שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שוב רעידה?
שהתזוזה הזאת תהיה הצעד שמקדם אותנו לשינוי!!
חודש טוב, מבורך ושמח לכולם
אומרים משנכנס אדר מרבים בשמחה.
אבל אבא שלי, אלוקים, בכה.
אבא, מקרה? למה אתה מזיל דמעה?
אבא, אתה כועס עלינו?
האדמה הרעידה את כולנו.
איפה אנחנו צריכים לתקן?
שלח לנו שליח, שנדע מה מחיינו לסנן.
אנחנו רוצים אותך קרוב,
שמח בלי שוב מכאוב.
שלח כבר תגאולה!
נמאס לשמוע מכל מקרה שבא.... -
אחותי את מעצבנת
ממה את מפחדת
מזה שאתן לך סטירה
שמגיעה לך ביושרה?
את חצית את כל הקווים
עיצבנת אותי בלי עיכובים
אני לא אחת רגזנית
אבל את הצלחת ועשית
לא חוכמה כזו גדולה
להיות מעצבנת דגולה
בואי אחותי נראה אותך
מנצחת את הרע שבך
ונותנת לי כבר שקט
מהשטויות שלך -
השמחת חיים נעלמה
כאילו השקט שאחרי הסערה
כל השחור הגיע פתאום
הלב שלי הפסיק לחלום
מפחדת שיפסיק לפעום
בכולם רוצה לנקום
מרגישה כמו עלה שנתלש מהעץ
מרגישה חזק בלב את החץ
מי שאהבתי הפנה לי את הגב
תזכרו שמחמאות זה לניצול אגב
סוחבת מסע כבד על הגב
והכל בלי מילים נשאר בפנים
אין אמון כבר באנשים
מתחרטת על דברים שספרתי
בוכה על משפטים שאמרתי
צורחת על קשרים שהתחלתי
משתגעת עד שבעצמי פגעתי
ומתי אבין שחיים הם לא משחק
מתי אלמד שלא טוב שתמיד אצחק
שאתחיל לקחת את החיים ברצינות
ואנהג במילים שלי יותר בזהירות...
טוהר -
איך רדפתי אחריה
והיא נעלמה
עדת מעריצות מכרכרות סביבהרציתי לומר לה מילה
לתפוס חיוך, מבט עין
אבל היא אפילו לא הציצה בזווית של העיןלא אפשרי
רציתי לצרוח
הכאב אכל אותי
בלי שיכלתי לברוחזו אני, החברה
איך את נוטשת
כל כך מהר שכחת אותי
מרגישה פה נבגדתאיך יתכן
הרי את רגישה
מכירה אותי
הכי עמוק שאפשרנכנסת למיטה
לא רוצה לצאת
העולם הזה אכזר
ולי אין כוח להתמודדמה עשית לי?
חברה שכמוך
צריכה עכשיו להשתקם
להרגיש, ולגדול -
ים של דמעות
ים של דמעות
כאב צורב
לצאת מסרב
שהעולם יחרבנשאר להלחם
ממאן להתנחם
על מה שהיה,
על העבר
שהרוע נגדי חבר
ואת ליבי שבר
איך הוא עלי גברים של דמעות
שבדממה נשמעות
לנקמה הם צמאות
למלחמה הם כמהות
משמשות לי כקמיעות
והם יהי לי לאות
שניצחתי,
גם בלי קרב
נצחתי את היאוש
וזה מספיק,
למערכה אחת די. -
בס''ד
גשם
הגשם בא לקחת
את כל הליכלוך
לזכך את הנשמה
גם כשהיא בתוך הגוףלנקות את האוויר
מכל טיפה של רגש שלילי דמיוני
פתאום אני מרגיש
שהגשם הוא גם ענין רעיוניהטיפות אולי ממחישות
את הדמעות של אלוקים
הוא בוכה, מדי פעם עם קולות
על הקשיים של הילדיםזה בא בחורף כשבחוץ קר
החום, מבפנים עוד יבער
הרגשה של א*בה
תחושה של קירבה
רצון להקרבה||כל אחד והגשם שלו...||
-
איזה נס שיורד גשם
אף אחד לא רואה את הכאב שנוגע עד העצם
הדמעות שיורדות ללא הפסקה
מתמזגות יפה בסופה החזקה
הלב שלי סוער ובחוץ קפוא
אני לבד עם עצמי והרגש כלוא
הגשם לא עוצר אפילו לדקה
ואני נשארת במצב רוח מדוכא
מפחדת שככה יישאר לעולם
אין מצב לשרוד כך האמון נעלם
במי אבטח אחרי הבגידה
למי אספר שאני בודדה
איך נפלתי בזו הרשת
איך לא הרגשתי שאני מתרוששתואחרי הגשם הפציעה השמש
כמו חלום. אני מתרגשת
העולם לא כזה אכזר כך זה נראה
לכל ענין יש פתרון רק צריך לחפש
והשמש ממשיכה לחמם ללטף
הצמחים גדלים לגובה מעלף
דווקא אחרי הכפור והקושי
צמחו לנו בחצר פרחים ליופי
אני מסתכלת ממש בקנאה
איך שרדו את החורף הנורא
מאיפה הכוחות לצוץ שוב
אני חייבת למצוא אותם
בשבילי זה הכי חשוב. -
ככה פתאום,
באמצע סתם יום,
הופיע מישהו חדש.
