שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[טיטו]

כל פעם שאני כותב שיר אני מעלה אבל הפעם מאד חששתי למרות התמיכה והאהדה כי זה באמת הלב שלי והדברים שפחדתי לאמר אבל היום החלטתי לכתוב על זה כי זה התפוצץ לי בפנים בעוצמה שאי אפשר להסביר אז בבקשה תשתדלו להיות רגישים עם זה
(אני מעלה עם דופק מאתיים מפחד על התגובות)

בוקר בא מחכה שיעבור
כל דקה ממוטטת
דיבורים כבר לא רק באוזן
שמועות רצות בכל מקום
רוצחים אותי הלוך חזור
ואני יושב בשקט
הכל מעניין כשאני התוכן
קובר את הראש ו"סותם"
כבר אינלי כלום בעולם
נהייתי אפס מול כולם
אני הלכלוך היבש
בנאדם מתעפש
סתם אפחד שבור מכל כיוון

נושם את הכאב
מנגן את הצרחות שלי
ייללת זאב
קטנה מול הפחדים שבי
עליי מתלחששים
והיחיד שלא נמצא במראה
להקה של צבועים
חושפים עבר מודחק מכניסים לצרה
והעבר שלי לא תמים
אבל בשבילי הוא כמו סם
רוצה ללכת איתו למקומות רחוקים
ולהשאיר אותו שם
והלוואי היו נותנים לי רק הזדמנות

מקבל עוד סתירה ושותק
מתקלח בדם ודמעות
צלקת חדשה לפסיפס בעור
עוד שיר ולחן נכתב
חורט בבשר ושוב מוחק
התרגלתי כבר לבכות
רואה רק נקודות של שחור
רוצה למות צריך מכתב
כנראה שאני פגם עודפים
ילד סנטר בכלוב לקופים
כבשה יותר מידי שחורה
החור של החגורה
מישו חסר ישע עתיד ואיזון

התקדמתי
השתניתי
רסיסי לב אספתי
לא רציתי לוותר
חלמתי שהכל יגמר
לראות שאפחד לא זוכר
אבל בסוף הכל חוזר
ואי אפשר לברוח למקום אחר

עריכה: אני עדיין לא מאמין שהעליתי את זה בסוף....

[הללויה]

טוב, את השיר הזה כתבתי אחרי שממש ממש התאכזבתי, אל תצפו שאני יסביר עליו משהו, רק תאמינו לי שהמרירות מוצדקת.
זו הפעם הראשונה שאני מזדהה עם מה שמי שהו אמר לי שלשום, שהוא מרגיש שמה שנכתב לא מעביר את מה שהוא מרגיש בשלמות, הכל חלקי.
אז הנה:
Welcome to my life, המקום שבו הכל מתפוצץ בפנים.
[בית ראשון]
זה כבר קבוע. אולי לא ידוע.
תמיד אני נופל מגובה נשר
במתכונת שחוזרת. יהלומים במחרוזת
רק חבל שבסוף משום מה אין גם קשר

עין אחת בוכה אחת צוחקת
יש בזה עדיפות על השקט
נכון שנס שהתגלה עכשיו
יודעים מה? זה לא משפר את המצב
[פזמון]
או הו הו או אומרים שאין שום יאוש בעולם
או הו הו או זה נכון אצל כולם
אבל אצלי זה טעות זה מתפוצץ לי בפרצוף
התקווה היא אחות האכזבה, ובשיתוף
[בית שני]
כמו יולדת נפלים, משחקים מעולים
כמו לכתוב את הבית ואז אין פזמון לשיר
זה השד שבצללים. עכברים דמויי פילים
אלוקים והשטן נמצאים עם המחיר

וזה מעייף כל כך, אתה יודע?
זה כמו להלחין מלא ואז לשכוח להשמיע
תן לי נימוק אחד ללא לשקוע
כי כנראה הטוב שלי תמיד מתחיל ברוע
[פזמון]
או הו הו או אומרים שאין שום יאוש בעולם
או הו הו או זה נכון אצל כולם
אבל אצלי זה טעות זה מתפוצץ לי בפרצוף
התקווה היא אחות האכזבה, ובשיתוף
[גשר]
אולי יום אחד יתברר שמהדרך גם עוד יצא משהו
שרק מה שאמרתי ישפיע איכשהו על מי שהו
אסור לסמוך על כנראה אסור לחיות רק בהווה
אני עוצם עניים ובוכה ועדיין מאמין שזה שווה
[פזמון]
או הו הו או אומרים שאין שום יאוש בעולם
או הו הו או זה נכון אצל כולם
אבל אצלי זה טעות זה מתפוצץ לי בפרצוף
התקווה היא אחות האכזבה, ובשיתוף

הללויה לעולם!

