שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[Eti]

שיר שכתבתי כשנודע לי סיפור ממש מצער על אחד מקרובי. וא"א היה להאמין, הכל היה נראה כ"כ חלק ויפה מבחוץ---

---

מציאות שקטה מתנפצת
אל חוף של אשליות
ומי יודע מה היא משפצת
וכמה מערבולות מסתתרות.

האדמה תמיד נראית בטוחה
ולא סתם חול שמתפורר
ותחתיה משנים הלוחות תנוחה
ורק מחכים את הלחץ לשחרר.

כלפי חוץ – החיים הם תותים
וההצגה יפה ומושלמת.
רק לפעמים לכלוך פתאום מכתים
שולח אצבע ומטביע חותמת.

כן, כי זה תמיד יכול לקרות
פתאום כל המציאות מתערערת
חיים שהשתנו, סטייה מהשורות
וכבר הכל נראה אחרת.

[יהודי זה הכי]

סוג של מחזמר שכתבתי כשנחה עלי ההשראה, תגידו מה דעתכם.

מול שדה עטוף קוצים
ניצבים מספר אנשים
מסתכלים, שוקלים,
האם השדה מתאים?

שלושה הם האנשים
לכל אחד תפקיד מתאים:
השזוף חקלאי וותיק
מכל שדה את המירב מפיק
הגבוה הינו איש נדל"ן
אלוף בקרקעות כמובן
והצעיר הינו סתם לא מוכר
עוד אחד, נראה קצת זר.

שתי השועלים בוחנים
ואז מחליטים ומתווכחים
כל אחד רוצה ת'קרקע
היא ממש ממש טובה

והצעיר, מעשי, שולף טלפון
ומיד מסדר את הזיכיון
הקרקע הינה שלו, הוא זכה
ומה הוא יעשה בה? הוא לא ידע

השניים שראו את התפנית
רצו אליו כאחוזי תזזית
ביקשו שימכור להם את השדה
והמחיר לא מהווה שיקול בזה

הם הלכו לעורך דין,
ויצאו מרוצים
כל אחד קיבל חצי
והצעיר קיבל הכי

[netanelhareven]

הוא ניצב כאן למולם
במסע.
זה אין סופי
ומיגע,
אולי בסוף הוא יגיע.

לפעמים זה מייאש,
הדרך ארכה.
הם נוטשים
אחד אחד,
ירדה החשיכה.

השאירו אותו לבד,
לדאוג רק
לעצמו.
לאסוף את השברים,
בלי עזרה
של אף אחד.

כמעט נשבר,
מרוקן.
אזלו המים,
בקנקן.
כך במבוכה,
עקב בצד אגודל.

זה קשה,
הוא אומר.
נצעד לאט,
לא מותר.
כבר רואים אור בקצה
המנהרה,
הוא הגיע לסוף,
כבהתחלה.

[ברוריה]

לפעמים אני רוצה מאוד לכתוב וזה באמת בוער בי אבל משום מה המילים בורחות לי ולא יוצא לי שיר נורמלי זה קרה לכם גם?

רציתי לכתוב שיר
אך המילים נאלמו
לא מצאתי חרוז
לכל מילה
חפרתי בראש
לנסות לשורר
אבל מעיין ההשראה נדם
לפעמים זה קורה
כנראה לכל אחד
המילים מתחבאות
ולא נכתבות
השורות לא קשורות
ואין היגיון
והכל מתבלגן
איזה חבל
רציתי להלחין
או לפחות לחרוז שיר
כמו במחרוזת יפה
שקיבלתי למתנה
אך כנראה אין כל יום השראה

[מוזיקה זה הדיבור]

