שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

מוכשרת על

פוסט זה נמחק!

טותיייי

הרגשתי שהכל עלי סוגר
הרגשתי שמשהו איתי לא בסדר
הרגשתי שכל העולם נופל
הרגשתי כמו ספינה בלי רב חובל

חלמתי שיום אחד אפרוש כנפיים
חלמתי שאהיה עם שם בשמיים
חלמתי להיות מול אש וגם מים
חלמתי שאוכל להביט לעצמי עמוק בעיניים

שמעתי ציפור לוחשת לאוזני
שמעתי קול מדבר אלי
שמעתי מישהו מרכל עלי
שמעתי שמישהו חולם להביט לעיני

אמרתי לעצמי שאולי כבר די
אמרתי לעצמי לא להתייאש ודאי
אמרתי לעצמי שיש עוד טוב לפני
אמרתי לעצמי שאבא אוהב אותי בוודאי

וכל ההרגשות
וכל החלומות
וכל שמיעה
וכל האמירה

הכל הכל זה רק בחירה
אני בוחרת איך להרגיש
אני בוחרת מה לחלום
אני בוחרת מה לשמוע
ואני בוחרת מה לומר

הכל תלוי בי ובחירתי
ואני בוחרת להתחיל מחדש
ואני לעצמי אומרת בקול נרגש
שהתחלה חדשה זה חלון הזדמנויות
לפתוח לעצמי דלתות חדשות

ומאמינה ומתפללת שיהיה לי רק טוב!
טוהר

חסידייה אוטנטית

הערפל פה מתעבה
מוחק את האופק
הקרע פה עצום
רק מגדיל את העומק

אבא!!!!!!!
די כואב לי
תפסיק להסתיר
את עצמך ממני

נמאס לי להאחז
באמונה הפשוטה
שהכל זה ממך
תראה לי את זה כבר!!!

הכל פה נוצץ
ורק אני פה
כתם שחור
כמו עומד לרועץ

אבא!!!
תלבין אותי
כחוט השני
ככהן בכיפור

תראה לי
שאני באמת שלך
כי עייפתי
מלשנן את זה

אני אוהבת אותך
יותר מכולם
תראה לי
שזה הדדי

לי יש רק אותך
תגיד לי
שאני רק שלך
בת יחידה

ויותר מזה
שאתה אוהב אותי
יותר מכולם
כי חוץ ממך
אין לי אף אחד בעולם

שורף לי מבפנים
תחטא לי תפצעים
כי מי כמוך
מרפא ברחמים

טיטו

בחיים לא יבינו
איך הלב שלי עובד
שעות שעות שלא יזיזו
מהמצב שאני עומד
חוסם את עצמי מרגש
אבל בסוף תמיד נשבר
בתוך תוכי יש נפש
שלא מבינה שאי אפשר

בשעות הקטנות שאני לבד
צועק אליך בכל כוחי
מנסה לברוח אין לאן
אני תקוע בגוף חומרי
חי בעולם, עולם משלי
ואף אחד לא מבין אותי
לא רוצה שכבר יבין אותי

בחיים לא ידעו
מה עובר עליי
כל האנשים שהיו
כבר חלפו מאליי
העין שלי פשוט שומרת
מחכה שיבוא הזמן הנכון
איך עוד דממה נכנסת
בתוך הלב יוצרת אסון

בלוטוס

יושב מול דף מסיק מסקנות
עומד מול הרף שורף ת'שעות
מה עוד יש חוץ מלחכות
או לחכות בסבלנות עם ידיים שלובות

מריץ את השעות
מכבה את הנורות האדומות שנדלקו בי
מפחד להביט לאחור אולי אמצע מקום מסתור
אולי גפרור קטן בכיס, מה עוד נשאר לי

עומד מול מראה מחפש נחמה
יושב על כיסא בלי משענת
מסיק מסקנות
הכל בשבילך אין להפך.

