שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[לא הכל טוב אבל הכל לטובה]

את חזקה
גם אם את נופלת
את לביאה
גם אם את נשברת

עמוק בפנים את יודעת
למי את שייכת
עמוק בלב את זוכרת
את מי את אוהבת

את אלופה
גם אם לא מריעים לך
את מלכה
גם אם מורידים לך

תזכרי אבא כאן
תמיד איתך
ולא מפסיק
להאמין בך

אילה@#

[עטי]

הילדה הזאת…

את זוכרת אותה?
את הילדה הזאת,
עם המבט העייף הזה,
הילדה הזאת,
עם התמימות הזאת,
את זוכרת?
שהיא היתה בטוחה שזה הסוף?
שזה ענין של ימים,
את זוכרת את הרגעים אלה?
שהיא כמעט הרימה ידיים
את את הצרחות שלה?
כשההיתה לבד,
זוכרת את הדמעות האלה?
שאז עוד לא נגמרו כמעט
את זוכרת?
את הלילות האלה?
את הימים האלה
את זוכרת, נכון?
אז הילדה הזאת,
הצליחה לשרוד,
היא לא ויתרה על החלומות שלה,
היא המשיכה,להילחם יום יום,
המשיכה ליפול, ולקום.
את זוכרת איך היא נראית, נכון?
אז לכי, תני לה חיבוק
יש לה עוד דרך ארוכה
היא מחכה לך, במראה

[יהודי זה הכי]

פוסט זה נמחק!

[יהודי זה הכי]

עוד לילה, היא שוכבת
ביום החולף היא נזכרת
כמה התקדמה היא בודקת
האם אני מרוצה? היא שואלת

לא היא בכלל בכלל לא מרוצה
עוד פעם היא ברחה, מעצמה
עוד יום היא התעסקה בשטויות
וברחה מכל המחשבות, השאלות

הבכי בנשמה יוצא אל הכרית
מרטיב כולה, היא זזה בעווית
מה שווים חיים בלי תכלית
חייה ריקים, היא חצי סופנית

איפה היא עצמה ממקמת
לאן היא באמת הולכת
במה היא בפועל בוחרת
ומה היא מול זה חושבת

על מיטה לבדה, היא שוכבת
החלטה נחושה, היא חותכת
מפסיקה לברוח, מתמודדת
לא שומעת לפחד, מתגברת

[ANASTASIA]

פעם אהבתי את חנוכה.
את הלביבות.
את הריבה.
ואת הסופגניות.
שאכלנו בצוותא.

פעם אהבתי את חנוכה.
את המסיבה.
את הסביבון.
וערב הלביבות .
אצל סבתא.

היום אני אוהבת את חנוכה.
את הדמעות.
שזורמות כמו מעצמן.
מול הנרות.
הדולקים.

אוהבת את חנוכה.
את הלב.
שמתרחב.
מול נחת.
וריבה.
וילדים מלקקים.

נסטיה

[מישהי מיוחדת]

פוסט זה נמחק!

[עטי]

פוסט זה נמחק!

[טותיייי]

לפעמים לא רואה
את הטוב שיש
לפעמים כבר נמאס לי
רק לבכות ולבקש

הכל משמיים
גם אם לא יודעים
הכל ממרומים
גם אם לא רואים

האמונה מחזיקה
אותי בחיים
התקווה מרפאה
את הלב שלי מהשברים

אני צריכה לדעת
ותמיד לזכור
שהכל לטובה
והכל רק טוב

אם לא הידיעה
והחיים באמונה
כל יום של נפילה
מרחיק אותי מהשכינה

לכן כדאי לזכור ולהתמיד
להודות על הכל
לזכור שאנחנו בתפקיד
והוא כאן הכל יכול

הכל תמיד לטובה
גם אם לא רואים
כל יום זה מתנה
תודה רבה לאלוקים

טוהר

[מישהי מיוחדת]

תנו לי השראה
אבל לא דיכאונית
העולם כל כך נפלא
ואני אפרורית

לא מוצאת את עצמי
בין כל האורות
חנוכה זה החג שלי
עד הדיכאונות

תנו לי קצת שקט
בין כל הרעשים
תנו לי ללכת
להתבודד עם אלוקים

לא מוצאת את עצמי
בין כל האנשים
חנוכה זה החג שלי
אבל כולם מפריעים

תנו לי קצת מקום
בתוך הלבבות
תנו שמחה עד המרום
בלי שום גבולות

לא מוצאת את עצמי
בתוך הבדידות
מחפשת את הצל שלי
מחוץ לשפיות

[משורר מבולבל]