        בוקר של ריבוי אור

מרגיש בריא אחרי שחרית. כמו אחרי רופא
ראשי תבות של השם שלי. יושב שותה קפה
יש לי מצב רוח .נראה עוד כמה זה יחזיק
לפחות שואב קצת דלק. למסע זה לא יזיק
מי אני. תלוי מה בעוד רגע אעשה
לכן להיות יהודי טוב. אני מנסה
עוד תפילה ועוד דיבור. עושה מה שאפשר
חטוף אכול לך כי מי יודע. מה יהיה מחר
לא יודע מה קרה. יודע כבר יותר טוב
לא נכון טעות שלי. תמיד הכל הכי טוב
יושב שומע שיר נחמד. כמה טוב רק להודות
אז אבא שלי תודה לך. מילה אחת ואז עוד אות
היום הוקל לי כי שתפתי אותך. בכל מחשבותי
וזה למרות שאתה קורא יודע. את כל נסתרותי
אחרי שיחה איתך היום בבוקר. הוקל לי קצת בלב
כי עוד ראשי תבות של השם שלי.יודע שהטוב קרב
מפזר את המילים בשיר. כמו תבלין על פיצה
היום הזה קיבלתי אור. אני בשמחה ודיצה
מצוה להיות רק בשמחה. אמר תמיד רבינו
להיות באומן זה החלום. אז אבא תזכנו
לצאת מהעצבות לעיתים הפתרון. זה מילתא דשטותא
רוצה ללמוד עם אח קרוב. כתוב חברותא או מיתותא

[חלום לגדול]

תדעי לך ילדה
בתוכך נשמה
חיים לך ניתנו
כדי להתקדם עוד פסיעה

וחברה לה דקה
ועוד אחת לשעה
וכבר עברו ימים
ותמה לה שנה

ועברו להם כבר
כל כך הרבה ימים
כל כך הרבה אפשרויות

ונודע לך דבר
זמנים ושנים
ותום כל הלילות

ויודעת את
כי יבוא עוד הקץ
ותקראי לבית דין למעלה

ונודע לך בת
גם אם בליבך חץ
יכולה להתקרב את לאבא

וכל פסיעה
צעד בחיים
וכל שניה בה
אצרת רגעים

נשמרים לך שם
לא נשכחים
מצטרפים הם גם
דרך לך מישרים

[מוזיקה זה הדיבור]

פוסט זה נמחק!

[מוזיקה זה הדיבור]

פוסט זה נמחק!

[יהודי זה הכי]

התחלתי לכתוב
עבדתי קשה
רציתי מאד
שיצא יפיפה

כתבתי שעות
בזמן לא התחשבתי
כתבתי עוד ועוד
לשניה לא עצרתי

באמת שעבדתי קשה
ובשניה שכמעט גמרתי
נכבה לי המחשב
ונמחקה העבודה שלי

הוצפתי בתיסכול
ידעתי שאם רק...
אם הייתה לי עוד שניה
או.. לא יודעת מה...

אוף. זה היה כל כך מבאס
עד שכתבתי!!! הזמן שהשקעתי!!!
הייתי ממש צריכה להתאמץ
כדי לקלוט שזה לא בידיים שלי

Spoiler

זה ממש שיר ספונטאני שיצא לי מתוך התיסכול...

[פונץ' בננה]

לפעמים אין לי כוח 
לרוץ אחרי המטרות,
נגמרו לי הכוחות למצוא
את הטוב בכל הנסיונות

למה עדיין לא מצאו
 קיצור דרך,
שיראה כיוון בערך .
פניי לא יודעות 
להיכן להמשיך , דרכך ארוכה
ומסביבי.. מתחיל כבר להחשיך.

תאיר בי אור, לא רוצה 
יותר ליפול 
הטעויות שבחיי לא פוסקות .
ויש לי בדרך כ"כ הרבה שאלות,
מתי אקבל תשובות?
באופק הן לא ניראות ,
לפחות אחת - שתדריך ותראה
לי לאן לפנות..

[יעל ק.]

לא ידעתי:

כמה לא ידעתי
שחלומות הם רק בלילות
ואמת הוא צל שמסתיר
ומאיר צללים על החלונות

כמה לא ידעתי
שטוב הוא מטפורה מכוערת
למילים גסות כמו נקמה
לילדות עקובת דם ומערבולת

כמה לא ידעתי
שחושך הוא כאב
רק כשבלילה נתתי לראשי מנוחה
וגיליתי שעדיף להיות לבד מלהתאכזב

כמה לא ידעתי
שתמימות הוא תואר נאצל
כי מי שמחזיק בו עדיין
הוא מי שזכה לא להיות מנוצל

כמה לא ידעתי
שכלום לא ידעתי אז
חבל שלא שמרתי
תמונה שלי מפעם כשעוד הייתי עם רצון עז---

---

יעל#

[Eti]

חיפשתי אותך
כשלא מצאתי אותי
חיפשתי תשובה,
צעקתי ת'עצמי.

