שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[אבא תודהa]

פוסט זה נמחק!

[מנאששש]

לא שלי

אני לא מאמינה.
פספסתי!
איך זה יכול ליהיות?
הפתק היה בידיים שלי
כל הזמן.
היה כתוב בו
איפה אני צריכה
לרדת.
אז למה?
למה פספסתי את
התחנה?

נרדמתי בשמירה
כן, פשוט כך
נרדמתי, ישנתי.
נכון, הייתי מותשת
ועדיין, היה אסור לי
להירדם
הנה, החמצתי
הפסדתי את התחנה.
כי יש מקומות
שבהם אסור לישון,
יש רגעים
שאסור להחמיץ,
ויש תחנות
שאי אפשר להפסיד.

[טותיייי]

שיר כואב שכתבתי בעקבות המלחמה

את הילדה הקטנה
שנהרגת בלי סיבה
ממחבל נורא
שאין לו רגש ונשמה
ופשוט בך ירה
התמונות שלך
עוברות מול העיניים
הלב שורף
רק מלחשוב עליך
על החיוך המתוק
על הצחוק המתגלגל
קשה לשיגרה
בלעדייך להתרגל
לחשוב שיכלת
להקים משפחה
ופשוט לנצח
תשארי ילדה
כואב לי לראות
ילדים קטנים
הולכים לגן
ואני יודע שאת
הלכת-
לגן עדן

טוהר

[יהודי זה הכי]

לא חיה בסרט
חיה באמונה
אין לי דרך אחרת
אני כאן בכוונה

ה' לא יוצר יצורים פגומים
זאת עובדה, לא דעה.
לא סתם ה' שם מכשולים,
לכל דבר בעולם מטרה.

אני כאן-כי כך הוא רצה.
אני כאן-ולא בקריצה.
הוא לא שם אותי סתם.
בשבילי נברא העולם!

[ארי גולד]

זה לא צחוק זה מלחמה

כן הייתי שם ראיתי את המצב
בכל צומת עמדה או מוצב
אזרחים לא תראה אין מצב
ההרגשה באוויר שזמנך מוקצב,

בכל פינה מתרוצצים חיילים
מנסים לא להיות חשופים
שלא יראו אותם המחבלים
שלא יתפסו אותם לא מוכנים,

במטולה תפס אותנו מטח פצמרי"ם
חצי שעה בימגונית רועדים מדברים
אחד את השני מחזקים ומרגיעים
וברקע נפילות ופיצוצים מזעזעים,

אין ביכולתי להעביר את ההרגשה
לשפוך על הדף את התחושה
לנסות לתאר את המציאות הקשה
פחד אמיתי! לא קלישאה,

הלכתי כי רציתי לחזק להרים
בסוף מצאתי את עצמי מתרים
שואב סיפורים מחדד מסרים
בולע בדממה הרים של תיאורים,

יצאתי לחזק ויצאתי מחוזק
רציתי לדבר והייתי משותק
רציתי לשמוע אך הייתי מרותק
חשבתי שידעתי, הייתי מנותק,

סוף סוף אני באמת מפנים
על מה אנחנו הלומדים מגינים
זה לא איזה קרב של ציונים
זה קרב על חייהם של אנשים,

כמה שזה מחייב אותנו
להשקיע ככל יכולתנו
לתת הרבה יותר מעצמנו
למען העם שסומך עלינו,

[נעמי ה]

אותו אחד שעולה לאוטובוס
ואתה נושא תפילה בליבך
שרק לא ישב לידך,

אותה אחת שצריכה עזרה לרדת בתחנה
ומעכבת את כולם בניגוד לרצונה
ואת רוטנת שלעבודה מאחרת,

אותו אחד שאתה תוקע בו מבט
כי פרצופו לגמרי מעוות,

אותה אחת שמסתבכת בקופה
ומשום מה מתייחסים אליה כאל שקופה
ודואגים לעדכן בקול את מצבה
ולתת עצות שבטח עליהם לא חשבה,

כל אותם האנשים
שלמרות הכול בוחרים בחיים
לומדים לראות את הטוב
להתעלם מכל מה שיכול לשבור
מלאים בכמות של אומץ
שהייתי רוצה שיתנו לי קומץ

אז אל תהייה ההוא
שגורם להם לפול לחור שממנו ברחו
שמוחק להם את החיוך מהפנים
ושובר להם את הלב לרסיסים

לרגע תעצור, עשה סאויצ' בהסתכלות
כי אדם זה לא רק החיצוניות
האדם זה בעיקר הפנימיות!!