אמר שלום,
פינה לו מקום,
חדר אצלי הוא ירש.הסתכל לצדדים,
זרק מבטים,
בדק מסביב ת'גבולות.
קוראים לו 'רצון',
לפעמים קצת קיצון,
נעים להכיר (או שלא...).מאז כבר שנים,
נמצא הוא בפנים,
חלק ממני ממש.
מעורב בחיי,
משפיע עלי,
כל יום במשהו חדש.רוצה להרגיש,
רוצה להמחיש,
ככה, חופשי, לבכות.
רוצה להתחיל,
רוצה להכיל,
רוצה, רוצה לרצות! -
איזה דיכאון
התמכרתי לשעון
רק מחכה שהיום
יעלם פתאום
ובמקומו יפציע
יום טוב ומרגיע
שיעלים בי כל השריטות
ויחזיר אותי להיות מהטובותאני משוגעת
כמה שהתבגרתי
נמחקה לי הדעת
ואת הכל איבדתי
אני רודפת אחרי זה
וזה מחטיף לי בפרצוף
הלוואי שאלמד ש...
החיים הם לא אילוףאני כל היום שחקנית
נהייתי כמעט שקרנית
מאד חשובה לי התדמית
גם אם היא ריקנית
ובפנים אני בוכה
טועה בגן המבוכה
מחפשת את השלט
שיגיד היכן הדלת -
פוסט זה נמחק!
-
אט לאט התחלת לרדת
אף אחד לא ראה
אמא הייתה מוטרדת
הלב שלה לא טעה
הכיפה התקטנה
עד שנעלמה
התורה נשכחה
האייפון במקומה
נסגר הלב שלך
עד שנהיה אטום
הייתי עושה הכל בשבילך
רק חבל שלא אמרת כלום
ועכשיו אתה בצד השני
נגד כל העולם
כי מי שהכי הייתה צריך אותו
בשנייה נעלם
התחלת להבין
שיש דברים שזה לא הכל
ואני כאן מביטה שותקת
יש דברים שאפשר לומר ויבינו אותם
גם בלי קול...
טוהר -
@rpryd49 @ישעיה - לא מגיבים בשרשור זה תגובות שאינן שירים.
@rpryd49 מי שלא מתחבר לשיר מסויים - שלא ילייק וגם שלא יעיר הערות שאינן במקומם. וכן להפך כמובן.
@ישעיה הערה מיותרת לחלוטין. קהל היעד של האתר הוא גם בנים וגם בנות. זה לא שיש בעייה בזה שהשיר כתוב בלש' נקבה. ומי שלא מתאים לו - שפשוט יעביר לשיר הבא. הגיוני ומתקבל. רק הערות כאלה לכבול על כולם לא בא בחשבון.