[taliya_ai]

פוסט זה נמחק!

[taliya_ai]

אני וכתיבה
איזו הרגעה
צורך בסיסי לנשמה
הפך לי אוויר לנשימה
תמיד אהבתי לכתוב
אך הרגש הזה בי נרדם
לא ידעתי עוד
לא חשבתי שאחזור
על זה לעבוד,
אעבוד ואשקוד
על היכולת לכתוב

הכתיבה אותי משלימה
בכל קושי או שמחה
על הדף את הרגש פורקת
ובדיוק כמו העלים בשלכת
את הרגש על הדפים משחררת...

אני נהנת
כותבת ומסתפקת
כל רגש הוא חומר
מהטוב ועד הרע
את החומר לכתיבה
אני לוקחת מחיי
לוקחת מכל התגברות בימיי
פורקת את כל מה שעל גבי
וזה עוזר לי ומשלים אותי..
אני כותבת את רצוני,
את מי אני
את קשיי, ועברי.
מהלב מוציאה
ומשקיעה בכתיבה
ובעזרת ה'
את פירות העבודה
אקטוף תמיד רק בשמחה!

[המילים האלה]

כבר נחנו
ורבצנו
ולא עשינו
שום דבר.
כבר נשארנו
במקום.
המחיר היה
יקר.
כבר ויתרנו
וזלזלנו
ולא היה לנו
אכפת.
כבר בחרנו
בנמוך
וברחנו ממשפט.
כבר טעמנו
מהכל.
ומיצינו
הפסדים.
כבר בכוונה
טעינו.
ופספנו
יעדים.
כבר הבנו
את הכל
והסקנו מסקנות.
וצעדנו כבר
בכל
הדרכים המסוכנות.
ועכשיו בסוף השביל
אם נקשיב לרגע
לנו.
לרצון שמתחנן הוא
כבר לומר,
הגענו.
לטוב שמחכה לו
כבר כל כך המון
זמנים.
לאמת שהיא צועקת
כבר, מכל
השנים.
ואז נגיד בשקט
עכשיו,
בבקשה
בואו כבר
נתחיל ללכת
בדרך
הקשה.

[taliya_ai]

אני הולכת,
שומעת דיבורים.
אני עומדת,
רואה ת'מבטים.
אנ יושבת,
מרגישה כבר לא נעים.
לא נעים לי מעצמי,
לא נעים מאחרים!

אז אשאל,
מה עשיתי לכם רע?
מי נתן לכם אפשרות,
לדבר עליי, אין לכם זכות
אתם נתפסים על טעויות של אנשים
הורסים את כל מה שאחרים בונים
הורסים את הגבולות, ת'אמונות
הורסים חיים שלמים...
אחריי זה בתמימות שואלים-
למה אין לך אמונה באחרים?
למה מפריעים לך מבטים קטנים?
אומרים לי, חופרים לי-
לא נורא כולנו אנשים,
עושם טעויות ונופלים,
אחריי שנופלים מתחרטים,
אחריי שמתחרטים קמים...
אז איך אוכל לקום
אם אתם מוסיפים לי עוד,
עוד על גבי, עוד משא לסחוב!
בחיי אלמד לקום, אך אלמד יציבה לעמוד?

אז אנשים טובים רק תחשבו-
לפני שאתם מדברים,
לפני שאתם מביטים,
לפני שאתם לא מבינים,
אתם לא יודעים מה אחרים עוברים,
מה הנסיונות ומה הקשיים,
מה המחשבות ומה המעשים,
מאיפה אנשים את עצמם מרימים!
יכול היה להיות גרוע
הרבה הרבה יותר,
אבל אני עומדת שם
בחרתי לא לוותר
ואם הייתי מקשיבה לריכולים
איך הייתי מצליחה להרים את עצמי מן הקרשים?!
הרי בסוף כל יום, כשעוברות השעות
כולנו רוצים להיות צדיקים,
כולנו רוצים לעמוד בנסיונות
להיות הכי קרובים לאלוקים!

