שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[יהודי זה הכי]

פוסט זה נמחק!

[דודו]

חייל בלי מדים
ניצחתי, מדהים
השארתי שלדים
נותרו לי גלדים

הראש בגמרא
שורה פלוס שורה
עיון בטהרה
לעיתים גם נורה

ועכשיו יצאתי לאפטר
מחפש את הכרת העם
במי שמחזיק את השאלטר
בדמעות ביזע בדם

[טותיייי]

בסוף
אחרי כל שיר
אחרי כל משפט
אחרי כל מנגינה
אחרי כל נשמה

יהיה
יהיה חלומות
יהיה זכרונות
יהיה צלקות
יהיה דמעות

טוב
כל החלומות
כל החיים
כל התקוות
כל השברים

אם
אחרי כל חלום
מגיע גם תקווה
אחרי סוף יום
יש גם התחלה

טוהר

[כוכב לכת]

ותאמת שקצת קשה לי
ההסוואה קצת מסתירה
החיוך המידי רחב הזה
מסתיר חלקה קשה

ביטחון עצמי מופרז
מדחיק מתחת לכד
רגשות שלילים
שמפחדים להשלים

בתוכי יש מרגל
שוב ושוב בי בוגד
מכניס בי מחשבות מחלישות
נמלה קטנה הופך לגבעות

ושוב אני מתפללת
שאכבוש את הרובע
אך לא מאמינה שאצליח
לצאת בלא פגע

מנסה להבנות ולהתחזק באמונה
יודעת שרק הוא מצייר את התמונה
אני רק צובעת אותה
השאלה באיזה צבעים
מקווה ומתפללת לאלוקים

אך שוב נשארת בפינה מבחירה
כי בעצמי אין אומץ ואמונה
אולי אצליח בשנה הבאה?!

אם אמונה אכבוש הרים
אבל איך אצליח להלחם
אם בעצמי אני לא מאמין?

כשם שצריך אדם להאמין בד'-
כך צריך אדם להאמין בעצמו!

[אילן פ]

****גם ציפורים ****

זה עוד סיפור
של מלחמה מתישה
בין אדמה לשמיים
נוסע מהר בתחנות הזמן
לברוח מכאן
לא חשוב לאן
פתאום נפלה לידי
פתקא מהשמיים
הכתב ברור
הכל כבר כתוב
חיים ............
הם לא שחור לבן

פזמון:
דע לך בני
שכל הזמן שהנר דולק ...
האור חוזר
אליך חודר
ואפשר עוד לתקן
גם ציפורים נודדות שביום פורשות כנף ....
לעת ערב
מוצאות את הדרך
חזרה אל הקן

אך מה אעשה הלכה למעשה
אם נדבר ביננו
רחוק מתשובתי דברי משובתי
בלילות רודפים אותי
התעיף עיינייך בו היה ואיננו
דודי דופק יום יום
על דלתי
לדרוש בטובתי

פזמון : דע לך בני שכל הזמן .....

ושוב אין לי שום תרוץ
להפסיק לרוץ ..........
עוד יום
עוד חודש
עוד שנה
גם רגע חיים הוא מתנה

פזמון : דע לך בני שכל הזמן .....

{יש לשיר הזה גם לחן -- עובד על זה בימים אלו }

[מנאששש]

לא שלי

ראית את התמונה?
איזו?
נו, של האוטובוס.
מה? זה אוטובוס?
גרוטאה עדין על זה...
מצחיקה! זה כל היופי.
פה טמון הגרעין,
זו תמונה ישנה
מלפני...
היא נלקחה מהמוזיאון!
כן? עכשיו זה מתחיל להרשים!
...
אולי נפסיק להסתכל
על הכאן,
על המעודכן.
נחזור קצת לעבר,
נחזור למקורות
נתחבר לשורשים,
ונבין שהם היופי
הטמון בתמונה.