רציתי להתקרב
והלב בחר להתנתק
רציתי להשאר
ורגלי סובבו למקום אחר.

מצאתי מקום
התחפרתי בהר של זבל
מצאתי חלום
של ילדי חושך ואופל.

האם לנצח כך אמתין,
מתבוסס במקומי המצחין?
האם תמיד כשארצה לעלות,
אפול מכל המדרגות?

[מוזיקה זה הדיבור]

רץ כל הדרך אל המטרה
שם פול גז נכנס לתבערה
עוד אחד שואל תגיד לי מה הלוז
מעיף עליו מבט אומר לו מהדרך זוז
עוד יום שעבר מחנה לי את האוטו
יודע בעצמי שזה יגיע אוטוטו
מסמן לי את היעד ואז רץ לכבוש אותו
ובניצחון מביט למעלה לא לשכוח שיש אותו

[LOVE ME]

Spoiler

כשישבתי ולי קצת חלמתי המקלדת הקלידה לי...

אבא?!..
אתה הי שם,
ואני כמו בסוף העולם..
מרגיש לי קצת ,
עצוב. ..
לבד...

ואבאל'ה שלי
תמיד איתי.
ולוחש לי.
אני איתך .
בלי פחד ,לא לבד.

ואז פתאום זה פורץ.
אתה איתי ואני איתך
תמיד...
תודה לך אבאל'ה שלי
על חיים.

על הבכיות, והימים המאושרים.
הכל זה ממך,
ובידך,
ולי תמיד נשאר לומר,
לך תודה.

Spoiler

מוקדש לאלה שלפעמים מרגישים לבד
שידעו שתמיד יש מישהו שנותן לכולנו יד

[orly]

ואנחנו בידיו,
בידי אבא חנון ורחום.
ואנחנו חוסים בצל כנפיו,
בצילו של אבא ענק ועצום.

אבא שמלווה אותנו בכל נפילה וכאב,
אבא שיודע מה מסתתר עמוק בלב,
אבא שדואג, שומר ולא עוזב.

הוא זה שמרים אותנו על כתפיו,
הוא זה שלעולם לא נוטש את בניו,
הוא זה שנמצא איתנו במקומות הכי פנימיים,
ברגעים הכי שמחים, ברגעים הכי קשים.

הוא,אבא שלנו!
אבא, מלך מלכי המלכים!
ולנו, אין מילים בפינו,
כדי להודות לו על חסדיו ורחמיו העצומים.

"ומבלעדיך אין לנו מלך אלא אתה!"

[יוסי יוסי]

שיר משנה שעברה אחרי האסון הנורא:

בס"ד
מירון, מילה שטומנת בתוכה
ישועות דבקות ותפילה
מירון, סמל למקום שמחה
איכה הפכה ליגון ויללה

רשב"י, מושג של חיבור ואחדות
כל אדם מרגיש שייך
ממנו שואבים הצלה ופדות
הפך למקום אסון, היאך

ראש חודש, ליל שישי, מוצאי שבת
עולים ונוסעים מירונה
חלאקעס, ח"י רוטל לידת בן ובת
הומרה השירה בקינה

ל"ג בעומר, אלפי שנים
בנערינו ובזקנינו
שמחים ורוקדים אבות על בנים
ועתה, נהפך לאבל מחולינו

כל העדות מכל עמך ישראל
חוגגים יד ביד
בציציות השני אין שואל
וכעת, אסון נורא כולם ביחד

איכה נספר ואיך נשחזר
בלתי ניתן להבנה
מ"ה יהלומים עוטרו בנזר
דודי ירד וליקט שושנה

ילדים וזקנים יחדיו חוברו
עלה המוות בחלוננו
המראות אשר עינינו ראו
אוי מה היה לנו

איך ננחם ואיך נמשיך
העולם עמד מלכת
יום בצהריים החשיך
נותרנו כעצים בשלכת

אבינו מלכינו אלינו מדבר
ואנו, אותו לא מבינים
מי בחנק ומי בדבר
טאטע הושיעה בנים

כדאי הוא ר' שמעון לסמוך
עליו בשעת הדחק
אנא ריבונו של עולם בנו תתמוך
כשיום השמחה נמחק

קדושי מירון, קרבנות ציבור
לא נשכחכם כל כך מהר
ננצל את הזמן, את הלב השבור
לא לחינם נגזר עלינו כאן להשאר

אבא שבשמים, האר אלינו פניך
קרבינו אליך הכי קרוב שאפשר
אתה אבינו ואנו בניך
העם הכי מאושר

[מוזיקה זה הדיבור]

פוסט זה נמחק!