אחרי 603 ימים שעברו, כולם כבר שכחו חוץ מ-
43 משפחות שחיות כל שניה את השכול,
ועוד עשרות רבות (אם לא מאות) של אנשים שאף אחד לא חולם מה הם עוברים.
אז כן, אסון מירון לא הלך לשום מקום,
אנשים עדין מתמודדים עם זכרונות, חרדות וטראומה נוראית.
מוקדש למתמודדים באהבה

אֲנִי מַבְטִיחַ בְּהֵן צִדְקִי
לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיפֹה זֶה יִפּוֹל עָלַי
וְיָשַׁבְתִּי בְּחֶרְדַּת מָוֶת
וְחִכִּיתִי
וְנִדְרַכְתִּי עַד הַקָּצֶה
וְהִשְׁלַמְתִּי
וְלֹא הִסְכַּמְתִּי לְהַשְׁלִים
עִם הָעֻבְדָּה
שֶׁהִיא תּוֹפִיעַ פִּתְאוֹם שׁוּב
וְתַשְׁמִיד בִּי כָּל חֶלְקָה טוֹבָה

אַבָל בַּסוֹף הִיא בָּאָה
הַחַרָדָה
וְהִפְתִּיעָה אַפִלּוּ אֶת הַחֵלֶק הַפֵּסִימִי שֶׁהָיָה בִּי
וְזָרְעָה הֶרֶס וְחֻרְבָּן
(כִּמְעַט) כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בִּזְמַן
שֶׁפָּחַדְתִּי מִמֶּנָּה

[מיכל f]

פוסט זה נמחק!

[טותיייי]

הכתיבה שלי
מעניקה לי את הלב
הרגש שבי
מתחיל לאט להדהד

כמות השירים
לא מעידה על תכנם
האיכות שבמילים
מעידה על מה בתוכם

הלב שלי משנה
את תוכן השיר
הרגש שבי עולה
לפעמים אותו מפשיר

הכתיבה לפעמים
מעידה על הנשמה
אבל יש פעמים
שצריך קצת הפסקה...

טוהר

[Music breathes]

אוקיי, אז לפני שחנוכה הולך ממנו עד לשנה הבאה
אני מעלה פה שיר באווירת חנוכה
וואי התגעגעתי לכתוב פה...

מי שזוכר את @אסתר.ה -אז חזרתי בשם אחר...

בזמן הזה
#הם פורצים ופורצים
לרגע לא מפסיקים
הם ממשיכים וממשיכים
לרגע לא עוצרים.
במה חשקה נפשכם
ותקבלו לידכם
כל מה שירצה ליבכם
תעלו לעצמכם,
וכבר לא משנה
כמה שמנים מתחוללים
הכל מישנה
המקור הולך למחוזות רחוקים...

#ובעולם כזה
עם קטן מחפש
כד אחד טהור
שיהא מפלט ואור
מול מלחמות
שיעשה תשועות.

#ובזמן הזה
עם קטן מבקש
נר אחד דולק
שיהא כח,- חוזק
לקרב הישועה
כי-
ארכה לנו השעה.
...

[מישהי מיוחדת]

מושלת
היצר בפח
נאחזת
במעקה מלוכלך

נופלת
קשה לי כל כך
צוחקת
על עתיד מופרך

וכמה נח לי
לספר שזה נגמר
כמה בא לי
לדעת שכבר מותר
לי לאחוז
בקרני המזבח
לי לארוז
עוד חג רותח

כופרת
לא מכירה בקושי
אוכלת
אותו נא כמו סושי

שומרת
על הלב שלא יפול
שותקת
עוד לא יודעת הכל

וכמה נח לי
לספר שזה נגמר
כמה בא לי
לדעת שכבר מותר
לי לאחוז
בקרני המזבח
לי לארוז
עוד חג רותח

מוחלת
מותר לי לשאול
פועלת
מותר לי גם לגדול

[צופיה ג.]

שמונה ימים יש בחנוכה ובכל יום ישבתי וכתבתי בית על מה שאני רואה בתוך הנרות.