[דודו]

רק כמה מילים לפני שאתם קוראים את המילים הבאות,
הם נכתבו בעקבות מה שכולנו עוברים בחודשיים האחרונים,
ובפרט אחרי האסון שנהרגו חטופים מאש כוחותנו,
זה מרגיש כמו דרמה זוועתית ביותר, שכולם מתים בסוף,
אתה מאבד עשתונות מרוב טירוף,
אבל פתאום קלטתי, חלאס לחפש מה צריכים להתחזק ולהגיד תהילים ולחשוב שזהו,
את כל זה השם עשה, בשבילי!
הוא רוצה שאני יקשיב לו ואז הוא יקשיב גם לי,
ומה הוא מדבר אלי, ומה אליך??
כל אחד יודע בעצמו

הלב מתפחלץ
הכל כאן משוגע
במקום להחלץ
יגון וגם תוגה

חפץ רק להטיח
את הראש בקיר
לתפוס את השטיח
לזעוק בכל העיר

מסתכל בלבן שבעין
רואה שחורות
איך למרות כל זאת עדיין
רואים את המראות

ושום דבר לא עובד יותר
לא ירוק לא הזרקות
לאן השם חותר
עם כל האזעקות

בסוף אני הכתובת
אני כאן האשם
מפסיק לחפש סביב
חוזר אליך, השם

מושיט אליך יד
תחזיק אותי חזק
מקשיב לקריאתך
תקשיב לקריאתי

[פונץ' בננה]

בס"ד
'איתך, באש ובמים'

אבא, היצר הוא עליי גדול
תחזיק אותי שלא אפול
כי מי אני פה בלעדיך,
בשר ודם, עפר מין אדמתך

אבא, אני איתך באש וגם במים
אתה יודע ש_אני לא מרים ידיים
ואם מרים, זה רק אל השמיים

אבא, עזור לי לגבור על כל מכשול
רק אתה זה שיכול
כי מי אני פה בעולמך-
ייצור שנלחם לעשות את רצונך

אבא, אני איתך באש וגם במים
אתה יודע ש_אני לא מרים ידיים
ואם מרים, זה רק אל השמיים

[הדס.ט]

שיר שכתב הרב ליאור אנגלמן

האיש באולפן\ליאור אנגלמן
לאיש באולפן זה לא היה קורה
האיש באולפן מיד היה מזהה,
מה הבעיה לראות דגל לבן
עם האור היפה שמאיר באולפן.

האיש באולפן - הרבה הוא עבר
ויש לו דסקית חטופים על הצוואר,
הוא חד כתער ומבטיו קשים
הוא אלוף העולם ב"אני מאשים".

האיש באולפן מעולם לא טועה
הם הרימו ידיים מיד הוא רואה.
לאיש באולפן אין טנק וכלים,
אבל בלי כונה הוא הורג במילים.

[אביעזרי]

אופניים

החיים כמו אופניים
נוסעים מתגלגלים
כלום לא יקרה גם משמים
אם לא תאיץ בגלגלים

עליות וירידות
הכל תלוי בהסתכלות
בחר את נתיבך
ואל תנהג בו בסכלות

אם תטה את מבטך
אל השדות ליד
תגלה - נשארת לבדך
ובלי דבר ביד

החזר אור לסובבים
פנס דרך תהיה לרבים
שלא ירמסוך עוברי דרכים
וסתם כי יש לך ערכים

הקפד לעצור
לבחון את המסלול
שלא תעבור
תפספס את הפיתול

ואם תהנה
מהדרך, מהקשיים
תוכל להעפיל
אל על, לגבהים
תגיע לפסגה -
כן, אלו החיים.

[נעמי ה]

נמאס לה למחות דמעה
לעודד כל הזמן את עצמה
לאטום אוזניים מול האשמות
על כל אותם הכישלונות

היא רוצה לצרוח
לקחת את רגליה ולברוח
לעולם שאוהב רגישים
שמעיף מבט גם לחלשים

יודעת שהוא לא קיים
הוא נמצא רק בחלומות
שם היא מלכת העולם
בוחרת לכולם את התגובות

שם יש לה במה
להוציא את כל הטוב שבה
להראות כמה היא גדולה
לשאול מי רוצה להתמודד מולה

אך בסוף תמיד בה הבוקר
ונמחקים החלומות היפים
ועוד פעם הלב דוקר
והיא חוזרת לחיים המעייפים

ובליבה נושאת תפילה
שיבוא מלאך בשבילה
שיזכיר לה את האמת כולה
כמה היא טובה וגדולה.

