד הפורום) לפרסם את זה פה. כי לא אני כתבתי את זה.

אם אין על זה זכויות יוצרים- אין בעיה!
כללית עדיף לציין אם אתה כתבת או לא..וזה מופנה לכלל המשתמשים..

[מנאששש]

עוד שיר שלא אני כתבתי

בשוק
של החיים
יש המון דוכנים,
ומבחר אינסופי
של צורות וצבעים.

מגון טעמים
מוצעים למכירה,
מנסים
את כוחה
של בחירה.

ומעבר לשביל,
כמו ביקום
מקביל,
יש טעם נוסף
ואחר.

בלי קולות וצלילים
הילה ואורות,
מוכן לרוצים
להתמלא עד גדות

במתיקות
של אמת
וטעם
של חיים.

[טיטו]

לא חשבתי על כלום
החלטתי רק לעזוב ולקום
לא משנה לאן העיקר ללכת
עפתי כמו העלים בשלכת
סך הכל רציתי לחיות
נמאס לספק את הציפיות
למה לשתוק לסבול בשקט
רואה את את האישיות שלי נשפכת
חושב על עצמי
אל תשאל אותי מי
בחר בשבילי
עתיד שלא כמוני
שחור ולבן
בורח מכאן
תבינו בחיים שלי יש שוני

היי זה אני כן ההוא שחשבתם שהוא פריקי
במקום לנסות להבין ולמצוא לי מקום בו אהיה אני
כן זה אני ההוא שדפקתם עליי סטיגמות
הורדת אותי גרמתם להיות אחד שלא מוצא טעם לחיות

הלב שלי נקרע ממלחמות
מרוב בכי נגמרו לי הדמעות
מיליארדי אנשיםואני לבד
התרגלתי כבר להיות הילד שאבד
מחפש את האור
שימלא בי את החור
בתוך השחור שנהיה מחיי
אבל זה נגמר
מה שהיה בעבר
זורק כל דבר
שמפריע לי מעליי

זה שיר שכתבתי בתקופה דיי קשה אבל הרמתי את עצמי מתוך זה פשוט ישבתי לכתוב וזה מה שיצא בלי תיקונים בלי כלום

[מנאששש]

(לא שלי)

ועליך לדעת
לעשות צעד
בארץ השינויים
לעקור, וגם לטעת
ולהעז לגעת
אולי תפיח בה חיים.

לנטוש מולדת המוכר
גם אם אתה נדקר
מהתחלה קוצנית,
ותעתיר,
להאמין: אפשר אחרת...
ואולי הקוץ הוא ורד,
רק מסך ההסתגלות
הסתיר?

תקע יתד
שנה שנתיים
חיה גם
על כרעי בינתיים
תן לארעי
קרקע של קבע
אולי תחרוש בדם
שביל חדש, לך אדם
שבו תצלח
מעל הטבע

תן למכחול
ההשגחה לטבול
בגון אחר, הלא תבין,
אם בתמונה נולד חידוש,
רק לצייר ישנו החוש,
ליפותה, רק תאמין--

[מוכשרת על]

השיר מוקדש לכל המקוננים על העבודה
ומשתדלים להשלים עם עצם קיומה. (כמוני)

היא לא עוצרת לא נגמרת
ה-ע-ב-ו-ד-ה.
יום ועוד יום
אני בפה מודה.
אלו החיים - החיים הם עבודה,
אי אי אי איזו קללה.

כל יום - 9 שעות,
מצאת החמה.
שעות שלא זזות
ואני שואלת - למה?
כל רגע צריכה להיות בפעולה,
כי כל שעה כאן מתוגמלת כל שעה כאן ספורה
אוי אוי אוי אפשר קצת מנוחה???

הי, האין זה עולמינו – נרשמת הפנמה,
כל דקה כאן ספורה, כל דקה כאן עצומה.
רק ד' ועמי יודעים עד כמה.
האם אצליח להשריש בליבי ההבנה?

[מנאששש]

(לא שלי)

אלף פילים
אל חנות חרסינה
נכנסו
וחמסו
ורמסו

נפלו חללים
כלי נוי מוויטרינה
נהרסו
נדרסו
נדחסו

הוא ניצב מול חורבן
משותק, מאובן
פעם הייתה לו חנות

לא רוצה להשתקם
רוצה להתנקם
לו רק תקרה הזדמנות

לו יכול להכות
בשבט מלקות
רק אחד מאלפי מחריבים

את אותו פיל ראשון
שהיה הנחשון
והשאר-נסחבים ונלווים

היה כלל וחוק
פיל מחרסינה רחוק
ואין מי שהעז לערער

אך כשפרצה מוסכמה
אז נוצרה מהומה
האמבטיה צינן וקירר

כי שובר הכל(ל)ים
גורר בלי מילים
אחריו-עדר פילים

[טיטו]

ישבתי לכתוב משו אתמול בלילה בסוף יצא שיר וזה התוצאה (אם למישו יש רעיון לשם לשיר אני אשמח)-
בית א'
אבא קשה לי ואני יודע שאתה שומע
כשאני צועק בלי קול משווע לעזרה
שאף אחד לא יכול לתת לי מלבדך

אבא כואב לי במקום שרק אתה רואה
מרוב צלקות לא נשאר כמעט כבר לב
תרפא אותי תן לי להרגיש אותך

פזמון
אבא תאיר לי את הדרך
תן לי רק סימן מה לעשות
אין לי כלום לקחת מעולם שאין לו ערך
תזכיר לי מה למה אני כאן ומה אני צריך להיות
אבא נשבר לי מבערך
להיות בחיים אבל לא ממש לחיות
על דבר קטן לשתוק לכרוע ברך
תגיד לי להיות אני לא לנסות להשתוות

בית ב'
אבא חסר לי מה שרק אתה יכול לדעת
רגשות של כאב געגוע ואכזבה
מציפים את מה שריק מאהבה

אבא בודד לי אך מרגיש כאילו אתה כאן
קר לי מבחוץ ומבפנים יש נשמה
עם ניצוץ קטן שלוחש לי הכל לטובה

פזמון...

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!