שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[sara 1]

פוסט זה נמחק!

[חיה במקרנצ'יק 0]

פוסט זה נמחק!

[חיה במקרנצ'יק 0]

אתם רוצים את הגאולה?
כי אני מאד רוצה
ובשביל זה מוכנה
לעשות הכ-ל

אבל יש בעיה
מאיפה מתחילים
איך אני אגמור
הימים שלי קצרים

זה מרגיש כמו אוטוסטרדה
והשעון דופק
במוצאי שביעית הוא בא
על כך אין חולק

אני רוצה להיות צדיקה
לזכות לראות את המשיח
אבל החיים סוחפים
והמטרה בורחת
נשכחת

אז מה,
מה אני עושה,
איך אני אביא את הגאולה???|

[איזה קטע]

לפעמים, בזמנים טובים
כשהשמחה עלי משתלטת
ובזמנים הכי אלופים
כשאת הקושי אני כובשת

אני מביטה אל קו האופק
ויודעת שהתקדמתי אליו בכמה צעדים
ממששת לעצמי את הדופק
ומודה לאלוקים על החיים

מבטיחה לעצמי, שתמיד אמשיך
להתקדם עוד ועוד
גם כשבליבי יחשיך
לא אתייאש. אמשיך לעמוד

ולפעמים, בזמנים קצת פחות טובים
כשהדבר היחיד שאני עושה זה לרבוץ
כשהסיפוק ואני נפרדים
ואני מרגישה תקועה בתוך בוץ

כי התייאשתי מהמרחק
שעלי עוד לעבור
כי לא היה לי כח רק
להמשיך לעבוד

אני מביטה אל השמיים למעלה
ונושאת תפילה לאלוקים
עזור לי תמיד להביט קדימה
ולא להסתנוור מהמרחקים

עזור לי תמיד לשמוע
לקול הפנימי האמיתי
עזור לי לא לברוח
עזור לי להגשים את עצמי

[אינספריישן]

שפיות משוגעת
לו יכולתי לומר
יופיו של יקום
לו יכולתי לשיר
ולרקוד ולקום.
לו יכולתי ללחוש
לא לצעוק ת'צרידות
לו יכולתי לתת
ידי לבדידות.

חיים בתוך סחרחורת
של ריגוש מול נשמה
צועקים על אמת
שמזמן לא תמימה
מכים באגרופים
על קירות אבנים
בחוץ הכול עדיין 'קול'
ואין כלום מבפנים.

ואמרו לי שיש טוב
אבל הוא בשיפוצים
ואמרו לי שמחפשים
הם לא מוצאים כי לא רוצים
ואמרו לי שנחיה
אך מה שווים חיי סיוט
איך זה ששיגעון
הוא שם נרדף לשפיות.

[מוכשרת על]

פוסט זה נמחק!

[פודרה 0]

שת בתים שכתבתי אם למישהו יש מה להוסיף אשמח

גם אם נפלתי מיד קמתי
את המדים בזריזות לבשתי
אל שדה הקרב יצאתי
עד כלות הכוחות נלחמתי

אני יודע שוב אפול
אבל לא אשב בשקט בבור
לא אתן לעצמי לסבול
פשוט את הקירות אשבור

[ברוריה]

@פודרה-0
גם אם טעיתי
ולאיבוד הלכתי
ומרדתי בחוקים
שעלי שומרים
אבל רציתי לנסות אחרת
רציתי לנסות בעצמי
לטעום את העולם
אבל כולם לא קיבלו אותי
הייתי זרה בכל מקום
לא שייכת.

אבל לכאן אני חוזרת
אין לי מקום אחר
לכאן אני שייכת
ולא אתרחק יותר
אין מה למצוא בחוץ
הכל נמצא כאן

[רבקה]

זיכרון חרוט, לב קרוע

---

ישלי זיכרון, חרוט עמוק,
מסרב להימחק, נטוע.
הוא כואב, לוקח רחוק,
כל דבר טוב להכי גרוע.

וניסיתי לסבן, לשחרר,
מבטיחה שזה קשה.
שוב, לעבר אותי מחבר,
דוקר, משסע, מענה.

יש לכם עצה, מוכחת,
כזו שתעזור לי להרפות?
ולא אחת מארץ נידחת,
כי כבר נמאס לי לחכות.

כשבוכה - אוטומט חושבת,
לוחשת, לעצמי ממלמלת.
גם כשלא רוצה, מייד נזכרת,
אולי פשוט אקבור אותך, מחשבת?

ושחררתי,
והתפללתי.
תמיד ניסיתי,
אבל ננערתי.

כי הזיכרון חזק, מנופח,
הוא חיי, בוער בפנים.
גורם להתגעגע כל כך,
עושה לי רע, חסרת חיים.

[מוכשרת על]

פוסט זה נמחק!

[מוכשרת על]

לפעמים צריך:

להרים ידיים
להרגיש חוסר אונים
מול האחד והיחיד
מול אלוקים.