[אבא תודהa]

פוסט זה נמחק!

[מנאששש]

לא שלי

אני לא מאמינה.
פספסתי!
איך זה יכול ליהיות?
הפתק היה בידיים שלי
כל הזמן.
היה כתוב בו
איפה אני צריכה
לרדת.
אז למה?
למה פספסתי את
התחנה?

נרדמתי בשמירה
כן, פשוט כך
נרדמתי, ישנתי.
נכון, הייתי מותשת
ועדיין, היה אסור לי
להירדם
הנה, החמצתי
הפסדתי את התחנה.
כי יש מקומות
שבהם אסור לישון,
יש רגעים
שאסור להחמיץ,
ויש תחנות
שאי אפשר להפסיד.

[טותיייי]

שיר כואב שכתבתי בעקבות המלחמה

את הילדה הקטנה
שנהרגת בלי סיבה
ממחבל נורא
שאין לו רגש ונשמה
ופשוט בך ירה
התמונות שלך
עוברות מול העיניים
הלב שורף
רק מלחשוב עליך
על החיוך המתוק
על הצחוק המתגלגל
קשה לשיגרה
בלעדייך להתרגל
לחשוב שיכלת
להקים משפחה
ופשוט לנצח
תשארי ילדה
כואב לי לראות
ילדים קטנים
הולכים לגן
ואני יודע שאת
הלכת-
לגן עדן

טוהר

[יהודי זה הכי]

לא חיה בסרט
חיה באמונה
אין לי דרך אחרת
אני כאן בכוונה

ה' לא יוצר יצורים פגומים
זאת עובדה, לא דעה.
לא סתם ה' שם מכשולים,
לכל דבר בעולם מטרה.

אני כאן-כי כך הוא רצה.
אני כאן-ולא בקריצה.
הוא לא שם אותי סתם.
בשבילי נברא העולם!

[ארי גולד]

זה לא צחוק זה מלחמה

כן הייתי שם ראיתי את המצב
בכל צומת עמדה או מוצב
אזרחים לא תראה אין מצב
ההרגשה באוויר שזמנך מוקצב,

בכל פינה מתרוצצים חיילים
מנסים לא להיות חשופים
שלא יראו אותם המחבלים
שלא יתפסו אותם לא מוכנים,

במטולה תפס אותנו מטח פצמרי"ם
חצי שעה בימגונית רועדים מדברים
אחד את השני מחזקים ומרגיעים
וברקע נפילות ופיצוצים מזעזעים,

אין ביכולתי להעביר את ההרגשה
לשפוך על הדף את התחושה
לנסות לתאר את המציאות הקשה
פחד אמיתי! לא קלישאה,

הלכתי כי רציתי לחזק להרים
בסוף מצאתי את עצמי מתרים
שואב סיפורים מחדד מסרים
בולע בדממה הרים של תיאורים,

יצאתי לחזק ויצאתי מחוזק
רציתי לדבר והייתי משותק
רציתי לשמוע אך הייתי מרותק
חשבתי שידעתי, הייתי מנותק,

סוף סוף אני באמת מפנים
על מה אנחנו הלומדים מגינים
זה לא איזה קרב של ציונים
זה קרב על חייהם של אנשים,

כמה שזה מחייב אותנו
להשקיע ככל יכולתנו
לתת הרבה יותר מעצמנו
למען העם שסומך עלינו,

[נעמי ה]

אותו אחד שעולה לאוטובוס
ואתה נושא תפילה בליבך
שרק לא ישב לידך,

אותה אחת שצריכה עזרה לרדת בתחנה
ומעכבת את כולם בניגוד לרצונה
ואת רוטנת שלעבודה מאחרת,

