א
אבן על אוון
וכל החולות של היקום
הנפילות מהן לא הצלחת לקום
התפילות
תפילות שבערו
בשתיקותייך
ואינסוף קולות שלא שמעת
הגבולות שהוצבו ולא מנעת
בלילות
לילות שנצצו
בדמעותייך
והאדמה שכחה מהפרחים
בשביל מה ניסית עשרות דרכים
בדממה
דממה שפעמה
במילותייך
ונקמה במי שלא היית
הנשמה בפנים יודעת שטעית
השממה
שממה שהתיישבה
בחורבותייך
.
וחומה
חומה חוצה בינך
לתקוותייך
ואת
בת ציון
קלים היו רודפייך
ספקו לך כפיים
-הזאת העיר-
ואת
ערום ועריה
בת ציון
כאילים היו שריך
לא מצאו מרעה
-הזאת העיר-
ואת
אין דורש לך
בת ציון
טבעו בארץ שערייך
ובא אויב וצר
-הזאת העיר-
ואת
מגואלת בדם
בת ציון
ואיך פרשת כפייך
אוי נא כי עייפת
-הזאת העיר-
ואת
על אלה בוכיה
.
בת ציון
עוד תיבנינה חורבותיך
והיכל יווסד
-הזאת העיר-
ובך
ישבו ינון ואליה
תבינו
אתם לא תבינו אותי
מזמן הגעתי למסקנה
אתם לא, אני כן הבנתי
תמיד אהיה קצת שונה
אתם לא תבינו אותי
יחסי למילים, אותיות
ידידות ואיבה סמיכה
בשיריי לא תצליחו לראות
אתם לא תבינו אותי
את הפחד חסר ההסבר
את הלילות, הימים והכלום
לשווא תשכנעו לדבר
אתם לא תבינו אותי
רק תגידו לי במה לבחור
אפילו שבכלל לא טעמתם
מיופיו של הבור השחור
אתם לא תבינו אותי
גם אני בקושי מבינה
אבל נו, זה כמו שאמרתי
תמיד אהיה קצת שונה
ילד
ילד שחור עיניים
ילד רך
מדבר שנים מולך
ואם תקשיב
עד שאזרח
תחצה הלילה
בבטחה
ילד שחור עיניים
כמו הלילה
אשר לפניי
מחר תרים
ראשך למעלה
אולי תביט קצת
בעיניי
ילד שחור עיניים
ילד תם
כדמות סהר
שמור נא עצמך
ולא סתם
שמור עוד עצמך
כנער
ילד שחור עיניים
כמו התהום
אשר לפניך
שן עכשיו
חכה ליום
ואז אוכל, אשקיף
עליך
ולמה
יֵשׁ גּוּשׁ
בָּעוֹלָם
אוֹקְיָינוֹס
שֶׁל קֶרַח
פַּעַם
קָרְאוּ לוֹ
לֵב
זֵר כָּמוּשׁ
וְיָבֵשׁ
אָמְרוּ לִי
זֶה פֶּרַח
בִּכְלָל הוּא
מַזְכִּיר לִי
כְּאֵב
רָקִיעַ
שְׁקִיעָה
רַק כָּתֹם
שֶׁנִּמְרַח
עוֹד יוֹם
הוֹלֵךְ
וְנוֹבֵל
מַגִּיעַ
לוֹ רֶגַע
עוֹלָם
מְדֻכְדָּךְ
עַל גַּבּוֹ
הוּא נוֹשֵׂא
וְסוֹבֵל
כַּמָּה
דְּאָגוֹת
וְחֹסֶר
וַדָּאוּת
יֹפִי שֶׁלֹּא
יִהְיֶה עוֹד
שָׁלֵם
וְלָמָּה
שֶׁנִּשְׂמַח
וְנִרְקֹד לְךָ
מְצִיאוּת
כְּשֶׁהִיא
לֹא פֹּה-
יְרוּשָׁלֵם?