שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[לא הכל טוב אבל הכל לטובה]

כתב אישום נגדך----

את אלופה,
בלברוח מהאשמה,
נלחמת כמו לביאה ,
אבל בצד ההכחשה.

את מתחרטת,
אוכלת ת'לב.
נשברת אבל לומדת.
לשכוח מהכאב.

מתנצלת--
על כשאת חלשה,
ואני מכריחה אותך לקום,
ולשחק אותה גיבורה.

כי אין לי ברירה,
אני לא מוכנה לצאת קטנה.

#לחיי המפחדים מהחולשות#

Spoiler

בהמלצת @shoval הערכתי אתזה קצת מקווה שיצא טוב

כתב אישום נגדך----

את אלופה,
בלברוח מהאשמה,
נלחמת כמו לביאה ,
אבל בצד ההכחשה.

את מתחרטת,
אוכלת ת'לב
נשברת אבל לומדת.
לשכוח מהכאב.

את חותמת,
על כתב האישום.
אבל מוחקת איתו,-
את האהבה שלך ליקום.

את נושמת,
על חשבון אחרים.
מפחדת מהאמת.
שונאת אנשים.

מתאמצת לחשוב,
שכולם צבועים.
העיקר לא לקבל -
את הבום לפנים.

מתנצלת--
על כשאת חלשה,
ואני מכריחה אותך לקום,
ולשחק אותה גיבורה.

כי אין לי ברירה,
אני לא מוכנה לצאת קטנה.

#לחיי המפחדים מהחולשות#

[אנה]

מוקדש לכל הרווקים שביננו
שיר חמוד שנכתב ממש בכמה דקות בהשראה הזו..

Spoiler

התלבטתי האמת אם לעלות את זה לפה.. מקווה שלא טעיתי בבחירה

החופש, והחירות בחיי הרווקות ,
זוהי הזדמנות מלאת מהות

כל אדם צריך חופש-
רוח בין המילים והשורות
סוגרים לפחות חשוב
והכנה לחיי הזוגיות
זוהי תקופת זמן בחיים
שמחשלת אותך לאתגרים הבאים

השקט, והרוגע בחיי הרווקות
עוזרות לך להגיע למוכנות ועמקות

כל אדם זקוק למעט שקט
זמן להקשיב לדעתו
להסתכל לעצמו בעיניים
לחבק את אישיותו
זמן לבניה עצמית
יצירת תדמית

אז נצל זאת-------
כי לא תחזור שוב ההזדמנות
חשוב, האם אתה מוכן להיפרד מהרווקות??

[אריה 93]

שיר קצר
שכתבתי בעבר
על כתיבה

תיהנו

לִפְעָמִים זֶה זוֹרֵם סְתָם
כְּמוֹ מַיִם שֶׁמָּצְאוּ אֲפִיק
אֵין מַטָּרָה אוֹ יַעַד
רַק לְהַמְשִׁיךְ לֹא לְהַפְסִיק
לְהִשְׁתַּדֵּל לֶאֱסֹף בַּדֶּרֶךְ
מִלִּים, מַשְׁמָעוּיוֹת
אִם נוֹצַר מִכָּל זֶה יֹפִי
הָיָה שָׁוֶה לִחְיוֹת

[אנונימית]

לכל ההולכים בדרכם
ומחזיקים באומנות נגינתם
קרובים הם להיכל התשובה
יש אומרים שהם בתוכה

לכל מי שהמוזיקה היא חלק מחייו
ליבו, מוחו ועשר אצבעותיו

לכל הפורטים על קלידים ומיתר
לכל מי שמנגן, מעבד ושר
למי שמתמיד גם אם לא מוכשר..

לכל מי שמקשיב לצלילים
עוצם עיניים ונהנה
עוד לפני שמגיעות המילים

לכל מי שמאזין ומקשיב
לצלילים הרבים מסביב
מתרגש מכל תו וצליל
הרבה מעבר לרגיל

לכל המפנים מקום בחייהם
לאהבה ושמה "מוזיקה"
גם אם נאלצו לגנוז חלומות
תמיד שומרים הם פינה חמה בשבילה

לכל הכותבים את מנגינת חייהם
בעקביות, בהתמדה תו אחר תו
עד לאקורד הסיום..

זכרו,
כל אחד מאיתנו הוא זמר, מנגן, מנצח ומעבד
מנגינת חייו...
ואת המנגינה הזו-אי אפשר להספיק!