[הדרי]

אין דרך חזרה...
הבטתי בחלון
שרוחות נשבו ושרקו
נתפס מבטי באיש מוזר
שעמד על גג הבית
ובידיו כרית לבנה
מלאה בנוצות לבנות-
דקות, קטנות וקלות

הוא עמד על הגג-
וברגע אחד-
קרע את בד הכרית
והנוצות החלו לעוף
הן ריחפו באויר הקריר
ודרך חזרה כבר לא הייתה..

האחת עפה בעקבות הרוח
לאיזה מבנה זנוח
השניה והשלישית ריחפו באויר
וצנחו לראשו של צעיר
ואף נוצה כבר לא הייתה לצד חברתה
כל אחת עפה ליעד אחר משלה
וידעתי-
שהכרית כבר אינה תחזור לשלמותה
ואז חשבתי לעצמי-
שאין אף דרך חזרה לכל נוצה ונוצה
גם אם ירצה האיש
להחזיר אותן לכרית מאוחדת
אין לו שם דרך אחרת

והרי גם כך זה לשון הרע
אין לשום מילה דרך חזרה
כל מילה שנאמרה בשגגה
עפה לה ברוח כנוצה
אל יעד לא נודע..

אז להבא אדע
ואחשוב לפני כל אמירה
שזה הרי כמו שאקרע כרית
והנוצות העפות-
אין להן דרך חזרה..

(השיר הוא בסה"כ נמשל שכתבתי עליו שיר שיש בו מסר מטורף!
קחו את זה כמסר אדיר לחיים שלכם!!
כי לכו תדעו איפה נמצא היום משפט שאמרנו העבר...)
@הדרי

[המחבל המחופש]

הבוץ שנכנסתי עליו עמוק
אין לי דרך לחמוק
צריכה להסתדר לבד
בלי עזרה של אף אחד.

מנסה להרים
ת'ראש מעל המים
להראות שהכול טוב בשיעורים
לעזור בבית מתי שצריך
ושככה יעבור הימים.

אך בלילות
צריכה להרגיע את הרוחות
שבוערות בי, בנשמתי
ואת הרוחות שיצרתי סביבי.

ואחרי תקופה
מוצאת את עצמי
באותה מתקפה
לא מבינה
איך הגעתי
לאותה סוטיאציה.

מנסה לומר לעצמי
שאם במבחן החיים לא הצלחתי
אני לא עושה שוב טעויות
אני רק חוזרת על החומר.

מוכרת ללב שלי שטויות
בלי מחשבות
כדי להרגיע את מצפוני
שעובד בלי הפסקות.

[אבא תודהa]

יש לנו פרויקט בסמינר בנושא עלות השחר וזה מה שכתבתי
אשמח לתגובות לפני שמגישה

מגע עלות השחר \ .ESTER.H.
בנגיעה אחת
של האור
מול החושך

בקירוב קטן
של בהירות
מול כהות

הינך נצבת

יממות
שלעיתים נדמות
לאפילות
לאבלות
לנרדמות

אז-
בליבך את מייחלת
לראותך נגאלת
במגע קטן של-
עלות השחר

[מנאששש]

לא שלי

בחוץ
הלילה שחור
ובבזיך אחד
מרקד אור
כבר כמה דורות
והפלא בוער
למוד סערות
והנר עודנו ער

כי אם לא את
שהיית
פתילה אימהית
מעבירה לו אש,
מזמן היה כבה
המאור שבך
החזירו למוטב,
ולימים לך לוחש:
היה שווה.

---

קשור יותר לחנוכה, אבל...

[פונץ' בננה]

בס"ד

'תן לי'-
תן לי לראות בעיניים
לרצות באמת מבפנים
לעוף רחוק לגעת בשמיים
להתחבר לתוצרים

כי מה אני רוצה ומבקש
לחלום בסוף היום ולדעת לממש
לא לוותר, להמשיך להתעקש
לעמוד על שלי, בלי להתייאש

תן לי לקדם תהליכים
לא לשבת לשחק משחקים
למחוק סטיגמות של אנשים
שתפרו עליי במהלך החיים

כי מה אני רוצה ומבקש
לחלום בסוף היום ולדעת לממש
לא לוותר, להמשיך להתעקש
לעמוד על שלי, בלי להתייאש

-אין דבר העומד בפני הרצון!!-

[טותיייי]

