שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
This post is deleted!
-
אתם רוצים את הגאולה?
כי אני מאד רוצה
ובשביל זה מוכנה
לעשות הכ-לאבל יש בעיה
מאיפה מתחילים
איך אני אגמור
הימים שלי קצריםזה מרגיש כמו אוטוסטרדה
והשעון דופק
במוצאי שביעית הוא בא
על כך אין חולקאני רוצה להיות צדיקה
לזכות לראות את המשיח
אבל החיים סוחפים
והמטרה בורחת
נשכחתאז מה,
מה אני עושה,
איך אני אביא את הגאולה???| -
לפעמים, בזמנים טובים
כשהשמחה עלי משתלטת
ובזמנים הכי אלופים
כשאת הקושי אני כובשתאני מביטה אל קו האופק
ויודעת שהתקדמתי אליו בכמה צעדים
ממששת לעצמי את הדופק
ומודה לאלוקים על החייםמבטיחה לעצמי, שתמיד אמשיך
להתקדם עוד ועוד
גם כשבליבי יחשיך
לא אתייאש. אמשיך לעמודולפעמים, בזמנים קצת פחות טובים
כשהדבר היחיד שאני עושה זה לרבוץ
כשהסיפוק ואני נפרדים
ואני מרגישה תקועה בתוך בוץכי התייאשתי מהמרחק
שעלי עוד לעבור
כי לא היה לי כח רק
להמשיך לעבודאני מביטה אל השמיים למעלה
ונושאת תפילה לאלוקים
עזור לי תמיד להביט קדימה
ולא להסתנוור מהמרחקיםעזור לי תמיד לשמוע
לקול הפנימי האמיתי
עזור לי לא לברוח
עזור לי להגשים את עצמי -
שפיות משוגעת
לו יכולתי לומר
יופיו של יקום
לו יכולתי לשיר
ולרקוד ולקום.
לו יכולתי ללחוש
לא לצעוק ת'צרידות
לו יכולתי לתת
ידי לבדידות.חיים בתוך סחרחורת
של ריגוש מול נשמה
צועקים על אמת
שמזמן לא תמימה
מכים באגרופים
על קירות אבנים
בחוץ הכול עדיין 'קול'
ואין כלום מבפנים.ואמרו לי שיש טוב
אבל הוא בשיפוצים
ואמרו לי שמחפשים
הם לא מוצאים כי לא רוצים
ואמרו לי שנחיה
אך מה שווים חיי סיוט
איך זה ששיגעון
הוא שם נרדף לשפיות. -
שת בתים שכתבתי אם למישהו יש מה להוסיף אשמח
גם אם נפלתי מיד קמתי
את המדים בזריזות לבשתי
אל שדה הקרב יצאתי
עד כלות הכוחות נלחמתיאני יודע שוב אפול
אבל לא אשב בשקט בבור
לא אתן לעצמי לסבול
פשוט את הקירות אשבור -
@פודרה-0
גם אם טעיתי
ולאיבוד הלכתי
ומרדתי בחוקים
שעלי שומרים
אבל רציתי לנסות אחרת
רציתי לנסות בעצמי
לטעום את העולם
אבל כולם לא קיבלו אותי
הייתי זרה בכל מקום
לא שייכת.אבל לכאן אני חוזרת
אין לי מקום אחר
לכאן אני שייכת
ולא אתרחק יותר
אין מה למצוא בחוץ
הכל נמצא כאן -
זיכרון חרוט, לב קרוע
ישלי זיכרון, חרוט עמוק,
מסרב להימחק, נטוע.
הוא כואב, לוקח רחוק,
כל דבר טוב להכי גרוע.וניסיתי לסבן, לשחרר,
מבטיחה שזה קשה.
שוב, לעבר אותי מחבר,
דוקר, משסע, מענה.יש לכם עצה, מוכחת,
כזו שתעזור לי להרפות?
ולא אחת מארץ נידחת,
כי כבר נמאס לי לחכות.כשבוכה - אוטומט חושבת,
לוחשת, לעצמי ממלמלת.
גם כשלא רוצה, מייד נזכרת,
אולי פשוט אקבור אותך, מחשבת?ושחררתי,
והתפללתי.
תמיד ניסיתי,
אבל ננערתי.כי הזיכרון חזק, מנופח,
הוא חיי, בוער בפנים.
