שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
פוסט זה נמחק!
-
סליחה
זה להוריד מעצמך
בשביל האחר
סליחה
זה לנסות לרפא
את רגעי המשבר
סליחה
זה לתת את הלב
לאדם שפגע
סליחה
זה מילה שיכולה
לחבר שוב את הא*הבה
סליחה
יכולה לבנות עולמות
אחרי שהתפרקו
סליחה
כוחה לשמר חברות
גם אם נשברו
סליחה
ששווה המון
סליחה
זה לנסות לבנות
שוב את האמון
טוהר -
חשבתי שהתגברתי
אבל אז גיליתי
עוד לא השתניתי
עוד לא עליתיחשבתי שהתבגרתי
אבל אז תפסתי
שקצת התבזבזתי
ופיספסתינהיה לי חשוך
התקרר לי העולם
העבר נהיה חרוך
והעתיד נעלםאז בחרתי לברוח
הצלחתי לשכוח
נהניתי מהבטוח
ממקום של כחוקצת נסחפתי
ממש שכחתי
למה באתי
ולאן הגעתי -
את חזקה
גם אם את נופלת
את לביאה
גם אם את נשברתעמוק בפנים את יודעת
למי את שייכת
עמוק בלב את זוכרת
את מי את אוהבתאת אלופה
גם אם לא מריעים לך
את מלכה
גם אם מורידים לךתזכרי אבא כאן
תמיד איתך
ולא מפסיק
להאמין בך
אילה@#
-
א אריה 93 התייחס לנושא זה ב
-
ע עדי 3 התייחס לנושא זה ב
-
ע עדי 3 התייחס לנושא זה ב
-
הילדה הזאת…
את זוכרת אותה?
את הילדה הזאת,
עם המבט העייף הזה,
הילדה הזאת,
עם התמימות הזאת,
את זוכרת?
שהיא היתה בטוחה שזה הסוף?
שזה ענין של ימים,
את זוכרת את הרגעים אלה?
שהיא כמעט הרימה ידיים
את את הצרחות שלה?
כשההיתה לבד,
זוכרת את הדמעות האלה?
שאז עוד לא נגמרו כמעט
את זוכרת?
את הלילות האלה?
את הימים האלה
את זוכרת, נכון?
אז הילדה הזאת,
הצליחה לשרוד,
היא לא ויתרה על החלומות שלה,
היא המשיכה,להילחם יום יום,
המשיכה ליפול, ולקום.
את זוכרת איך היא נראית, נכון?
אז לכי, תני לה חיבוק
יש לה עוד דרך ארוכה
היא מחכה לך, במראה -
פוסט זה נמחק!
-
עוד לילה, היא שוכבת
ביום החולף היא נזכרת
כמה התקדמה היא בודקת
האם אני מרוצה? היא שואלתלא היא בכלל בכלל לא מרוצה
עוד פעם היא ברחה, מעצמה
עוד יום היא התעסקה בשטויות
וברחה מכל המחשבות, השאלותהבכי בנשמה יוצא אל הכרית
מרטיב כולה, היא זזה בעווית
מה שווים חיים בלי תכלית
חייה ריקים, היא חצי סופניתאיפה היא עצמה ממקמת
לאן היא באמת הולכת
במה היא בפועל בוחרת
ומה היא מול זה חושבתעל מיטה לבדה, היא שוכבת
החלטה נחושה, היא חותכת
מפסיקה לברוח, מתמודדת
לא שומעת לפחד, מתגברת -
פעם אהבתי את חנוכה.
את הלביבות.
את הריבה.
ואת הסופגניות.
שאכלנו בצוותא.פעם אהבתי את חנוכה.
את המסיבה.
את הסביבון.
וערב הלביבות .
אצל סבתא.היום אני אוהבת את חנוכה.
את הדמעות.
שזורמות כמו מעצמן.
מול הנרות.
הדולקים.אוהבת את חנוכה.
