שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
זה עלול להביא תגובה
אתה לא מפחד מהסלמה?
למה בכלל לתקוף חזרה
אם האויב לא ישר ייכנע?אני דואג לכל המגזרים
שווים אצלי גם חרדי וערבי
ואם יקומו עלינו אויבים
נצא למלחמה במחבל ישראליפעם הייתה גאוות לאום
פעם עוד הייתה רוח
היום אנשים כוספים לשלום
ואז פונים לברוחהיום לאנשים לא אכפת
מאין באו ולאן הולכים
היום אוהבים לשכוח בבלי דעת
שאנחנו הובדלנו משאר העמיםאני אענה על שאלתך
הי, הנה ציפור
תודה על הריאיון, היה נחמד איתך
בקיצור, תזכרו רק בי לבחורצה"ל יפעל בזמן המתאים
אני אעשה מה שטוב לישראל
אל תיכנס ההמון לפרטים
רק סמוך עלי והכול יסתדר"עמי נגשיו מהולל
ונשים משלו בו"
התעורר כבר עם ישראל
או לפחות אשר רוח בקרבוהיה זה כבר לפנים
והשם שלח למען ידעו
"עמי מאשריך מתעים
ודרך ארחתיך בלעו" -
דמדומי שקיעה
ניראו מחלוני
מבשרים
על עוד יום
שלסיומו מתקרב
עת ערב
מביטה
אל השמיים
פורשת ידיים
ומחכה
לשפע שירד
שאשמע קול
הד
יעביר המסר
יראה
שהוא ער
ועדיין איתי
בכל התלאות
עומד לצידי
משקיף מלמעלה
עד עכשיו
והלאה....
התבוננתי בהן
שקעתי
לתוך הסיפור
שלהן
נשאבתי
לעוצמה שבהן
נשרטתי
מהעצבות שבתוך
אישוניהן
ראיתי
את דמותי
נשקפת
בדמעותיהן
הבטתי
לתוך עינייך
היפות
הזדהיתי
ונתמלאתי כוחות -
הלב שלי לא מבין מה קורה
למה הוא מרגיש קור שכזה
למה העולם הזה כלכך מעצבן
למה היצר שבי כל היום מתלונןהאנשים שאני רוצה נעלמים
לפעמים מרגישה בין הנאשמים
ואז הדמעות זולגות כמו זרם מים
ועדיין לא מבינה להרים עיניים לשמייםואז מבינה שתמיד הכל לטובה
אם הם הלכו יש לזה כנראה סיבה
יום אחד החלק האחרון של הפאזל ימצא
ואני אבין שכל זה עשה אך ורק הבורא!טוהר
-
חפץ חיים
מביט בי
מתמונה שעל הקיר
כל ילד בשכונה
אותה מכיר
מבט עמוק
שנוגע בשמיים
ואת דרכנו הוא מאירהזכורונות מילדותי
לא נותנים
ללב מנוח
לכל מקום
הולכים איתי
ונותנים לי את הכח
לסגור חלון
לפני הסערה
שלא תחדור הרוח הקרה
כי קר פה
והגשם מתחיל
ולעוף עם הרוח
זה לא עניין של גילמי האיש החפץ חיים
אוהב ימים לראות טוב
רודף שלום
ושוקל את המילים
ואת כל האדם לאהובנצור לשונך מרע
ושפתיך מדבר מרמה
סור מרע ועשה טוב
בקש שלום ורדפהו -
פוסט זה נמחק!
-
-
אחח.. איזה ריח
חופש גדול בפתחאין לימודים, תלמידים חופשיים
ילדים חוזרים, מאושרים
תעודות וציונים טוביםקייטנות מחנאות
קעמפים וטיולים
העיקר שנהנים
הילדים עייפים אך מרוציםאיך אומרים?