משורר מבולבל

אבא מסור

ממעמקים קראתי אליך אבא שלי, אבא יקר
מבורות נשברים שיוועתי אליך שתוציאני בשלום מן המיצר
ואתה כספת לדמעותי, ואני נכספתי בפני

מֵעַמַקִים צעקתי אליך בוא ותכסני, הלילה כה קר
משאול תחתיות בכיתי אליך, אנא א-לי אל תהיה מנוכר
ואתה אספת דמעותי, ואני נחשפתי במערומי

פזמון: ואף פעם לא השבת את פני ריקם
לא ביום קודר גם לא ביום נקם
כי כשאבא שומע את ילדו בוכה
הוא שוכח הכל ואת הדמעות מוחה

בלב שותת בכיתי אליך אבא שלי, אבא רחמן
אני מתמוטט והשברים מתפזרים ברוח- לא נותר סימן
ואתה שמרת עלי, ואני עמדתי על רגלי

בגבור אויבי התחננתי אליך, א-ל מלך נאמן
הצילני מפח יקוש, קיימני והגיעני לאותו הזמן
ואתה שברת צוררי, ואני שרתי את שירי

פזמון: ואף פעם לא השבת את פני ריקם
לא ביום קודר גם לא ביום נקם
כי כשאבא רואה את ילדו מתייסר
הוא שוכח הכל ומיד מתמסר

יעל ק.

שום כלום:

אפילו ההיא ברכבת הסתכלה עלי עקום
כשהזלתי דמעה סוררת ישיר על התיק שלה
את האמת- נראתי שיכורה, הלכתי קצת עקום
בשניה ידה נשלחה להחזיק את הארנק שלה

אפילו ההוא מהשוק שתמיד עומד עם גיטרה ופורט
לא שאל אותי אם יש לי טישוי לטשטש עקבות, אם אני בסדר
את האמת- רציתי שכל העולם יראה אותי ככה בלי לפרט
רציתי לצרוח חזק ושכולם יצטרפו אלי גם אם טעיתי ואני קצת לא בסדר

אפילו הרוח היום משונה- אמצע קיץ והיא קפואה
קצת מצליחה להשתיק אותי, להפיל אותי על דשא בשומקום
את האמת- לא היה נעים להרדם באמצע דשא, קמתי כולי קפואה
עם חבורת ילדי בינהזמנים שבדקו לי דופק, לבדוק אם אני אולי עב"ם משומקום
(שבאה לחלק להם ממתקים כמובן..)

אפילו אני לא חשבתי שתגמר ככה השנה
צפיתי אותה וורוד חזק, כנראה חזק מידי עד שחור שרוף
את האמת- בלי פילטרים- ניסיתי מאד לשנות את השנה
אך החיים חזקים ממני, ואני מולם כמו פחם דליק שסופו להיות שרוף

אפילו השמש הולכת עכשיו נוטה לכיוון אחר
ו"כייף" לדעת שכשאת לבד את שווה אולי גרם ושום כלום
את האמת- אני פצועה כל כך חזק כל פעם בגלל משהו אחר
אז איך זה שאני עדיין בוכה אם חזרתי לאדישות ולשום -כלום?!

יעל#

מיתר

בית א
אומרים לכל אחד יש מקום
אז איפה שלי נמצא
אני רוצה לראות אותו היום

אומרים שיום אחד יגיע השלום
אז למה כל הקיר כתובות נאצה
איפה האהבה והחום

אומרים שיש המון טוב בעולם
רק צריך לפקוח את העיניים
ואני עם עיניים פקוחות כנראה משהו נסתם

אומרים שיש מקום כזה מושלם
וכל מה שקורה בינתיים
זה רק תעתוע זה לא באמת קיים

פזמון
וכולם אומרים הרבה דברים
גם אני רוצה לומר
איך אצל כולם החיים יפים
רק אצלי עצוב ומר
איך כולם כאן מתחילים
רק אצלי הכל נגמר
ואם בא טוב זה רק לכמה רגעים
הוא לא באמת נשאר

בית ב
אומרים לי תסתכל על חצי הכוס המלאה
אבל מה לעשות שגם הוא נשפך
השאיר כתמים על הריצפה

אומרים שיש מי שמושל בכיפה
וגם אני מאמין שזה כך
אבל אני רוצה גם להרגיש טיפה

פזמון
וכולם אומרים הרבה דברים
גם אני רוצה לומר
איך אצל כולם החיים יפים
רק אצלי עצוב ומר
איך כולם כאן מתחילים
רק אצלי הכל נגמר
ואם בא טוב זה רק לכמה רגעים
הוא לא באמת נשאר

[לא יודע אם המבנה של החרוזים בבתים הוא מבנה שקיים, זה כאילו בנוי מ -121 121, אבל אם מתאימים תקצב של השיר זה דוקא יוצא חמוד]

חסידייה אוטנטית

למה???
למה הכל חוזר לי כבומרנג
מכת מחץ בפרצוף
למה רק אני צריכה להנמיך עוף???

