שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
תדעי לך ילדה
בתוכך נשמה
חיים לך ניתנו
כדי להתקדם עוד פסיעהוחברה לה דקה
ועוד אחת לשעה
וכבר עברו ימים
ותמה לה שנהועברו להם כבר
כל כך הרבה ימים
כל כך הרבה אפשרויותונודע לך דבר
זמנים ושנים
ותום כל הלילותויודעת את
כי יבוא עוד הקץ
ותקראי לבית דין למעלהונודע לך בת
גם אם בליבך חץ
יכולה להתקרב את לאבאוכל פסיעה
צעד בחיים
וכל שניה בה
אצרת רגעיםנשמרים לך שם
לא נשכחים
מצטרפים הם גם
דרך לך מישרים -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
התחלתי לכתוב
עבדתי קשה
רציתי מאד
שיצא יפיפהכתבתי שעות
בזמן לא התחשבתי
כתבתי עוד ועוד
לשניה לא עצרתיבאמת שעבדתי קשה
ובשניה שכמעט גמרתי
נכבה לי המחשב
ונמחקה העבודה שליהוצפתי בתיסכול
ידעתי שאם רק...
אם הייתה לי עוד שניה
או.. לא יודעת מה...אוף. זה היה כל כך מבאס
עד שכתבתי!!! הזמן שהשקעתי!!!
הייתי ממש צריכה להתאמץ
כדי לקלוט שזה לא בידיים שלי||זה ממש שיר ספונטאני שיצא לי מתוך התיסכול...||
-
לפעמים אין לי כוח
לרוץ אחרי המטרות,
נגמרו לי הכוחות למצוא
את הטוב בכל הנסיונותלמה עדיין לא מצאו
קיצור דרך,
שיראה כיוון בערך .
פניי לא יודעות
להיכן להמשיך , דרכך ארוכה
ומסביבי.. מתחיל כבר להחשיך.תאיר בי אור, לא רוצה
יותר ליפול
הטעויות שבחיי לא פוסקות .
ויש לי בדרך כ"כ הרבה שאלות,
מתי אקבל תשובות?
באופק הן לא ניראות ,
לפחות אחת - שתדריך ותראה
לי לאן לפנות.. -
לא ידעתי:
כמה לא ידעתי
שחלומות הם רק בלילות
ואמת הוא צל שמסתיר
ומאיר צללים על החלונותכמה לא ידעתי
שטוב הוא מטפורה מכוערת
למילים גסות כמו נקמה
לילדות עקובת דם ומערבולתכמה לא ידעתי
שחושך הוא כאב
רק כשבלילה נתתי לראשי מנוחה
וגיליתי שעדיף להיות לבד מלהתאכזבכמה לא ידעתי
שתמימות הוא תואר נאצל
כי מי שמחזיק בו עדיין
הוא מי שזכה לא להיות מנוצלכמה לא ידעתי
שכלום לא ידעתי אז
חבל שלא שמרתי
תמונה שלי מפעם כשעוד הייתי עם רצון עז---
יעל#
-
חיפשתי אותך
כשלא מצאתי אותי
חיפשתי תשובה,
צעקתי ת'עצמי.רציתי להתקרב
והלב בחר להתנתק
רציתי להשאר
ורגלי סובבו למקום אחר.מצאתי מקום
התחפרתי בהר של זבל
מצאתי חלום
של ילדי חושך ואופל.האם לנצח כך אמתין,
מתבוסס במקומי המצחין?
האם תמיד כשארצה לעלות,
אפול מכל המדרגות? -
רץ כל הדרך אל המטרה
שם פול גז נכנס לתבערה
עוד אחד שואל תגיד לי מה הלוז
מעיף עליו מבט אומר לו מהדרך זוז
עוד יום שעבר מחנה לי את האוטו
יודע בעצמי שזה יגיע אוטוטו
מסמן לי את היעד ואז רץ לכבוש אותו
ובניצחון מביט למעלה לא לשכוח שיש אותו -
||כשישבתי ולי קצת חלמתי המקלדת הקלידה לי...||
אבא?!..