את הלב.
שמתרחב.
מול נחת.
וריבה.
וילדים מלקקים.
נסטיה -
פוסט זה נמחק!
-
לפעמים לא רואה
את הטוב שיש
לפעמים כבר נמאס לי
רק לבכות ולבקשהכל משמיים
גם אם לא יודעים
הכל ממרומים
גם אם לא רואיםהאמונה מחזיקה
אותי בחיים
התקווה מרפאה
את הלב שלי מהשבריםאני צריכה לדעת
ותמיד לזכור
שהכל לטובה
והכל רק טובאם לא הידיעה
והחיים באמונה
כל יום של נפילה
מרחיק אותי מהשכינהלכן כדאי לזכור ולהתמיד
להודות על הכל
לזכור שאנחנו בתפקיד
והוא כאן הכל יכולהכל תמיד לטובה
גם אם לא רואים
כל יום זה מתנה
תודה רבה לאלוקיםטוהר
-
תנו לי השראה
אבל לא דיכאונית
העולם כל כך נפלא
ואני אפרוריתלא מוצאת את עצמי
בין כל האורות
חנוכה זה החג שלי
עד הדיכאונותתנו לי קצת שקט
בין כל הרעשים
תנו לי ללכת
להתבודד עם אלוקיםלא מוצאת את עצמי
בין כל האנשים
חנוכה זה החג שלי
אבל כולם מפריעיםתנו לי קצת מקום
בתוך הלבבות
תנו שמחה עד המרום
בלי שום גבולותלא מוצאת את עצמי
בתוך הבדידות
מחפשת את הצל שלי
מחוץ לשפיות -
אחרי 603 ימים שעברו, כולם כבר שכחו חוץ מ-
43 משפחות שחיות כל שניה את השכול,
ועוד עשרות רבות (אם לא מאות) של אנשים שאף אחד לא חולם מה הם עוברים.
אז כן, אסון מירון לא הלך לשום מקום,
אנשים עדין מתמודדים עם זכרונות, חרדות וטראומה נוראית.
מוקדש למתמודדים באהבהאֲנִי מַבְטִיחַ בְּהֵן צִדְקִי
לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיפֹה זֶה יִפּוֹל עָלַי
וְיָשַׁבְתִּי בְּחֶרְדַּת מָוֶת
וְחִכִּיתִי
וְנִדְרַכְתִּי עַד הַקָּצֶה
וְהִשְׁלַמְתִּי
וְלֹא הִסְכַּמְתִּי לְהַשְׁלִים
עִם הָעֻבְדָּה
שֶׁהִיא תּוֹפִיעַ פִּתְאוֹם שׁוּב
וְתַשְׁמִיד בִּי כָּל חֶלְקָה טוֹבָהאַבָל בַּסוֹף הִיא בָּאָה
הַחַרָדָה
וְהִפְתִּיעָה אַפִלּוּ אֶת הַחֵלֶק הַפֵּסִימִי שֶׁהָיָה בִּי
וְזָרְעָה הֶרֶס וְחֻרְבָּן
(כִּמְעַט) כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בִּזְמַן
שֶׁפָּחַדְתִּי מִמֶּנָּה -
אוקיי, אז לפני שחנוכה הולך ממנו עד לשנה הבאה
אני מעלה פה שיר באווירת חנוכה
וואי התגעגעתי לכתוב פה...מי שזוכר את @אסתר.ה -אז חזרתי בשם אחר...
בזמן הזה
#הם פורצים ופורצים
לרגע לא מפסיקים
הם ממשיכים וממשיכים
לרגע לא עוצרים.
במה חשקה נפשכם
ותקבלו לידכם
כל מה שירצה ליבכם
תעלו לעצמכם,
וכבר לא משנה
כמה שמנים מתחוללים
הכל מישנה
המקור הולך למחוזות רחוקים...#ובעולם כזה
עם קטן מחפש
כד אחד טהור
שיהא מפלט ואור
מול מלחמות
שיעשה תשועות.#ובזמן הזה
עם קטן מבקש
נר אחד דולק
שיהא כח,- חוזק
לקרב הישועה
כי-
ארכה לנו השעה.