הכל פה שורף לי
מרגישה בכבשן
מנסה לטהר את האוויר
להסיט את העשן

פתאום האור אליי נגלה בכל זוהרו
שולח אליי קרניים חמימות
מלטף קורא ממש לי!
רק לי!!

מסתובבת כבחלום
מאושרת, גם אלי הגיע האושר
פתאום הכל פה נחשף
האור, הטוב, ממני נלקח

מלאי הדמעות שהספיק להתעדכן
בן רגע מתרוקן
מנסה להחזיק את השברים
את הכאב להעלים

ושוב הסרט מתחיל
ממשיך בעצם
זה רק היה קרן שנשלחה
בטעות---

סורי על הבלגן ששולט בשיר ועל אי הדיוק זה יצא לי ככה ברגע לא קל ואני רוצה להשאיר את השיר כנה כמו שהוא

מילים

לרצות
וראיתי חומות
ושמעתי שערים
אריות, אשפות
ופרחים

אבנים ישנות
אנשים חדשים
ובתווך שועלים
מהלכים

וראיתי חומות
ושמעתי אמת
נבואות פורענות
בחוצות

יונות שהומות
הן לא שכחו
ורוצה גם אני
שם לרצות

מנאששש

לא שלי

טובעת
בין גויות גלגלים,
חול בגלים,
וטפטופים חשודים
ודביקים
שהגיעו לכל החורים.

מחפשת
לשווא,
גלגל הצלה
ופיסת יבשה
ריקה ושקטה
ושפויה.

נפרדת בלב
ממרגוע,
מחלום על דממה
ואופק נוגע
כשהזירה כמו אחרי פיגוע.

ורגע לפני
שעולה קולי ונשא,
ופורצת סופה וסערה,
בולמת. נושמת.
בורחת.
נעלמת בין מזגן ושמיכה.
הם מרוצים.
וגם לי מגיעה קצת
חופשה....

משורר מבולבל

לקח לי המון זמן להתאושש מהטראומה הנוראית
שעברתי ועברו עוד המון אחרים...
כאחד מניצולי אסון מירון (בנס גלוי!!)
ההדחקה היתה מנגנון הגנה
מדהים ונורא, בונה והורס כאחד,
אז השיר מוקדש לכל מי שחושב שהדחקה
היא דבר טוב, או דבר רע...

הַדְחָקָה

הַדְחָקָה

הִיא

הַפִּתְרוֹן

הִיא

הַבְּעָיָה

הִיא הַכֹּל

הִיא

זַעֲקַת אֱמֶת

הִיא

אַזְעָקַת שְׁוָא

בְּכֹּחָהּ

לַהֲרֹס חַיִּים

לִמְנוֹעַ הֶרֶס

לְהַשְׁמִיד הַכֹּל

אֵין לִי אֲוִיר

יֵשׁ כָּאן דֹּחַק מַפְחִיד

תַּפְסִיקוּ לִדְחֹק

תַּפְסִיק לְהַדְחִיק

טותיייי

למה הכל חוזר אלי
עד שהתנתקתי
למה הכל נופל עלי
עד ששכחתי
למה פתאום כואב לי
אחרי שהתגעגעתי
למה פתאום צורב לי
אחרי שברחתי
למה אהבה כואבת
ויכולה להיות איומה
למה געגוע
יכול להיות סימן רע
למה אחרי האור
מגיע פעמים שחור
ולמה הכל קשור אלי
ובידי היכולת לבחור
איפה לשים
את הלב הטוב...
טוהר

מנאששש

לא שלי

טוב מאוחר, מלעולם לא.
ותמיד צריך להתאבל.

איפה הדמעה הזאת?
מי יבש אותה
ושכמותה,
היא תמיד צרורה בנאדי
היהודי
כדי לחכות
ולבכות
בכל מאודי.

איפה הכאב הזה
שאמור
להכות בגלים
אנשים אבלים?

הוא מנסר בי
לא אחת
באזמל חד
באלף מקרים
רגילים.

אז איפה אני
ברגע אמיתי
מול חורבן?
למה ליבי
קפוא מאובן?

אבל אולי עצם
השאלה הטובה
והתקוה,
הן כל אחת
מחצית תשובה.

תחדש אותנו באמת

טוב אני די חדש בפורום וזה שיר ראשון שלי. כתבתי אותו אחרי שקראתי את הספר 'תיאום כוונות', למי שמכיר.