אתה הי שם,
ואני כמו בסוף העולם..
מרגיש לי קצת ,
עצוב.
..
לבד...ואבאל'ה שלי
תמיד איתי.
ולוחש לי.
אני איתך .
בלי פחד ,לא לבד.ואז פתאום זה פורץ.
אתה איתי ואני איתך
תמיד...
תודה לך אבאל'ה שלי
על חיים.על הבכיות, והימים המאושרים.
הכל זה ממך,
ובידך,
ולי תמיד נשאר לומר,
לך תודה.||מוקדש לאלה שלפעמים מרגישים לבד
שידעו שתמיד יש מישהו שנותן לכולנו יד|| -
ואנחנו בידיו,
בידי אבא חנון ורחום.
ואנחנו חוסים בצל כנפיו,
בצילו של אבא ענק ועצום.אבא שמלווה אותנו בכל נפילה וכאב,
אבא שיודע מה מסתתר עמוק בלב,
אבא שדואג, שומר ולא עוזב.הוא זה שמרים אותנו על כתפיו,
הוא זה שלעולם לא נוטש את בניו,
הוא זה שנמצא איתנו במקומות הכי פנימיים,
ברגעים הכי שמחים, ברגעים הכי קשים.הוא,אבא שלנו!
אבא, מלך מלכי המלכים!
ולנו, אין מילים בפינו,
כדי להודות לו על חסדיו ורחמיו העצומים."ומבלעדיך אין לנו מלך אלא אתה!"
-
שיר משנה שעברה אחרי האסון הנורא:
בס"ד
מירון, מילה שטומנת בתוכה
ישועות דבקות ותפילה
מירון, סמל למקום שמחה
איכה הפכה ליגון ויללהרשב"י, מושג של חיבור ואחדות
כל אדם מרגיש שייך
ממנו שואבים הצלה ופדות
הפך למקום אסון, היאךראש חודש, ליל שישי, מוצאי שבת
עולים ונוסעים מירונה
חלאקעס, ח"י רוטל לידת בן ובת
הומרה השירה בקינהל"ג בעומר, אלפי שנים
בנערינו ובזקנינו
שמחים ורוקדים אבות על בנים
ועתה, נהפך לאבל מחולינוכל העדות מכל עמך ישראל
חוגגים יד ביד
בציציות השני אין שואל
וכעת, אסון נורא כולם ביחדאיכה נספר ואיך נשחזר
בלתי ניתן להבנה
מ"ה יהלומים עוטרו בנזר
דודי ירד וליקט שושנהילדים וזקנים יחדיו חוברו
עלה המוות בחלוננו
המראות אשר עינינו ראו
אוי מה היה לנואיך ננחם ואיך נמשיך
העולם עמד מלכת
יום בצהריים החשיך
נותרנו כעצים בשלכתאבינו מלכינו אלינו מדבר
ואנו, אותו לא מבינים
מי בחנק ומי בדבר
טאטע הושיעה בניםכדאי הוא ר' שמעון לסמוך
עליו בשעת הדחק
אנא ריבונו של עולם בנו תתמוך
כשיום השמחה נמחקקדושי מירון, קרבנות ציבור
לא נשכחכם כל כך מהר
ננצל את הזמן, את הלב השבור
לא לחינם נגזר עלינו כאן להשאראבא שבשמים, האר אלינו פניך
קרבינו אליך הכי קרוב שאפשר
אתה אבינו ואנו בניך
העם הכי מאושר -
פוסט זה נמחק!
-
||מקווה שזה המקום. לא מצאתי מקום אחר.. אז אעלה את זה כאן:
יום למחרת האסון התארחתי בבית שמש אצל קרובי משפחה בבניין של הבחור חיים ראק זצ''ל שנהרג באסון,
האוירה הייתה מאוד לא שיגרתית ועצובה מאוד כיאה לא רק לאירוע בסדר גודל כזה אלא למשפחה שאיבדה בן.