החיוך שלי מזוייף
את הזיוף שלו לא רואים
אני צוחקת בקול
כדי לטשטש את הפנים

תאמת קשה לשמוח באמת
כי היצר בא להתעמת
הניסיונות פתאום מופיעים
ההצלחה במבחן אורבת לי בפנים

פתאום האמונה היא היחידה
שאפשר עליה להתלות
בעיקר קשה לי עכשיו בתקופה
שאת האמת אסור לגלות

אז ההתמודדות היא לבדי
בלי אף אחד לספר
אפילו חיבוק שהוא כלכך נחוץ
מרגיש לי כלכך חסר

טוהר

[יהודי זה הכי]

אבא
תן לי שיר יפה
שאצליח להוציא את זה
הלב שלי לא מרפה
החלום הזה מרפא

אבא
אתה יודע הכל
אני מפחדת ליפול
לא רוצה לסבול
זה פחד גדול

תשמור עלי אלוקי
שלא אתרחק מידי
שאצליח לא להיות ב'הי'
ושאזכור שאתה מעלי

ובבקשה, תגשים לי חלום
שימלא לי כך את היום
שאשמח ואצהל ויהיה לי מקום
שאמצא לי סוף סוף שלום

אתה יודע מה אני רוצה
את מה אני כל כך חפצה
אבא אני אהיה חרוצה
רק תביא לי לא בהלצה

אני כל כך רוצה להרגיש
אבא בבקשה כבר תחיש
הלב הזה קצת רגיש
ואני מעבר לכביש

אבא, תן לי מזור
בבקשה, אל תעצור
תעשה שהטוב לי יחזור
שהעולם שלי יתמלא לי באור

כל כך קשה לי לחשוב
על הרע אל מול כל הטוב
אבא, תהיה כאן קרוב
ותרפא את זה המכאוב

[כוכב לכת]

היום יום הולדת של שנה,
שנה של כעסים ריבים ומלא טינה.
יום הולדת גדול של פיצוץ,
הכל נאמר בפרצוף בלי קיצוץ.

הוא קצת ביישן ועדין,
יעדיף להתעלם, להעביר, להבליג.
הוא כמו ספוג שסופג במקלחת,
וכשלוחצים לחיצה המים יוצאים בלי פחד.

ואנשים מנצלים את המצב ,
מקנאים ורוצים לשבור את גו הצב.
צוחקים עליו מזלזלים בעדתו ,
פוצעים בלי משים את ליבו.

אך הוא נעלב ואינו עולב,
שומע להג ואינו חוזר.
מנסה לפלס לו דרך חילוץ מהתסבוכת,
אך הכל מלא מוקשים ואין לו תגבורת.

ואז הם התגברו ועברו את הגבול,
של סף הסבל, ממש גרמו לאיבריו בלבול.
הוא החזיר מנה אחת אפים ,
שיבינו את הרמז ויעזבו אותו בינתיים.

והם ניצלו את זה, נפחו את התמונה,
פרסמו לכולם הוציאו אותו הכי רע.
המורים, ההורים וכל השכנים שומעים,
לא יודעים איך להכיל את הבן אדם הרעיל.

והוא כמו דולפין משדר פנים יפות,
לא נותן לכרישים לארוב בפינות.
יש המון דגיגונים בים מתים,
דולפינים חיים ולא נכנעים.

וקראו לו לסדר לבדוק מה קרה,
בקרו ושפטו אותו ממש כמו מקלחת קרה.
והוא עם עיניים שמביאות את הכאב,
שתק וסרב לדבר.

וכשהעונש הוטל והתעבו המחסומים,
חץ הושלך וחדר עד לבפנים.
פתאום הסביבה נזכרה לספר,
את מה ששנה במשך יום יום הוא סובל.

השברים, החתכים והחרם,
לאחותם לא יעזר ללכת לטרם.
הלב שלו נשבר איבד אמון באנשים,
יקח קצת זמן עד שיחלים מבפנים.

ואם אתם חושבים שהוא חלש אתם טועים!
הוא גיבור וחזק רק קשה לו להכיל.
חולשות אופי של אנשים מסכנים,
שרע להם עם עצמם, אז הם מורידים אחרים.

היום יום הולדת של שנה,
אולי יש בה מקום לחגיגה?
זה כבר תלוי בכם התשובה
באוירה שאתם משרים בסביבה.

דרושים אנשים שיצטרפו לקבוצת הלהבות שמאירה את החוזקות שבלבבות,
פרטים מסביבכם....