כשהלבנה מאירה

היה זה לילה רגוע / לבנה טהורה
ואין כל געגוע / נשמתי מאירה
נסוכה ענוה / יוצאת ככלה
בי נוסכת שלוה / ושמחה מגולה

היה זה לילה אפל / אין אור כוכבים
שמיו עטו ערפל / עננים ועבים
אין לבנה מאירה / להפיק אור נעים
נשמתי משחירה / מרוב געגועים

אז יצאה לבנה / מבין העבים
עוד ישנה עננה / אור וחושך רבים
שואב אור וכוח / בעצב לוחם
אסור עוד לשכוח / אך הלב מתנחם

טיטו

מכירים את הרגע הזה שאתם טיפה לא במצב רוח מדבר מסויים ויש לכם פתאום מליון שאלות של "למה?" וכשעובר קצת הזמן אתם מגלים שמה שקרה זה טוב או שזה בסוף לא קרה?
אז כתבתי שיר קטן על זה מתוך זה...

למה תמיד זה על רוע
ולמה תמיד זה לשבור כלים.
למה תמיד זה לדמוע
במקום לומר תודה לאלוקים.

למה תמיד הכל נכתב
ולמה תמיד הכל נהיה פסימי.
למה תמיד הלב נרטב
כשמסביב ריק וגם שקט מי-די...

ככה!
כי אלוקים ברא עולם,
ויש נסיונות ונפילות
ולא תמיד הכל מושלם.
ככה!
כי האדם עיוור לטוב,
רואה רק רע ומתלונן
רוצה הכל יותר קרוב.

למה תמיד אני בצד
ולמה תמיד אני נוסע בשוליים.
למה תמיד אני לבד
מחכה למישהו בבין ערביים.

למה תמיד הזמן ממשיך
ולמה תמיד הזמן לא מתחשב.
למה תמיד הזמן מביך
עם טיימינג שאף פעם לא חושב.

ככה!
כי אלוקים ברא עולם,
ויש נסיונות ונפילות
ולא תמיד הכל מושלם.
ככה!
כי האדם עיוור לטוב,
רואה רק רע ומתלונן
רוצה הכל יותר קרוב.

מילים

הוכחתני
אֱמֶת שׁוּב הִצְמִיחָה כְּנָפֶיהָ
דָּאֲתָה אֶל הַר נֶעֱלָם
מֵאָחוֹר, מְאֻחָר, הִיא הֵגִיחָה
עָלְבָה בִּי מוּל כֻּלָּם

טותיייי

פוסט זה נמחק!

טותיייי

מביטה סביב
רואה עולם
המראה מרטיט
לראות את כולם

העולם גדול
איך אפשר לא ליפול
שואלת בקול
ומצד שני מודה על הכל

לכל אחד חיים משלו
לכל אחד תיק על גבו
כל אחד ויצריו
כל אחד ונסיונותיו

העולם פעמים מבלבל
הכל כאילו נופל
העולם לפעמים נוצץ
והרבה מחשבה במוח מתרוצץ

הדמעות פעמים מהתרגשות
הדמעות פעמים מכאב
הדמעות פעמים לתפילה
הדמעות בשביל אבא שאוהב

ומה נשאר לומר
שכל אחד יגרש את המר
ויראה רק את הטוב
שבכל דבר!

טוהר

LOVE ME

בזמן חופשה ועת מחשבה....

לכל זמן ועת,
ניקח דף ונרשום בעט...
את רישומינו מן התקופה,
או שמה מן החופשה ...
עברה עלינו ברוגע?
או שמא כמן רגע.

בין הזמנים זהו זמן לא רגיל,
בו אפשר לעלות ולהתעלות בגיל.
ולפעמים מבלי לשים לב טיפה,
הדרדרות פתאומית שאין רואים את סופה.

אז בוא ונשב,
וביחד את זמנינו נמלא, ניישב.
שחלילה לנו לא יברח,
ואנחנו נאגור כח שאלינו נשלח.

בין הזמנים זהו זמן לא רגיל,
בו אפשר לעלות ולהתעלות בגיל,
ולפעמים מבלי לשים לב טיפה..
הדרדרות פתאומית שאין רואים את סופה.

כן, זהו זמן להסתכל סביב,
לראות את עולמו החביב.
לנו ובשבילנו אותו הוא ברא,
על מנת שנעבוד אותו בחשק וביראה.

בין הזמנים זהו זמן לא רגיל,
בו אפשר לעלות ולהתעלות בגיל.
ולפעמים מבלי לשים לב טיפה,
הדרדרות פתאומית שאין רואים את סופה.

בהצלחה