[חסידייה אוטנטית]

כתבתי את השיר ביום מאוד כואב שלי אבל אני בשונה מכולם הייתי חייבת לסיים באופטימיות...
בתקווה לאחוז

דמעה נושרת ברוח
טעמה מלוח

רוצה לצרוח
מרגישה כעלה נדף ברוח
אך בוחרת בדממה
בעין המהומה

העין רטובה
כמהה לאהבה
הלב דופק
באין נחמה באופק

מתאמצת בתקווה לאחוז
לנסות לאזור עוז
להרים ת'ראש מעל לגל
לסובב קדימה ת'גלגל

להיישיר מבט אופטימי
גם כשסביבי לא נראה איי מי
ליישם 13 עקריי אמונה
גם כשהמציאות נדמיית מענה

כי בכל שחור
מסתתר גם אור
תפקידנו לשאת תפילה ברגשות הומים
ואת השאר נותיר ליושב במרומים

Spoiler

שלי=שלכם בלי העידוד שלכם בחיים לא הייתי מנסה אפילו...

[חסידייה אוטנטית]

סתם שיר שכתבתי במוזה לא מזוהה ביום חמישי האחרון בשיעור (מעניין דווקא )
קצת מעל

עוד יום חלף
תקופה עברה ביעף

רוח קלילה נושבת
מוצאת ת'צמי יושבת
מהרהרת על תקופה
רוצה לאפס קופה

לקום וקצת להשתנות
עם ערכים להתמנות

להאמין, לרצות, לבחור
בלי להביט לאחור

לעלות את המוראל
להגביה ת'צמי קצת מעל

מתקופה של בערך
לערך

[הללויה]

פוסט זה נמחק!

[איזה קטע]

פוסט זה נמחק!

[Bee]

פוסט זה נמחק!

[רבקה]

@איזה-קטע אסור לכתוב בפוסט הנ"ל תגובות שאינן שיר / חיבור!!!!!!
@Bee במקום לענות - פשוט לדווח. התשובות של ה'עוזרים' יוצרות יותר ספאם.

[מוזיקה]

@הללויה
@אייצ-ית אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

שים לב שלא כל שיר מתאים לפורום!!
עד עכשיו נשמרה כאן הרמה הגבוהה בכתיבה!!
אל תורידו אותה...
גם אם זה חרוזים, לא אומר שכל דבר ראוי לפרסם.
לטובתנו, שלא ינעל הנושא.
להזכירכם.. זה כבר קרה...

[שירלי]

יש תקופות בחיים
בהן מתרבים הקשיים
הכל נראה שחור
כאילו אין שום אור
הכל פועל לרעתי
כאילו אפ'חד לא איתי

אני מנסה בכל הכח
לשפר ת'מצב רוח
אבל זה לא מצליח
והחיוך יוצא מרוח

איך אפשר את הכאב לאחות?
נגמרו לי כבר הכוחות!!
אני אובדת עצות
לא יודעת מה לעשות

אני רוצה לצרוח
שאין לי עוד כח
אבל הצעקה יוצאת חלשה
דומה יותר ללחישה

אף אחד לא שומע
אף אחד לא יודע
מי בכלל שם לב
שלי כל כך כואב?

השאלה מהדהדת במוחי
והתשובה עולה מתוכי-
אבא שאוהב אותי הכי
הוא מרגיש אותי
ומצטער יחד איתי

התשובה הזו נותנת לי כח
להמשיך לפרוח ולשמוח
ובע"זה לא לשכוח
גם כשאין לי מצב רוח:
אבאלה אוהב אתי
ותמיד תמיד נמצא איתי!

[ברוריה]

כל דקה
כל שנייה
כל נשימה
גם במכאוב
גם מתוך האוב
להעלות על נס
את כל המתרחש
גם כשקשה
גם מתוך האפילה
כשהולכת על הקצה
ונורא קשה
זה קצת מפחיד
אולי אפול
לתוך תהום
הרגשות כך סוחפים
ומאבקים לא נגמרים
להודות לך איך אוכל
הרי הכאב ממעמקים עולה
חותך את הנשמה
לבד לא אוכל להצליח
לצלוח את הקשיים
לאחות את הפצעים
מי לי יחבוש
מי איתי יהיה תמיד
אף אחד לא באמת יחזק אותי
כל אחד עסוק בעצמו
רק בחייו ואם לאחר קשה
וזקוקים לעזרה זה קשה לבקש
אבל ממנו מכל יכול
תמיד אפשר לבקש

[המילים האלה]