[STARS in sky]

נכתב מתוך אכזבה. הרבה אנשים היום- במקום להקשיב או להגיב ולשוחח- הם עם עיניים תקועות במסכים, מרגיש שאין עם מי לדבר אפילו שיח רגיל ופשוט. (בחרתי את הכותרת הזאת- כי זוהי תקוותי... )

מסך שבור

אין איך לתאר במילים,
אין להבין דברים נסתרים.
אין להפריך אמיתות,
אין לַשֶּׁקֶר מקום במציאות.

הכל מלא בשטויות והבלים-
זה משפט לחכמים,
הרואים מבחוץ, המתבוננים,
החווים מציאות, וכואבים.

חיי ההווה, חיי העולם הזה, חיי שעה,
מתי יסתיימו, אף אחד לא ידע.
הדור הזה הוא מיוחד,
דור שאף פעם לא היה כמותו, אפילו לא אחד.

הנסיונות רבים מספור,
התאוות והיצרים.
פיתויים, משחקים עם נשמות,
ואנשים שבורים.

כל היום תקועים מול מסכים,
אם בעבודה, אם בלימודים,
אם ברחוב, והשיח אם אנשים...?
אַיִן???

ואיך אפשר לשתוק?-
לדבר עם אנשים בדו-שיח חד צדדי,
לשמוע תוך כדי שאני מספרת סיפור עצוב- צחוק
כי הופיע משהו מצחיק במסך של מי שמולי...

הייתי מעדיפה לדבר עם קירות,
לדמיין שהם מקשיבים,
ואם הייתי הולכת רחוק,
הייתי הולכת ליער לדבר עם עצים ואבנים.

כי-
את העולם אני לא יכולה לשנות,
ו-
אין איך לתאר במילים,
כי אין להבין דברים נסתרים.

והלוואי וישמע ה' לכל מי שזועק-
תגאל את עמך במהרה, כדי שנזדכך.
מחטאים נטהר,
את 'תופעת המסכים'- תמגר,
ומהדמיון נתעורר!

כל הכבוד לאנשים החכמים!(עפ"י השיר...)

[טותיייי]

וואו איפה הפריקה
שהייתה כלכך חשובה
פעם היא הייתה תמידית
היום היא פנימית

מה קרה לעולם
איפה מי שהיה ונעלם
פעם חיבק אותי
היום נהפך לזיכרון שלי

איפה כל האנשים
שתמיד הבטיחו שיהיו לצידי
איך הם נהפכו לשירים
כל מי שפתאום עזב אותי

והיום רק שירים עליהם כותבת
כי אין כבר משהו אחר לעשות
את הכאב לאט לאט מרפדת
כי כבר נמאס בגללם לבכות

טוהר

[מנאששש]

לא שלי

נוסע הוא בכביש ישר
המסע כלל לא קצר
חושב שהוא רואה
הדרך
ולא מפספס שום דבר
ערך.
סימנים מאירים, מפה
שבתיק
מדריך טיולים, שלט
ותיק
אין לו צורך בכל אלו...
נוסע רק כמו שנראה
לו.
אך לפתע - תאונה!
נהג שבטוח בצדקת
דרכו
לא הקשיב לעצות
שסביבו
גילה שהוא טועה
בדרך
אין שום יעד, אין שום
ערך.
עתה - למקור הוא
יחזור
יבדוק מחדש תמרור
ורמזור,
ובאורך נראה אור.

[אדמילים]

כספת
איפה היא
כספת הלב
מי שומר
על המפתחות

למה היא
נעולה כל היום
מאיפה יש
לה כוחות

[אבא תודהa]

הלם קרב \.ester.h

שמשהו יעצור לי את הדמעות שבלב
שצועקות לי בלי מילים את הכאב
ולמרות שבחוץ לא רואים כלום
אני מודה שהלב שלי הלום
קרב

[אילן פ]

על פרשת דרכים

שמש עולה ויורדת
מצידי הימים
כמו חיה קשורה בחבל
חורש בתלמים
ליד שדה חרוש
על פרשת דרכים
עומד עץ עלוב
ועליו בוכים

במקום ההוא עמדתי
עייני בהצטלבות
משמים זלגו עלי
טיפות גשם
של בדידות
ברשימות בוודאי
לא יזכירו את שמי
הבטתי בעץ
וגיליתי את עצמי

הפסקתי ללכת בשביל המסומן
חשבתי שאני בורח
אבל לכל מקום שמגיע עכשיו
אני מרגיש כמו אורח