הזמן טס כשנהנים
ילקוטים חדשים קונים
מוכנים לתחילת הלימודיםמחר חושבים הילדים
מתרגשים, מחר ללימודים חוזרים!! -
אני כותב
זה עוזר לי לפרוקומוחק
אולי זה יעבור על החוקאני כותב
שהיום יום כל כך מתוקומוחק
כי מעדיף ריגושים לדחוקאני כותב
כי יש על מה לצחוקומוחק
הכל בדיחה, אין במה לדבוקאני כותב
ונהנה מנוף ירוקומוחק
כי הנוף יותר מידי רחוקאני עוצר
ומסתכל על כל מה שכתבתיואוהב
כי מהאכזבה עם שיר עליי יצאתי! -
חופשייה
כבר לא ילדה
שפחדים גידלה,
מודה בחולשה
זו לא בושה,שורפת ת'פחדים,
בונה ת'דרכים,
מגשימה חלומות,
לא רוצה רק להיות,כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המיםמכוונת לירח,
מנימום על כוכבים,
קוטפת עוד פרח,
צומחת מכאבים.הופכת מתוק למר,
נשארת גם כשנגמר,
אוספת תשברים,
מנציחה רגעים.כמו ציפור חופשייה
נוסקת אל השמיים
לא עוצרת לשנייה
מסיתה אל קו המיםכבר לא מפחדת,
בזריחה רוקדת,
נושמת אוויר,
מביטה אל העיר. -
זה בא פתאום
כובש כל תא בגופי
הנה הוא, מר דיכאון
מפיל אותי ברשת של עצמישום דבר כבר לא מעניין
עזבו אותי לנפשי
תנו לי להתבכיין
תבינו, אני בדיכי!יום עובר, עוברת המוזה
קבלו אותה: מחלת המדוזה
צוחקת מכל דבר
גם כשלפעמים זה מיותר...החיים תותים בשבילי
נהנית מכל פטפוט
בואו, תשתגעו איתי
נעשה קצת בלגןוכשעובר גם מצב הכפית
מגיע מצב המזלג
אין מה לעשות כבר
אלא רק על עצמי ללגלגהבו נא לי עצה
איך על מצבי הרוח אני מתגברת
שתהיה לי רפואה למכה
בטרם רוח הפיוט עוברת... -
ולמה
יֵשׁ גּוּשׁ
בָּעוֹלָם
אוֹקְיָינוֹס
שֶׁל קֶרַח
פַּעַם
קָרְאוּ לוֹ
לֵבזֵר כָּמוּשׁ
וְיָבֵשׁ
אָמְרוּ לִי
זֶה פֶּרַח
בִּכְלָל הוּא
מַזְכִּיר לִי
כְּאֵברָקִיעַ
שְׁקִיעָה
רַק כָּתֹם
שֶׁנִּמְרַח
עוֹד יוֹם
הוֹלֵךְ
וְנוֹבֵלמַגִּיעַ
לוֹ רֶגַע
עוֹלָם
מְדֻכְדָּךְ
עַל גַּבּוֹ
הוּא נוֹשֵׂא
וְסוֹבֵלכַּמָּה
דְּאָגוֹת
וְחֹסֶר
וַדָּאוּת
יֹפִי שֶׁלֹּא
יִהְיֶה עוֹד
שָׁלֵםוְלָמָּה
שֶׁנִּשְׂמַח
וְנִרְקֹד לְךָ
מְצִיאוּת
כְּשֶׁהִיא
לֹא פֹּה-
יְרוּשָׁלֵם? -
שאלה למשוררים (2)
אליכם המשוררים אפנה בשנית
לשאול האם לדבריכם תכלית
האם חורז את הכול עיקרון
חזון חלום או איזה רעיוןפעמים בקוראי שירים
התהייה אצלי עולה
אני רואה מוטיבים ידועים
ולא רואה להם מטרהעושה רושם שהאדם שכתב
ערבב כמה מושגים שאהב
סידר בתוך חרוזים
ובנה מהם כמה בתיםוכאן אשא דברי
אל רעי המשוררים במחילה
אם נכונה הבנתי
יש פה טעות קלהדבריו של אדם צריכים כוונה
אך על דיבורו להיות חופשי
לכן אפשר לבזבז איזו מילה
או להגיד משפט שטותיאך בדרך כלל
ובפרט כשאומרים אמירה