מוקדש לכל חברי הפורום

[נווד]

פוסט זה נמחק!

[מיכל f]

פוסט זה נמחק!

[מנאששש]

לא שלי

קשה.
קשה להסיר חַיִץ.
לבער
חמץ מבית
אבל פי כמה
לא קל
להפוך
לשפוך
להוציא תכולת לב
החוצה וחדרים
לצנתר מערכות
ואוטם שרירים
לנקז מורסות
למרכז תפיסות
נימים דקים
ועורקים.
לנער, לברר,
להודות, להתודות,
ממעמקים

אחר כך
קל יותר
רק לא לותר:
להכנס
עם קיסם חד
לעלבון מפוחד
לשטוף
פירורי אשמה
לשאוב
אבק מסמא
ושקר מדומה
נתיב אוויר
לנשמה.

[פונץ' בננה]

בס"ד
ראיתי אותך-

ניסת הכל,
אני יודע בן.
מי כמוני מבין,
מזה ליפול..

ראיתי אותך בלילות,
וגם את כל הדמעות,
הן היו של תפילות-
לא נשברת, ביקשת רק לעלות.

תדע, אלוקים לא משיב ריקם.
משתדל לתת לך אותם בזמן,
רק תחכה ותאמין.
יבוא לו יום, ותבוא השעה לכאן...

[מישהי מיוחדת]

פוסט זה נמחק!

[דוד ירושלמי בנשמה]

פוסט זה נמחק!

[מישהי מיוחדת]

אני רציתי לעלות כבר
החשתי את הקץ
המקום הזה עבר
למקום טיפה עוקץ

ואיך אני חישבתי
את כל הצעדים
אבל כדרכי פיספסתי
בדרך כמה פרטים

אני הלכתי רחוק
ולא שמעתי ללב
אני חיפשתי מתוק
רק רציתי להתקרב

בסוף הכל התהפך
איך הכל הסתבך
התבלבלתי בשבילים
כבו לי הרמזורים
איבדתי את המעצורים

הלכתי לי לבד
לא היה לי פתאום אף אחד
שיתמרר לי את הדרך
שיגיד לי שאני טועה בערך
שמשהו פה לא טוב
וזה יגרום לי רק לכאוב

זו הייתה העלייה
שלפני הנפילה
זו הייתה האשלייה
שהביאה הרעלה
זו הייתה הטעות
שהפכה לי את המציאות
והכריחה אותי להיכנע

זה היה הדיכאון
שחיכה לי בפינה
זה היה הכישלון
אני בכלל לא מבינה
זה היה החידלון
ביזבזתי סתם שנה
זה היה הקיפאון
אני מידי קטנה

השקט שבא אחר כך
לא כיבה את הרעשים
נוצחתי במשחק השח
נפלתי לקרשים
והאמת שגם ניסיתי
אבל כמה שמשם עליתי
זה לא היה אמיתי
ולא הרים אותי

הלופ הזה עוטף אותי
לא עוזב אותי
ובכלל כבר לא אכפת לי
מה יהיה איתי
הטוב לא רק הוא נמצא אצלי
הרע החבר הכי טוב שלי
מתכסה בו בלילות
מתמכרת לדמעות

אני משתכתבת ת'היסטוריה
ובראש שלי יש היסטריה
האם אני נתקעתי בו לעד?
איך אני ניסיתי
לעזאזל למה לא הבנתי
שהיצר רק אורב לי בצד

הפך לי את הכל
סיבך אותי בגדול
העלים לי את האתמול
ושיגע לי ת'מח
הוא הכריח אותי ליפול
מכריח אותי לסבול
לא נותן לי כלל לגדול
והכל נהיה פתוח

אבא----אני לא יכולה עם זה
לקחת את הכל קשהה
כל נהיה כל כך לאט...

ואני טיפוס מהיר
מחפשת את הכל בהיר
אבל הלב כבר נהיה שביר
לא מעזה לנסות להמר עליו

וחוצמזה
שכבר לא אכפת לי
אני התייאשתי

[טותיייי]

צועד אליך
מחפש תשובות
נופל עליך
ידייך מושטות

מחפש עקבות
שאוכל לצעוד
מנגב ת'דמעות
ומפסיק לרעוד

הקול שלך אומר
שלא אשבר
כי אתה שומר
ושלא אדבר

ואני כמו ילד קטן
שמחפש את אביו
מפחד מהשטן
ועדיין לא מבין

שלכל דבר
יש סיבה
ואזרוק את הרע
ואומר כבר תודה!