[shin]

Spoiler

מקווה שזה המקום. לא מצאתי מקום אחר.. אז אעלה את זה כאן:
יום למחרת האסון התארחתי בבית שמש אצל קרובי משפחה בבניין של הבחור חיים ראק זצ''ל שנהרג באסון,
האוירה הייתה מאוד לא שיגרתית ועצובה מאוד כיאה לא רק לאירוע בסדר גודל כזה אלא למשפחה שאיבדה בן.
בחרתי לכתוב את השיר הזה ואף הלחנתי עליו לחן מעניין, אך הבנתי שלחן על אסון מירון לא יתפוס,
אז תהנו (לא בדיוק הנאה אלא הכרה ואולי זוית עצובה קצת על האירוע שאמור להיות יום שמחה) מהמילים....

א. אין עוד מילים לתאר, ולא אויר לנשום,
אייכה אוכל לעורר, בדברי תפילותי שארשום,
אש ותמרות עשן בלהבות.. אש תמיד שלא פוסקת,
שמחה של אמת בלבבות.. את מקומה יירש השקט,
פז': ומי ינחם את האלמנות, המשפחות השכולות האבלות,
ומי ירחם בלי רחל מבכה, בכי תמרורים, בניה קוראים, בניה כורעים,
המשיכי לבכות.. המשיכי לבכות.. כי כלו בנו כוחות, ולא נותרו דמעות,
מלא זכיות... שומע תפילות... מה לומר לפניך, מ"ה לומר,
ב. געגוע קורא שואב, כולם רוצים להתקרב,
מטף ועד זקן, בערה אש קודש בלב,
קרבת אלוקים לי טוב.. וברוב עם הדרת מלך,
דמעות של שמחה בהלוך.. ובחזור בוכה הדרך,
פז': ומי ינחם את האלמנות וכו'...
ג. בנים רחימין עולו עולו לשמי מרומים, לארצות החיים,
הפכה לאבל ויגון שמחת באי עולי מירון,
מה לומר ביום כזה מ"ה...
כדאי הוא ר' שמעון, עוברים לפניו כבני מרון,
י''ח באייר, הכאב עוד נשאר, מאשפ"ת ירים אביון...
(י''ח באייר תשפ''א)

[פודרה 0]

 "תקן את הגדרות"

הסדקים התרחבו הגדרות נפרצו
החבל רופף החוטים נפרמו
חייבים למתוח לגדור הפרצות
את הדלת לנעול לקנות מפתחות.

אמרתי נכנס לכמה דקות
נשארתי כלוא לכמה שעות
ושוב פעם נכנסתי לא למדתי
החלטתי הבטחתי ולא הצלחתי.

עזור להיות איתן בדעתי
לקבל החלטות להיות אמתי
מאחורי הפחד לא להתחבאות
אנא אבא תן לי כוחות

[איילה]

וחשבתי שכבר יבש אצלי מעיין הדמעות
והייתי בטוחה שאני לא יודעת לבכות
והשנה שחלפה טשטשה את הכאב
ורק למשפחות יש חור ענק בלב

אבל גיליתי
שהכאב עוד חזק גם אצלי
והדמעות לא עזבו את העיניים שלי
וכשאני מדפדפת בתמונות ורואה
עוד אחד ועוד אחד-
ארבעים וחמישה

אני מקווה, מייחלת ומתפללת
שהלקח נלמד
ולא נקריב עוד קורבנות לשווא
כי נכון הם קורבנות ציבור
וזו גזירה שנגזרה ואין לערער
אבל אף אחד לא רוצה להיות קדוש
ואף אחד לא רוצה להיות התמונה הבאה בעיתון...

מירון תשפ"ב תשמרו על עצמכם!

Spoiler

לא אני כתבתי אבל הייתי חייבת לשתף