לא להילחץ אבל
יש להשקיע מחשבהצריך לחדד הרעיון
ואז להלבישו במילים
ולא לגבב או למרוח
אלא להרחיב הדבריםשיהיה בהצלחה לכולם
שפיטת הרוח מוגבלת
אין אלו דברי זעם
קחו אותם ברוח אוהבת -
האנשים הרעים
תמיד הכרתי
ידעתי שהם דואגים לעצמם
וכסף הם מרוויחים על הדרך
אבל שזה מתנפץ בפנים
זה קשה הרבה יותר
כשלפתע האנשים הכי קרובים
השקיעו בדבר כל כך חשוב
ואם איקס אדום התבטלו התוכניות
לכולםוהאנשים הטובים
בשבילם נפגעתי
פתאום הברור מאליו נגמר ודמם
עם כל ההשקעה שדבר לא ישווה לה ערך
ובשבילם אני נקרעת מבפנים
על שנאלצו בשביל קירוב האחר לוותר
ולדחוק את מה שכל כך אוהבים
חולמים שהכל יחזור להיות שוב
אך בלב לא ישתנה סדר העדיפויות
לעולם||אגב מעניין אותי- זה נקרא שיר עם חריזה??||
-
שיר יפה שאחותי כתבה:
אנשים טובים
בפשטות דובקים
את עצמם אוהבים
ללא צורך ביחס מאחריםבמעשיהם שלמים
לנצח מאושרים
לא חוקרים ולא דנים
את השני מבינים
הם ימצאו חן בעיני האלוקים! -
סליחה טאטע!!
מבטיחה שאחזור
רק תושיט לי יד
שיהיה לי כוח לאזורהלכתי רחוק
הכי רחוק שיש!
מהמקום אליו נפלתי-
אפשר רק להתבייש...מתחננת ממעמקים
לקצת עזרה
הקול שחוזר ממרחקים
מבשר על אפס אהבהבוכה על הריחוק
מתאמצת לחזור,
כאילו נאחז בי שיתוק
מתרסקת עמוק יותר לבור----מחכה ליום
בו אלך איתך תמיד
מחכה ליום
בו אוכל לצעוק---
אבא, חזרתי! -
המחשבות נהפכו לזיכרונות
ההפסדים שלי מול הניצחונות
מחזיקה חזק מנסה שלא ליפול
וכשקשה לי מפחדת שוב לשאולוהדמעות בלילה שורפות את הלב
מפחדת להתייאש אחרי שאתלהב
הפעימות שלי מרעישות כמו מנגינה
אבל למה אני בוכה כשהיא עצובהוהשורות של המחברת נשארו ריקות
מנסה לשכוח את כל החוויות הרעות
בכל פעם כשאני במערבולת של רגשות
אני מנסה להחזיק חזק שלא לבכותכי בין הטוב לבין הרע אני מתבלבלת
ונמאס לי להגיד שטוב לי, אני משקרת
כי לפעמים מי שאוהבת יכול להיות כזר
ולמה העולם הזה יכול להיות כל כך מוזר?טוהר
-
הוא טרק את הדלת
בפנים חתומות
ובחלון עוד עומדת
דמעותיה חמותוהם עצובים
והוא בשלו
הימים הטובים?
כבר אין הם אצלו.והוא ברחוב
והם כועסים
יש להם חוב
עצות מטכסיםהלא הם התחייבו
לדאוג לו תמיד
בחוטי משי טוו
עולם שהשמיד.הוא חיפש את דרכו
בעולם כה סוחף
והדרך שלו
ליבו הדוחףרצו שיבין
שייטוש הרגליו
שיפחד מהדין
אימתו כבר עליו.ירא מעצמו
מגבולות שאינם
תוסס הוא דמו
מזכיר שהוא בנםשל אבות, אמהות
שלא נכנעו
עיניהם כבר קהות
זועקים הם: דעושיש שם אחד
ואוהב הוא אתכם
לנצח, לעד
ידו בידכםוגם אם עזבתם
זרקתם אחור
הן בנים אתם
יודעים במה לבחור.
/#ORLY#