לעזוב הכל,
לזרוק אליו תמושכות
להתרגש מהדרך שלך
ולהמשיך, לא לחכות.

לשמוח תמיד,
להינות מהרגע
לפנק קצת ת'צמך
ולהשקיע ברוגע.

להעריך ת'חיים
-את אלו האמיתיים
לשמור על עצמך
גם בזמנים הקשוחים.

---

אם יש לכם תובנות משלכם או בתים להוסיף, יהיה מעניין!!

[HHKKKK]

פוסט זה נמחק!

[ברוריה]

@מוכשרת-על

ובסוף אחרי הכול
כשהתחלנו לגדול
ולמדנו ללכת
כשהצלחנו לעמוד
בכוחות עצמנו
בלי להעזר באיש
ורק עליו סמכנו
והצלחנו להאמין
ולא רק בסיסמה
אלא עם כל הלב והנשמה

תמיד כשקשה ואין אויר לנשימה
וסוחבים את החיים
כמו אופניים בעליה
ומוחים את הזיעה
וכמעט מאבדים אחיזה
והכול נראה כל כך אפור

רק אז אני מאמין
כי אין לי אבא אחר....מלבדו

[פודרה 0]

@מוכשרת-ע
לפעמים גם צריך להתמקד בעשיה
לא להתחשב בדעת הסביבה
לא להביט ימינה שמאלה
כי הבוס שלי מסתכל עלי מלמעלה
והוא היחיד שקובע

[חיה במקרנצ'יק 0]

אני מרגישה בקרוסלה
שחר רודף שחר
ואף אתמול לא חוזר למחר.

אני מרגישה בקרוסלה
עליות וירידות
ובאמצע-הרבה דמעות

הקרוסלה מסתובבת
יש ימים שהיא כמעט נעצרת
ויש ימים שהיא ממש דוהרת
ואותי היא מסחררת

ובתוך הכאוס
יש לי חבל ביטחון
להחזיק חזק במעקה
וכך לעמוד בניצחון

רק תפילה אשא
אוי קלי קלי
תשמור עלי
תמיד...

[אינספריישן]

פוסט זה נמחק!

[א.ה. 2]

שוב אני בחוץ,
קיבלתי עונש.
גם קצת לחוץ,
מנסה את הפחד - לגרש.

היום שוב אחרתי,
אותי הרב הוציא.
על הכללים עברתי,
ונגמרו תירוצים להמציא.

אולי עוד אמצע דרך,
למצוא חן בעיני המורה.
לבא בזמן ולא בערך,
אולי, בכל זאת קורה........

[מיתר]

בית א
גדול עלי הניסיון הזה
נראה שהיצר חתם עם מישו חוזה
לפרק אותי לגמור עד הסוף
ולפזר ת’חתיכות שלא אוכל לאסוף

ואני נסחף ברוח כמו עלה
כמו חומר ביד היצר
ברצותו מוריד וברצותו אותי מעלה
ברצותו מאריך וברצותו מקצר

פזמון
אבל בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלם

בית ב
כבר עייף מהקרב נמאס שוב לנסות
כל היסודות שבניתי מול עיני קורסות
אולי הוא מכונה זקן וכסיל אבל איך הוא מסתער
כמו צעיר וחד עלי הוא גומר

ואני כבר הלכתי עד הקצה
רועה בשדות זרים רואה וחומד
אבל למרות כל הבלבולים אני עדין רוצה
ויודע שאתה בוחן כליות ולב, עומד

פזמון
ורואה איך
בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלם

[ברוריה]

אני ילדה של חורף
עם צעיף על העורף
רצה בין הטיפות
מקפצת בשלוליות
אז מה עם גדלתי
ולא מתאים לגילי
זה נכון
אבל מתרגשת מהמחזה
של חורף סוער כזה
זה נפלא ומהמם
לשבת ליד תנור מחמם
לאכול מרק
כמו בבית אבות....

אני ילדה של חורף
מביטה לשמיים
מייחלת לעוד מים
ואולי גם לשלג
למרות שאני לא בירושלים
או בחרמון
מברכת על כל הטוב

[חיה במקרנצ'יק 0]

אני לא יודעת מה עושים
כשנתקעים
איך את הראש מרימים
כשנופלים

אני לא מכירה את המושג
של להפסיד כדי להצליח
לא מצליחה
אין אצלי ירידה

אם כבר נפלתי
קשה לי לקום
ואם כבר קמתי
קשה לי ליפול

איך בוכים-
ללא דמעות?
איך מחייכים
ובליבי אין שמחות?

והרגליים שלי כואבות
והראש מסוחרר
ואני לא יודעת מה יהיה היום
שלא לדבר על מחר

אבל יש משהו שבו אני אלופה
בלהציג וגם בלהיות הכי שקופה
ופשוט לדבר
עם אבא הטוב
כי ככה אני מרגישה אותו הכי קרוב!