-
כבד את אביך ואת אמך
כיבוד הורים
זה דבר חשוב
שצריך לעשותו שוב ושוב
טוב מאד לכבד את ההורה
כי לולי זאת, אף ה' חורה
גם אם אני באמצע לשחק במשחק
גם אם הגוף עייף ונשחק
צריך לכבד בכל מצב
ולזכור שה' עלינו תמיד ניצב
לא ללכת בצעדי צב
ובלב להתעצב
אלא מייד בשמחה להתייצב
לעשות תמיד את רצון האבא
לקבל קבלה מכאן ולהבא
לכבד תמיד את האמא
בין במעשים בין בקימה
בערב בבוקר ובצהריים
אתמול מחר ומחרתיים
גם אם זה דקה או דקותיים
וגם אם זה שעה ושעתיים
אחרי הכל, קצת הכרת הטוב
יש לנו כלפיהם חוב
הם שהביאונו לעולם
והם שתמיד נותנים לנו סולם -
פוסט זה נמחק!
-
חולם בדרך / כ.ו.
חולם להיות מוצלח
לא סתם מפוצלח
לא תופס ת'מהלך
למה בינתיים זה לא הלךמישהו בשמים יושב שוחק
מתבונן, מלווה, נותן לי לשחק
ואני צועד, רועד, מועד
ותמיד תמיד עובדעם העיניים לעתיד מביט
מתקרב ליגע בראש שרביט
והקשיים שבדרך
יתבררו כצורך
ועבודת הפרך
תבנה לי קיר תמךלא למרות הנסיונות
ולא על אף הכשלונות
זו הדרך אין בלתה
כך תגדל באורייתאאם חיבור אתה רוצה
חייב שתגיע לקצה
בייסורים של אהבה
ההמתנה הייתה שווהאל תבלע את העולם
ההוא לפניך כבר נעלם
לכל אחד יש את השביל
להיות אחר זה גם קבילאם תראה בכל אתגר
שבו טמון גם המחר
כשתסתובב שוב לאחור
תראה שלא הכל שחורנקודת האור תופיע
בלי להקדים ולהתריע
ואף אחד לא יודיע
שאותך ה' הושיע -
מתבלבלת בין עצמי
בין הטוב לאמיתי
בין הדברים שירדימו אותי
בין הדברים שיחזקו אותי
בין המציאות לשיגעון
בין הבתים אל הפזמון
בין השכל אל הרצון
בין האופטימיות לזיכרוןאני מידי מבולבלת
לכן אני גם מתבלבלת
ושוב אני נופלת
בונה ומפרקת
דורכת ביבלת
מתמכרת למחברת
לחלום להיות זמרת
לידיעה שאני מפגרתובין הכל אני יודעת
שאני בכלל לא קובעת
אז לא משנה מה אבחר
תמיד זה יהיה רע
ועכשיו פתאום הכל מותר
כי אין לי בכלל בחירה
ואני יודעת שזה שטויות
אבל התמכרתי לאשליות
וקצת קשה לי להתרומם
כי אני עסוקה בלחפות
אוי השם... -
כל תזוזה שלי ואני כמעט נופלת.
קשה לי להחזיק מעמד,
מול הרגשות שלא נותנות לי רוגע.
מול הדאגה שלא מפסיקה.
מול הקשיים שרק הולכים ומתגברים.
מול הכעס שבא ולא עוזב.
מול העומס של מרוץ החיים.
מול כל האנשים שאני פוגשת מדי יום.
מול כל דיבור שלא במקום.
מול הבילבול בתוכי שלא נותן לי מנוח.
מול המשפחה שרק מקשה עלי,
בזמנים שלא רואים כלום עלי ולא יודעים,
מה אני עוברת בכלל...
מול החברה שכל היום מצפה ממני.
ואני תלויה רק בה'.
בכל תזוזה שהוא מוזיז אותי,
מתייאשת ונאלצת לקום מחדש לחיים,
ושוב נופלת ושוב נאלצת לקום.
אנא אבא תיתן לי גם את הכוחות,
לעמוד בניסיונות שאתה מביא לי.
אני אוהבת אותך מאוד,
ורוצה להרגיש שגם אתה אוהב אותי.
תביא לנו את הגאולה במהרה.
נמאס לנו לחכות, לצפות, ולסבול....
אוהבת אותך בלי גבול ומידה,
ממני הבת הקטנה שלך שמחכה לך!
פוסט 1726 מתוך 3093