שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
ובסוף אחרי הכול
כשהתחלנו לגדול
ולמדנו ללכת
כשהצלחנו לעמוד
בכוחות עצמנו
בלי להעזר באיש
ורק עליו סמכנו
והצלחנו להאמין
ולא רק בסיסמה
אלא עם כל הלב והנשמהתמיד כשקשה ואין אויר לנשימה
וסוחבים את החיים
כמו אופניים בעליה
ומוחים את הזיעה
וכמעט מאבדים אחיזה
והכול נראה כל כך אפוררק אז אני מאמין
כי אין לי אבא אחר....מלבדו -
אני מרגישה בקרוסלה
שחר רודף שחר
ואף אתמול לא חוזר למחר.אני מרגישה בקרוסלה
עליות וירידות
ובאמצע-הרבה דמעותהקרוסלה מסתובבת
יש ימים שהיא כמעט נעצרת
ויש ימים שהיא ממש דוהרת
ואותי היא מסחררתובתוך הכאוס
יש לי חבל ביטחון
להחזיק חזק במעקה
וכך לעמוד בניצחוןרק תפילה אשא
אוי קלי קלי
תשמור עלי
תמיד... -
This post is deleted!
-
בית א
גדול עלי הניסיון הזה
נראה שהיצר חתם עם מישו חוזה
לפרק אותי לגמור עד הסוף
ולפזר ת’חתיכות שלא אוכל לאסוףואני נסחף ברוח כמו עלה
כמו חומר ביד היצר
ברצותו מוריד וברצותו אותי מעלה
ברצותו מאריך וברצותו מקצרפזמון
אבל בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלםבית ב
כבר עייף מהקרב נמאס שוב לנסות
כל היסודות שבניתי מול עיני קורסות
אולי הוא מכונה זקן וכסיל אבל איך הוא מסתער
כמו צעיר וחד עלי הוא גומרואני כבר הלכתי עד הקצה
רועה בשדות זרים רואה וחומד
אבל למרות כל הבלבולים אני עדין רוצה
ויודע שאתה בוחן כליות ולב, עומדפזמון
ורואה איך
בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלם -
אני ילדה של חורף
עם צעיף על העורף
רצה בין הטיפות
מקפצת בשלוליות
אז מה עם גדלתי
ולא מתאים לגילי
זה נכון
אבל מתרגשת מהמחזה
של חורף סוער כזה
זה נפלא ומהמם
לשבת ליד תנור מחמם
לאכול מרק
כמו בבית אבות....אני ילדה של חורף
מביטה לשמיים
מייחלת לעוד מים
ואולי גם לשלג
למרות שאני לא בירושלים
או בחרמון
מברכת על כל הטוב -
אני לא יודעת מה עושים
כשנתקעים
איך את הראש מרימים
כשנופליםאני לא מכירה את המושג
של להפסיד כדי להצליח
לא מצליחה
אין אצלי ירידהאם כבר נפלתי
קשה לי לקום
ואם כבר קמתי
קשה לי ליפולאיך בוכים-
ללא דמעות?
איך מחייכים
ובליבי אין שמחות?והרגליים שלי כואבות
והראש מסוחרר
ואני לא יודעת מה יהיה היום
שלא לדבר על מחראבל יש משהו שבו אני אלופה
בלהציג וגם בלהיות הכי שקופה
ופשוט לדבר
עם אבא הטוב
כי ככה אני מרגישה אותו הכי קרוב! -
#anchor(דור קדם המשיח)
הדור שלנו, הוא דור כה מוזר
דור השפע אולי אפילו הבזאר
שפוט השופטים עושים הצעירים
לא מוכנים לסבול שום עיוותיםמעריכים התקרבות של אנשים רחוקים
מזלזלים במצוות של אנשים קרובים
מורדים במוסכמות, פורצים הסייגים
דוגלים בחופש, לא מקיימים הכלליםקצת חצופים, קצת מזלזלים,
את אחרים קצת פחות מעריכים
שופטים בחומרה אנשים נכבדים על טעויות
מחפשים להם עברות, אפילו בנרותמתייחסים אל הפרט ולא אל הכלל
רואים העולם בצבעי שחור לבן
אך שלא תטעו, אותם אני אוהבת
כי אחרי הכל אליהם אני שייכתדור כה נפלא של קדם המשיח
דור שלא מסכים לסבול טשטושים
דור שלא מקבל דבר שצבוע הוא מריח
דור שמחפש רק אמת ללא עיוותיםאמנם הוא קצת חוצפן, נכון,
אך זה בגלל ששונה הוא שלהם ההיגיון
הוא מרחם על חלשים, לא חומל על חזקים
רק בגלל שרוצה את כולם מושלמים||תרגום חלק מהשורות (למי שלא הבין):
-דור השפע אולי אפילו הבזאר-הכל אצלו מעורבב, אמת ושקר, שחור ולבן, צודק וטועה, עברות ומנהגים ועוד הרבה....