אש בעניים בוערות
שרוצות לספר סיפור
אש של אינספור שאלות
שמחכות לקבל אישור

אש שמכילה ים גוונים
אותם לא ניתן לראות
אש שצועקת מבפנים
עמוק בין כל השמיכות

אש שמתחברת למנגינה
תו ועוד תו יוצרים שיר
אש ששולחת נחמה
לתוך הלב בקו ישיר

אש שמסדרת את הראש
מהמחשבות והתסכולים
אש שנותנת מקום לנפוש
בין הנסיונות והייסורים

אש של הודיה לאלוקים
על אותן הלהבות
אש של שפע ניסים
שלנו ניתן לחיות

אש של הבנה פנימית
על העולם והחיים
אש של הכרה עצמית
בכולם, בי ובאחרים

אש של אושר ושמחה
על היום הקודם שחלף
אש של ניסיון ותהיה
על העבר ששתף

אש של חזרה לשיגרה
אחרי שמונת הימים
אש של כוח ועוצמה
לעבר הימים הבאים.
צופיה.

[לא הכל טוב אבל הכל לטובה]

וְאֵיפֹה הָאֵשׁ
שֶׁשָּׂרְפָה לִי תלב
שֶׁהַשֵּׂכֶל אוֹמֵר נוֹאָשׁ
הִיא לֹא הָלְכָה לְהִשְׁתַּלֵּב

רַק בָּאָה וְשָׂרְפָה
כָּל חֶלְקָהּ טוֹבָה
וְאֵיפֹה הַסְּלִיחָה
אֲפִלּוּ לֹא מְצַפָּה
לֹא שָׁוֶה תְּ'אַכְזְבָהּ

הַלֵּב שֶׁלִּי מְנֻפָּץ
הָרְסִיסִים שֶׁלּוֹ זְרוּקִים
אֲבָל תָּמִיד נִשְׁאַר
אַפְשְׁהוּא שְׁבָרִים
שֶׁמּוּכָנִים לְהַשְׁלִים

אֲבָל הַגַּב שֶׁלִּי
נִשְׁבַּר מִלְּהִתְכּוֹפֵף
רק כי כבר נמאס
לְהִסְתַּכֵּל עַל מָה שֶׁיֵּשׁ

#אילה#

[TALY]

Spoiler

משברים קטנים

הכנפיים מרוטות
והראש כואב
האמרות הם כה פשוטות 
והלב חושב

הסביבה לי מטושטשת
לא בתלם, מתעקם
את התקוות כבר נוטשת
שוב אני לא, רק הם

ההתנפצות הייתה כואבת
כי הכל היה ורוד
מאיפה כח אהיה שואבת
רוצה כמו פעם, עוד

בפנים עמוק יודעת
זה עניין של זמן וסבלנות
לקפיצת הדרך משוועת
או להתעורר מהחלום, בכנות.

[המחבל המחופש]

חזרה לשיגרה

חוזרים לשיגרה
לחיים בלי מנוחה
בלי הפסקה
בלי נשימה.

ולא אוחזים
שכל היום רצים
אחרי דברים
יום יומיים
בלי הסתכלות
על הדברים הקטנים.

לפעמיים הדברים הקטנים
זה בעצם לעצור תמרוץ
לנשום עמוק
לקחת הפסקה
לצאת לחופשה

כי בלי הפסקה
השיגרה לא שווה

[מיכל f]

פוסט זה נמחק!

[LOVE ME]

איך פתאום הלכת,
הרי לי הרבה כח תמיד נתת.
בהיותך, דמותך,
ובעצם מילותיך, דבורך.

הלכת מבלי להודיע,
ואני, שגדלתי על ידע.
ותמיד אמרתי אולי יהיה יום,
והיום הלכתי לי פתאום.

אותך רציתי לפגוש,
לדבר ולשוחח מבלי לחשוש.
עליך התפללתי ששמעתי על חולייך,
וכמעט באתי עד אלייך.

עכשיו אני רוצה רק לבקש,
עם תוכלי בעדי למעלה להתעקש.
הלוואי שנפגש עוד באותו היום,
שקרב ובא ולספר על אותו החלום.

Spoiler

נכתב בהלם מפטירתה של הרבנית שולמית אזרחי
אשת חבר לראש הישיבה ר' ברוך מרדכי אזרחי שליט"א
יהיו הדברים לעילוי נשמתה