בחרתי לכתוב את השיר הזה ואף הלחנתי עליו לחן מעניין, אך הבנתי שלחן על אסון מירון לא יתפוס,
אז תהנו (לא בדיוק הנאה אלא הכרה ואולי זוית עצובה קצת על האירוע שאמור להיות יום שמחה) מהמילים....||א. אין עוד מילים לתאר, ולא אויר לנשום,
אייכה אוכל לעורר, בדברי תפילותי שארשום,
אש ותמרות עשן בלהבות.. אש תמיד שלא פוסקת,
שמחה של אמת בלבבות.. את מקומה יירש השקט,
פז': ומי ינחם את האלמנות, המשפחות השכולות האבלות,
ומי ירחם בלי רחל מבכה, בכי תמרורים, בניה קוראים, בניה כורעים,
המשיכי לבכות.. המשיכי לבכות.. כי כלו בנו כוחות, ולא נותרו דמעות,
מלא זכיות... שומע תפילות... מה לומר לפניך, מ"ה לומר,
ב. געגוע קורא שואב, כולם רוצים להתקרב,
מטף ועד זקן, בערה אש קודש בלב,
קרבת אלוקים לי טוב.. וברוב עם הדרת מלך,
דמעות של שמחה בהלוך.. ובחזור בוכה הדרך,
פז': ומי ינחם את האלמנות וכו'...
ג. בנים רחימין עולו עולו לשמי מרומים, לארצות החיים,
הפכה לאבל ויגון שמחת באי עולי מירון,
מה לומר ביום כזה מ"ה...
כדאי הוא ר' שמעון, עוברים לפניו כבני מרון,
י''ח באייר, הכאב עוד נשאר, מאשפ"ת ירים אביון...
(י''ח באייר תשפ''א) -
"תקן את הגדרות"הסדקים התרחבו הגדרות נפרצו
החבל רופף החוטים נפרמו
חייבים למתוח לגדור הפרצות
את הדלת לנעול לקנות מפתחות.אמרתי נכנס לכמה דקות
נשארתי כלוא לכמה שעות
ושוב פעם נכנסתי לא למדתי
החלטתי הבטחתי ולא הצלחתי.עזור להיות איתן בדעתי
לקבל החלטות להיות אמתי
מאחורי הפחד לא להתחבאות
אנא אבא תן לי כוחות -
וחשבתי שכבר יבש אצלי מעיין הדמעות
והייתי בטוחה שאני לא יודעת לבכות
והשנה שחלפה טשטשה את הכאב
ורק למשפחות יש חור ענק בלבאבל גיליתי
שהכאב עוד חזק גם אצלי
והדמעות לא עזבו את העיניים שלי
וכשאני מדפדפת בתמונות ורואה
עוד אחד ועוד אחד-
ארבעים וחמישהאני מקווה, מייחלת ומתפללת
שהלקח נלמד
ולא נקריב עוד קורבנות לשווא
כי נכון הם קורבנות ציבור
וזו גזירה שנגזרה ואין לערער
אבל אף אחד לא רוצה להיות קדוש
ואף אחד לא רוצה להיות התמונה הבאה בעיתון...מירון תשפ"ב תשמרו על עצמכם!