-שפוט השופטים עושים הצעירים-אומרים על אלו שמוכיחים אותם שהם בעצמם לא מושלמים ועוברים על אותם דברים בדיוק וכו'
-מעריכים התקרבות של אנשים רחוקים, מזלזלים במצוות של אנשים קרובים-בגלל שהם רוצים את כולם מושלמים הם כאילו מדרבנים אנשים שיותר קשה להם ומעריכים אותם (וזה מאד טוב) אבל אנשים שקל להם (או שהם כבר עבדו על עצמם) הם מצפים מהם ליותר ולא מעריכים אפילו דברים מאד קשים|| -
|-עולם נמלט-|
[בית 1]
קול גדול ולא יסף
הד קולו לא נאסף
לא נחלש ולא עומעם
מיום שבו נולד העם
הלבבות היו מרעידים
מבעבעים כל הורידים
קול גדול גורל נורא
לבריות מעלבום תורה
[פזמון]
הן
גבוה מגבוהים ירדתי תתקע"ד דורות
ובכל תהום נגעתי בתר"ך אורות
כל מחשבה שמעתי כל הד נקלש
כנות שבנאום דרמטי כל פרפור חלש
[בית 2]
המון עם תמיד נמלט
לאיזה צד? לא הוחלט
אין מנוס לבריחתו
בונה כל יום את מפלטו
וקול תורה בהם פועם
והיומיום בהם רועם
מציב חומות ומגדלים
כמו לגרוף את הגלים
[קדם פזמון]
תגידו לי מה, תכננתם כבר כמה?
ובכלל כבר ניסיתם, תגידו לי למה?
[פזמון]
גבוה מגבוהים ירדתי תתקע"ד דורות
ובכל תהום נגעתי בתר"ך אורות
כל מחשבה שמעתי כל הד נקלש
כנות שבנאום דרמטי כל פרפור חלש
[בית 3]
ילד קט נולד אתמול
וכבר שומע אותו הקול
קול גדול קול נורא
לבריות מעלבון תורה
האם מן העולם הזה
הקול הרעם והמחזה?
הלא תדע ילד קט
עולמך עולם נמלט -
אני רוצה להיות עבד שלך
לא עבד של החברה
לקיים מצוותך בשמחה
לא משועבד לסביבה
אני רוצה לזרום לעשות
בלי מחשבות מעופפות
על מי יביט מתי יסתכל -
הלוואי
שכל רצונותיי אגשים
שאדע מהם חלומותיי ולא בדמיון אותם אשים
ואדע איך להגשים אותם.הלוואי
שאבין מה טוב פחות או יותר
ואקיים את זה תמיד ולא אוותר
לטוב ולמוטבהלוואי
שהחיים היו לי נראים
כמו שהם נראים לאחרים
טובים תמיד ומושלמיםהלוואי
שתמיד אבחר בחיים
שאצליח תמיד להפנים
שאני בסך הכל אחד האנשים.והכי חשוב-
שאם לא ילך לי כמו שאני רוצה
אז כמו שהולך יהיה לי פצצה
ואהיה שמחה עם זה! -
אם רק תמיד הייתי יכולה
לכבוש את העולם
לא לפחד ממילים
וממבטים
בלי לחשוש ממה יגידו
אזי הייתי כבר גדולהאם רק הייתי מעיזה
ללכת לבד
ללמוד עוד
ממעשי אחרים
ולנסות בלי לשנות
ולהיות עצמאית
אזי הייתי כבר יכולהאבל אנחנו תלויים
לא רק במה שאנו רוצים
יש לנו חובה וגם זכות
לא לעשות כל מה שבא לנו
יש לנו אחריות -
ריבונו של עולם
אנא גלה לי את צפונות ליבי
לא רוצה לשקר לא רוצה לברוח מעצמי
כי רק לעשות רצונך חפצתי
אנא גלה לי מה מניע אותי
כדי שבאמת אוכל לשנות את דרכי -
בית א