אותו אחד שאתה תוקע בו מבט
כי פרצופו לגמרי מעוות,

אותה אחת שמסתבכת בקופה
ומשום מה מתייחסים אליה כאל שקופה
ודואגים לעדכן בקול את מצבה
ולתת עצות שבטח עליהם לא חשבה,

כל אותם האנשים
שלמרות הכול בוחרים בחיים
לומדים לראות את הטוב
להתעלם מכל מה שיכול לשבור
מלאים בכמות של אומץ
שהייתי רוצה שיתנו לי קומץ

אז אל תהייה ההוא
שגורם להם לפול לחור שממנו ברחו
שמוחק להם את החיוך מהפנים
ושובר להם את הלב לרסיסים

לרגע תעצור, עשה סאויצ' בהסתכלות
כי אדם זה לא רק החיצוניות
האדם זה בעיקר הפנימיות!!

[הדרי]

אין דרך חזרה...
הבטתי בחלון
שרוחות נשבו ושרקו
נתפס מבטי באיש מוזר
שעמד על גג הבית
ובידיו כרית לבנה
מלאה בנוצות לבנות-
דקות, קטנות וקלות

הוא עמד על הגג-
וברגע אחד-
קרע את בד הכרית
והנוצות החלו לעוף
הן ריחפו באויר הקריר
ודרך חזרה כבר לא הייתה..

האחת עפה בעקבות הרוח
לאיזה מבנה זנוח
השניה והשלישית ריחפו באויר
וצנחו לראשו של צעיר
ואף נוצה כבר לא הייתה לצד חברתה
כל אחת עפה ליעד אחר משלה
וידעתי-
שהכרית כבר אינה תחזור לשלמותה
ואז חשבתי לעצמי-
שאין אף דרך חזרה לכל נוצה ונוצה
גם אם ירצה האיש
להחזיר אותן לכרית מאוחדת
אין לו שם דרך אחרת

והרי גם כך זה לשון הרע
אין לשום מילה דרך חזרה
כל מילה שנאמרה בשגגה
עפה לה ברוח כנוצה
אל יעד לא נודע..

אז להבא אדע
ואחשוב לפני כל אמירה
שזה הרי כמו שאקרע כרית
והנוצות העפות-
אין להן דרך חזרה..

(השיר הוא בסה"כ נמשל שכתבתי עליו שיר שיש בו מסר מטורף!
קחו את זה כמסר אדיר לחיים שלכם!!
כי לכו תדעו איפה נמצא היום משפט שאמרנו העבר...)
@הדרי

[המחבל המחופש]

הבוץ שנכנסתי עליו עמוק
אין לי דרך לחמוק
צריכה להסתדר לבד
בלי עזרה של אף אחד.

מנסה להרים
ת'ראש מעל המים
להראות שהכול טוב בשיעורים
לעזור בבית מתי שצריך
ושככה יעבור הימים.

אך בלילות
צריכה להרגיע את הרוחות
שבוערות בי, בנשמתי
ואת הרוחות שיצרתי סביבי.

ואחרי תקופה
מוצאת את עצמי
באותה מתקפה
לא מבינה
איך הגעתי
לאותה סוטיאציה.

מנסה לומר לעצמי
שאם במבחן החיים לא הצלחתי
אני לא עושה שוב טעויות
אני רק חוזרת על החומר.

מוכרת ללב שלי שטויות
בלי מחשבות
כדי להרגיע את מצפוני
שעובד בלי הפסקות.

[אבא תודהa]

יש לנו פרויקט בסמינר בנושא עלות השחר וזה מה שכתבתי
אשמח לתגובות לפני שמגישה

מגע עלות השחר \ .ESTER.H.
בנגיעה אחת
של האור
מול החושך

בקירוב קטן
של בהירות
מול כהות

הינך נצבת

יממות
שלעיתים נדמות
לאפילות
לאבלות
לנרדמות

אז-
בליבך את מייחלת
לראותך נגאלת
במגע קטן של-
עלות השחר