||לא אני כתבתי אבל הייתי חייבת לשתף
|| -
בין ההרוגים יש מישהו הקהילה שלנו קוראים לו ר' יוסף גרינבוים ז"ל כואב הלב על אברך צעיר מי יתן שה' יאמר לצרותינו די
בכל מקום שאתם נמצאים תזהרו לא לדחוף ובפרט במירוןעוד רגע ידלק הניצוק
תובער הלהבה
וכולנו נזכור מה קרה
בשנה שעברה
איך הילולה כול כך שמחה
נהפכה ללויה
איך קהל של המונים שמח ואושר
נהפך לים של דמעות עם יגון עצום
פחד בהלה ודממה כבדה
לא כך הכרנו את ההר והזמן
בל"ג בעור לא זמן לצער וכאב
איך נוכל להמשיך לשמוח
למרות מה שקרה
איך נוכל לא להיזכר בה שקרה
הרי זה כל כך טרי
לא יאומן שרק עברה שנה
נדמה שזה קרה רק אתמול
45 קדושים ביום ההילולה נעקדו
אסור לתת לזמן לעשות את שלו
לא לתת למתים להשתכח מן הלב
הם הרי בנינו הקדושים
נזכור להדליק נרות
לעילוי הנשמות
ויחד עם זה נקווה
שיבוא השיח מהר
כי אין לנו כוח יותר -
היום ל"ג בעומר
פסקה מגיפת התלמידים
אפשר כבר לשמוע שיריםהיום, נפטר רבי שמעון
השאיר לנו את מורשתו
ויש המון מדורות שנדלקות לזכרוהיום קרה אסון
בעיר הקודש מירון
שם נפטרו ביום ההילולה
צדיקים, תמימים, ארבעים וחמישהאיך זה יכול להיות
שביום שקרו כל כך הרבה דברים טובים
קרה האסון שהותירו המומים? -
זה קצת מוזר ולא מציאותי
וזה גם אפילו מצחיק אותי
שבמקום לבכות שנלקח לנו תנא
אנו חוגגים עם מדורה של שנהשאלתי שאלה ביקשתי הסבר
משהו במוחי לא התבהר
ואז ענו לי חכמים ונבונים
חתיכת מצחיקה-לא על זה שרים!שרים על זה שהתגלו סודות עולם
על זה שנכתב ספר טמיר ונעלם
האווירה הקדושה שביום זה נהיית
נוצרה רק מאחדות של אמתאין מה לבכות וחובה לשמוח
כל יהודי בחג זה מצליח
סגולה להצלחה בלימוד התורה
רשב"י משפיע שפע ברכה!!! -
המראה של המדורות שבערו היום בכל פינה אפשרית, נתן לי את ההשראה לשיר הבא:
חושך מסתיר ומערפל
אפילה משתלטת, מעמעמת.
מסך שחור שמשתפל
מטשטש כל אפשרות קיימת.רק ניצוץ קטן בתוך האופל
בכוחו להאיר, להבהיר
לתת כוח לזנוח את הטפל
ורק את העיקר להשאיר.ואז שלהבת מתלהטת
קורעת בקול את העלטה
אחת ועוד אחת ניצתת
מאפשרת לקבל החלטה. -
א אייצ'ית התייחס לנושא זה ב
-
@מישהי-רגשנית אמר במשמעת עצמית ביהדות היא פרס:
לא הייתה לי משמעת עצמית
וכלפי חוץ לא היה אכפת לי
אני שיחקתי אותה נהנתנית
אבל בלב קצת זהכאב לי
אי אפשר להיות מכור לתאוות
זה העונש הכי קשה שיכול להיות.
עבר זמן, חזרתי בתשובה,
ופתאום נדרשתי לבחור בין טוב לרע
פתאום נאלצתי להתאפק ולחכות
פתאום הרגשתי כמה טוב יכול להיות
בתחילה היה לי קשה נורא
התייאשתי ורציתי להפסיק החזרה
אבל חברה טובה לי אמרה
שה' מקבל כל תשובה
וכמה שנפלתי
תמיד נצרתי
בכיתי ושבתי
וגם אם לסורי חזרתי
עדיין לא הייתי
אותו הדבר
כי למדתי
קצת להתגבר
והתחזקתי
וככל שהזמן עבר
חיכיתי יותר
וראיתי
איזה כיף להתגבר...
אני מרחמת על חברות מהעבר
איך הן חיות בלי שום דבר
מכורות לתאוות
עושות כל מה שהן רוצות