טוהר

[טותיייי]

גם כי אלך
בגיא צלמוות
אל תסתר
את פניך ממני
כי דומי נפשי
ואתה עמדי
ובחושך
אשא עיני
לראות בטוב
כי אבי ואימי
תמיד איתי
מאין יבוא
הישועה שלי
כמו
שמיים וארץ
לולא האמנתי
באלוקי
כי אך טוב וחסד
הם חיי
טוהר
||ככה זה שמאוהבים בסידרת ספרים
שמות הספרים של ליבי קליין||

[משורר מבולבל]

פוסט זה נמחק!

[חסידייה אוטנטית]

בוהה באוויר
מנסה לגשש
רואה אותו מאיר
קורא להתרגש

צועקת אלייך!!
אבא תחזור!!
קשה לי בלעדייך
כבה בי האור

נמאס לי
לשתף רק ת'כרית
ולהעיף אותה רטובה
תחזור כבר אליי!!!

תתן לי
רק עוד
חיוך קטן
אוהב
של אבא!!!

[אנה]

כל הכבוד על הפורום האלוף הזה !!
משתפת שיר - בזמן של בלבול קודר.. ---
|| אני בעצמי, לא סגורה- מה הרגשתי ||

שתיקה,
בלבול,
חוסר תאום,
ממטר של מבול

גדלה,
מתבגרת,
תועה בתוכי
מתי חיי יראו אחרת

הולכת,
עצובה,
משועבדת לעצמי,
אין תגובה

רוקדת,
בוכה,
בדרכי מועדת
איפה דרכך?

מסתגרת,
חרטה,
כתוב לי אגרת!
איפה אתה?

[שריוש]

אהבה של נצח
שנים של מכאובים
של כאב ויסורים
אגרוף לפנים
מותיר בה סימנים
לילות טרופי שֵׁינָה
ואינך מבינה
הידית כבר חמה
אולי מכעס או אשמה
אהבה של נצח
גם בעזות מצח
געגוע צורב
והפחד אורב
מחכה שם עדין
היש מהאין??
מִי יְסַפֵּר לָהּ מַה יֵּלֶד
יוֹם וּמָה יֵלֶד יֶלֶד

[שימי המוזיקלי]

פוסט זה נמחק!

[משורר מבולבל]

"הפיכה רגשית"

אז זהו, שנמאס לי מהרודנות של שלטון השכל,
יצאתי להפגנה סופית נגד הכח הבלתי מוגבל שיש לו...

צמרמורת שוטפת את כל הגוף
והלב יוצא מדעתו
ורוצה לפרוץ החוצה לחבק חזק ולעוף
ולהחליט לבד מה טובתו

די כבר לכבלים
די גם לשלטון השכל
רוצה לחיות כאילו אין מחר
כאילו לא היה אתמול
אני זועק וגרוני ניחר
אבל ממשיך לקרוא בקול גדול-

מה שבא ברוך הבא
מה שלא הוא בלי סיבה
די להיות בן ערובה
תְּרַבֵּע ת'מעגל תְּעַגֵל ת'מרובע
אז הגיע הזמן למסיבה
כי עוד רגע אני נחנק-
תפתחו מהר ת'ארובה

[ארי רוזנבלט]

באותו מקום ביער
אליו אני מגיע כשממשבר

מעלי שמים פרוסים
כחולים עמוקים ועמוסים
ברשת כוכבים מנצנצים

ואני מביט בהם ותוהה
אם מאירים הם
אז למה הם כבים

ולמה לא תמיד רואים
את אורם הבהיר למרחקים

ואז כמו משום מקום
מופיע לידי זקן הדור כמו ממרום
מניח ידו על כתפי ברכות
ומסביר לי בבהירות

כל כוכב במקור מאיר
רק לפעמים יש אבק שמסתיר
את אורו הבהיר

דע, הוא אומר וממשיך
כל יהודי הוא כוכב שמאיר
וגם אם לפעמים יש אבק שמסתיר
רק כך, מנצנץ אורו הבהיר

אז אם רק תשכיל
להתנער מאבק דרך ושביל
תוכל להמשיך ולהאיר