איך מדברים איתך
עם כל הבושה הזו
בלב.
איך חוזרים
וזה כזה כואב.
איך מביעים
חרטה
ומחבקים טומאה ביד.
איך הולכים
את כל הדרך
הזו
לבד.
איך בבוקר בוכים
מרחק
ובלילה חוגגים.
איך מפסיקים
ללכת כבר
בדילוגים.
איך מבקשים ממך
חיבוק.
ועוד עושים שטויות.
איך
מעיזים.
להיות.
איך רוצים דמעות
והמסך
חסום.
איך מבקשים המון.
ולא נותנים כלום.
איך רוצים טוהר
ונושמים דבר
אחר.
איך מחברים משוואה
והכל
כל כך חסר.
איך אפשר
לומר לך,
אבא.
עשיתי משהו רע.
נאבדתי.
תציל אותי.
שוב.
בחזרה.
איך אומרים
סליחה
ועוד מפנים לך
גב.
איך
חוזרים בתשובה.
עכשיו.

[פודרה 0]

                   "מודה אני"

"מודה אני לפנך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך."

מודה לפניך אני מקרב ליבי
לא יודע מה היא זכותי
למה זה הוא ולא אני
שקמתי היום שהחזרת נשמתי
לעוד יום של עבודת בוראי

לא יודע במה אני שונה
מאליהו קיי השם יקום דמו
מדוע לעוד יום אני זוכה
יהי לימודי לעילוי נשמתו

תודה רבה לך אבא שבמרומים
על עוד יום שלי ניתן
יהיה לימודי וכל מעשים טובים
לזכר נשמת הקדוש משה דימטמן
השם יקום דמם
ת.נ.צ.ב.ה

[חסידייה אוטנטית]

התלבטתי איך לסיים את השיר -היה לי עוד מיליון בתים לכתוב, אבל החלטתי לסיים בגימיק מתוק

בסוף יהיה טוב

חולמת בהקיץ
צוחקת ובוכה
רוצה את העתיד להקיץ
להגיע לשלווה ברוכה

אך שם עמוק בלב
מבעבע הכאב
רוצה להתפרץ החוצה
אך מסתירה על אף שאיני רוצה

שמחה וזורמת עם כולם
אייני מסוגלת להיפתח מולם
להקים גדר
מול חברה פגועה
להשתדל מה פחות להעידר
פן תצוץ שאלה
להעמיד פניי רגועה
על אף שהמציאות הפוכה

לשתוק ולהכיל
להוריד מסך בפניי עובריי רכיל
להעמיד פניי לב אבן, אף שחסר לי אחד כזה,
להיאחז בפיסת אמונה שעוד אחלץ מהמצב הזה

להציב מחסום בפניי החברה והשאלות
לנסות למצוא בכל הרוע גם מעלות
לאטום אזניים ,מפגיעות ורכילויות,
לתת לאבא לסדר לי ת'בעיות

כי - - -
בסוף יהיה טוב
כמו שמספרים
יש לנו אבא טוב
כך כולם אומרים

(אסף ארוש - בסוף יהיה טוב)

[בונקר]

אני טיפוס בין ההרים מצאתי שם את מקומי
כן זה אני
אני בן אדם לא כל כך מושלם לא הכי הכי
כי זה אני
אבל אני בטוח ש
אני אגיע למקום אני אגשים את החלום
שלי
החלום שלי
אני אגיע הכי רחוק אני יהיה הכי קרוב
לאלוקים
אלוקים שלי

אני יצור קצת משוגע רוצה להיות יותר ממך
וזה נכון
לצערי
אני חושב יותר מידי על עצמי אולי כדאי שאחשוב קצת על אחרים
אבל אני בטוח ש
אני יגיע למקום אני אגשים את החלום
שלי
החלום שלי
אני יגיע הכי רחוק אני יהיה הכי קרוב
לאלוקים
אלוקים שלי

אולי אני צריך יותר
להשתדל להתקדם
קשה פחות וקצת יותר
אבל אני בטוח ש
אני יגיע למקום אני אגשים את החלום
שלי
החלום שלי
אני יגיע הכי רחוק אני יהיה הכי קרוב
לאלוקים
אלוקים שלי

[מיתר]

בנתיים כתבתי רק בתים, הפזמון אולי יבוא בהמשך, לא יודע אין לי רעיון עכשיו

על קו המשווה
בין עבר להווה
אני עומד

בין חושך לאור
בין טמא לטהור
בקושי שורד

בין הטוב והרע
בין התמכרות לבחירה
יש מאבק

והחומר מושך
והגוף נושך
ואני כבר נחנק