כי כבר מאסתי ברע
והבנתי שהכל הבל
ושכל דרך מהירה
מובילה בסוף לסבל
אז התחלתי לחפש
לעצמי אמת ברורה
ואת הכל לאפס
לפשוט וללבוש צורהאז איך פתאום
אני את עצמי מוצא
מתפתה מהחטא לטעום
ושוב אותו רוצהפזמון
ואיך דוקא שחשבתי
שעכשיו הכל בטוח
ועד שאליך שבתי
מהמרחב הפתוח
שוב פעם מתמודד
עם אותם הניסיונות
ואין מה שיעודד
ויציל מנפילותבית ב
כי כבר באתי עד אליך
וכבר פתחת לי תדלת
וטעמתי מדברך
והפקתי גם תועלת
וטעמתי מהטוב
והרגשתי שזה זה
והתחלתי כבר לכתוב
ופשוט לסגור חוזהאז איך פתאום
אני את עצמי מוצא
כך באמצע היום
שוב אל הרחוב יוצאפזמון
ואיך דוקא שחשבתי
שעכשיו הכל בטוח
ועד שאליך שבתי
מהמרחב הפתוח
שוב פעם מתמודד
עם אותם הניסיונות
ואין מה שיעודד
ויציל מנפילותאולי רק לדעת
שאתה שם מסתכל עלי
וכל הקשיים זה נסיונוות
שאתה שלחת אלי
ובסוף כשנגיע
לחוף מבטחים
נבין הכל
ואת משמעות החיים -
שיר שכתבתי על המשגיח שלי הרב אליהו פפופר זצ"ל
"ר' אליהו"
לרגל יום היארצייט הראשון למורינו המשגיח ר' אליהו פפויפר זצ"ל אמרי האעלה את רגשותיי וזיכרונותיי על הכתב למען לא ישכחו ממני לעולמים.בצידי הבית מדרש יושב ופניו מאירים
רכון על הגמרא שקוע כל כולו בדפים
אבל כשתלמיד יעבור ישאל שאלה
יענה הוא בנחת ושמחה.גם כשלצעוק ולגעור מוכרחים
לדאוג שאל הבית מדרש נכנסים
בבית מדרש בפנים תמיד החיוך יהיה על הפנים
כאילו לא היה כלום לפני מספר רגעים
לא היה זה אלא כעס הפנים.לא נשכח את אהבתו אלינו התלמידים
ממש כמו אב שדואג לילדים
את הכבוד שרחש לנו תלמידו
לכל בחור וזה לא היה תלוי בהצלחותיו
לעולם נזכור הלואי ונלמד מדרכיו.
ת.נ.צ.ב.ה -
שחרר את ליבך שלך. - יתמלא פתאום שמחה. - תן לרקוד, תן לרעוד. - תן לעצמך עוד, עוד.
דברים הופכים לבטוחים. - חפצים נהיים שמחים. - אפילו אם תברח, או תשכח. - תהנה כל כך.
לא תדע אם ולמה. - לא חיית כך ימים ימימה. - וכשתחשוב, יותר טוב. - תבין שכך הם הרוב.
עטים רצים על פני הדף. - והספרים שבמדף. - ברורים, מסודרים. - והם רק אומרים:
שחרר את ליבך שלך. - יתמלא פתאום שמחה. - תן לרקוד, תן לרעוד. - תן לעצמך עוד, עוד. -
שיר שכתבתי לפני תקופה ופתאום נתלקתי בו היום וחשבתי שהוא שווה פירסום
כמה כבר אפשר
כמה כבר אפשר להתגלגל
באותו מדרון של ההרגל
כמה כבר אפשר להסתובב
באותו עיגול של כאב
כמה כבר אפשר להתעטף
באותם בגדים של השוטף
כמה כבר אפשר ללכת
באותה משבצת שמועכתהגיע זמן להשתחרר
להשתנות להיות אחר
לנצל את כל הכוחות שטבועים בך עמוקהגיע הזמן להתנער
מהעפר לקום מהר
וללכת כי מאוחר אתה עוד צריך להגיע רחוק