גורם להתגעגע כל כך,
עושה לי רע, חסרת חיים. -
-
ט טיטו התייחס לנושא זה ב
-
לפעמים צריך:
להרים ידיים
להרגיש חוסר אונים
מול האחד והיחיד
מול אלוקים.לעזוב הכל,
לזרוק אליו תמושכות
להתרגש מהדרך שלך
ולהמשיך, לא לחכות.לשמוח תמיד,
להינות מהרגע
לפנק קצת ת'צמך
ולהשקיע ברוגע.להעריך ת'חיים
-את אלו האמיתיים
לשמור על עצמך
גם בזמנים הקשוחים.
אם יש לכם תובנות משלכם או בתים להוסיף, יהיה מעניין!!
-
ובסוף אחרי הכול
כשהתחלנו לגדול
ולמדנו ללכת
כשהצלחנו לעמוד
בכוחות עצמנו
בלי להעזר באיש
ורק עליו סמכנו
והצלחנו להאמין
ולא רק בסיסמה
אלא עם כל הלב והנשמהתמיד כשקשה ואין אויר לנשימה
וסוחבים את החיים
כמו אופניים בעליה
ומוחים את הזיעה
וכמעט מאבדים אחיזה
והכול נראה כל כך אפוררק אז אני מאמין
כי אין לי אבא אחר....מלבדו -
אני מרגישה בקרוסלה
שחר רודף שחר
ואף אתמול לא חוזר למחר.אני מרגישה בקרוסלה
עליות וירידות
ובאמצע-הרבה דמעותהקרוסלה מסתובבת
יש ימים שהיא כמעט נעצרת
ויש ימים שהיא ממש דוהרת
ואותי היא מסחררתובתוך הכאוס
יש לי חבל ביטחון
להחזיק חזק במעקה
וכך לעמוד בניצחוןרק תפילה אשא
אוי קלי קלי
תשמור עלי
תמיד... -
This post is deleted!
-
בית א
גדול עלי הניסיון הזה
נראה שהיצר חתם עם מישו חוזה
לפרק אותי לגמור עד הסוף
ולפזר ת’חתיכות שלא אוכל לאסוףואני נסחף ברוח כמו עלה
כמו חומר ביד היצר
ברצותו מוריד וברצותו אותי מעלה
ברצותו מאריך וברצותו מקצרפזמון
אבל בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלםבית ב
כבר עייף מהקרב נמאס שוב לנסות
כל היסודות שבניתי מול עיני קורסות
אולי הוא מכונה זקן וכסיל אבל איך הוא מסתער
כמו צעיר וחד עלי הוא גומרואני כבר הלכתי עד הקצה
רועה בשדות זרים רואה וחומד
אבל למרות כל הבלבולים אני עדין רוצה
ויודע שאתה בוחן כליות ולב, עומדפזמון
ורואה איך
בסוף היום מתחת לכל הקליפות
אני עוד ער, אולי קצת רטוב מהטיפות
ובתוך הלב של אבן יש עוד לב שפועם
שרוצה לעשות רצונך בלבב שלם -
אני ילדה של חורף
עם צעיף על העורף
רצה בין הטיפות
מקפצת בשלוליות
אז מה עם גדלתי
ולא מתאים לגילי
זה נכון
אבל מתרגשת מהמחזה
של חורף סוער כזה
זה נפלא ומהמם
לשבת ליד תנור מחמם
לאכול מרק
כמו בבית אבות....אני ילדה של חורף
מביטה לשמיים
מייחלת לעוד מים
ואולי גם לשלג
למרות שאני לא בירושלים
או בחרמון
מברכת על כל הטוב -
אני לא יודעת מה עושים
כשנתקעים
איך את הראש מרימים
כשנופליםאני לא מכירה את המושג
של להפסיד כדי להצליח
לא מצליחה
אין אצלי ירידהאם כבר נפלתי
קשה לי לקום
ואם כבר קמתי
קשה לי ליפולאיך בוכים-
ללא דמעות?
איך מחייכים
ובליבי אין שמחות?והרגליים שלי כואבות
והראש מסוחרר
ואני לא יודעת מה יהיה היום
שלא לדבר על מחראבל יש משהו שבו אני אלופה
בלהציג וגם בלהיות הכי שקופה
ופשוט לדבר
עם אבא הטוב
כי ככה אני מרגישה אותו הכי קרוב!