... -
מושלת
היצר בפח
נאחזת
במעקה מלוכלךנופלת
קשה לי כל כך
צוחקת
על עתיד מופרךוכמה נח לי
לספר שזה נגמר
כמה בא לי
לדעת שכבר מותר
לי לאחוז
בקרני המזבח
לי לארוז
עוד חג רותחכופרת
לא מכירה בקושי
אוכלת
אותו נא כמו סושישומרת
על הלב שלא יפול
שותקת
עוד לא יודעת הכלוכמה נח לי
לספר שזה נגמר
כמה בא לי
לדעת שכבר מותר
לי לאחוז
בקרני המזבח
לי לארוז
עוד חג רותחמוחלת
מותר לי לשאול
פועלת
מותר לי גם לגדול -
שמונה ימים יש בחנוכה ובכל יום ישבתי וכתבתי בית על מה שאני רואה בתוך הנרות.
אש בעניים בוערות
שרוצות לספר סיפור
אש של אינספור שאלות
שמחכות לקבל אישוראש שמכילה ים גוונים
אותם לא ניתן לראות
אש שצועקת מבפנים
עמוק בין כל השמיכותאש שמתחברת למנגינה
תו ועוד תו יוצרים שיר
אש ששולחת נחמה
לתוך הלב בקו ישיראש שמסדרת את הראש
מהמחשבות והתסכולים
אש שנותנת מקום לנפוש
בין הנסיונות והייסוריםאש של הודיה לאלוקים
על אותן הלהבות
אש של שפע ניסים
שלנו ניתן לחיותאש של הבנה פנימית
על העולם והחיים
אש של הכרה עצמית
בכולם, בי ובאחריםאש של אושר ושמחה
על היום הקודם שחלף
אש של ניסיון ותהיה
על העבר ששתףאש של חזרה לשיגרה
אחרי שמונת הימים
אש של כוח ועוצמה
לעבר הימים הבאים.
צופיה. -
וְאֵיפֹה הָאֵשׁ
שֶׁשָּׂרְפָה לִי תלב
שֶׁהַשֵּׂכֶל אוֹמֵר נוֹאָשׁ
הִיא לֹא הָלְכָה לְהִשְׁתַּלֵּברַק בָּאָה וְשָׂרְפָה
כָּל חֶלְקָהּ טוֹבָה
וְאֵיפֹה הַסְּלִיחָה
אֲפִלּוּ לֹא מְצַפָּה
לֹא שָׁוֶה תְּ'אַכְזְבָהּהַלֵּב שֶׁלִּי מְנֻפָּץ
הָרְסִיסִים שֶׁלּוֹ זְרוּקִים
אֲבָל תָּמִיד נִשְׁאַר
אַפְשְׁהוּא שְׁבָרִים
שֶׁמּוּכָנִים לְהַשְׁלִיםאֲבָל הַגַּב שֶׁלִּי
נִשְׁבַּר מִלְּהִתְכּוֹפֵף
רק כי כבר נמאס
לְהִסְתַּכֵּל עַל מָה שֶׁיֵּשׁ#אילה#
-
||משברים קטנים
||הכנפיים מרוטות
והראש כואב
האמרות הם כה פשוטות
והלב חושבהסביבה לי מטושטשת
לא בתלם, מתעקם
את התקוות כבר נוטשת
שוב אני לא, רק הםההתנפצות הייתה כואבת
כי הכל היה ורוד
מאיפה כח אהיה שואבת
רוצה כמו פעם, עודבפנים עמוק יודעת
זה עניין של זמן וסבלנות
לקפיצת הדרך משוועת
או להתעורר מהחלום, בכנות.
