שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[שבור אור]

מחכים לתשובה

אומרים יקר רוח לא יצליח
אך בסוף יתוגמל
אומרים ההמון אוהב שטוח
אך בסוף נגעל

אומרים אל תדאג שהחומר שולט
יום יבוא לרוח
אומרים אל תמהר אל תתיאש
עוד מעט תצליח

סלח לי ההמון שֶאוֹמֵר אמרים
סלחו לי החכמים שעל עצמם מדברים
חיכיתי כבר הרבה שנים
ולא ראיתי דבריכם מתקיימים

לא ראיתי את השקר יורד
לא ראיתי את האמת עולה
אני רואה תמיד את אותה התמונה
אנשים חוטאים ומחכים לתשובה

[מישהי מיוחדת]

נדהמת לגלות
שהתקטנתי
כנראה שבלילות
קצת התנתקתי
ועכשיו היא מקשקשת
תחפושת מרשרשת
אומרת שאני אחרת
טובה יותר, זוהרת

תחפושת מלבישה לי
חיוך על הפנים
לא משנה כמה רע לי
תמיד שמח ונעים
היא מכריזה מהפיכה
מעכשיו יש רק שמחה
ואני יודעת-
שזו אפילו לא בדיחה...

חברות שלי אומרות לי
שאני אף פעם לא בדיכאון
הן לא ביקרו בלב שלי
איך אין בו היגיון
תמיד ירוק הדשא שלי
ממלא את הדמיון
במציאות הוא קצת זר לי
מלא בריקבון

מה הן רוצות?
שאבכה כל היום?
אני הקמתי מחיצות
כדי להגשים לעצמי חלום
והיום אני רואה-
שהשתניתי נורא
ומה הכי רע?
שזה הפך לשיגרה.

אנ'לא רוצה
שמחה מֵרַצָה

[זאת אני 0]

פוסט זה נמחק!

[כ.פ.]

פוסט זה נמחק!

[זאת אני 0]

פוסט זה נמחק!

[זאת אני 0]

פוסט זה נמחק!

[נגינתי]

פוסט זה נמחק!

[תמר החיה בסרט]

מחר יש לי מבחן חוץ
ואני מרגישה ת'לב שלי לחוץ
אפילו שאני טובה בחומר
ות'כלס כבר 56 זה ציון עובר...

חברות שלי גם הן חוששות
בעיקר מהבנת הנקרא
ואני לא לומדת כלום
כאילו זאת סתם בחינה!

אבל כן זוכרת כל הזמן
שביום רביעי השבוע
כבר אשכח מהבעה
עד מבחן החוץ הבא....

Spoiler

חוץ בהבעה, וזהו!!!!!!!!!!!

[הראל 1]

חשבתי שאני טוב
שאני יכול
לכתוב
ליצור
רציתי שהאנשים סביבי
יעריכו
יאהבו
יתמכו
חלמתי לקבל חיבוק
שיגידו לי
אתה טוב
אתה נכון
רציתי אבל לא
לא קרה
אז ישבתי לבד
וגנזתי
מחקתי
חיבורים שירים יצירות
חשבתי אולי יבוא היום
ואהיה מוכן לצאת שוב לעולם
כי הבנתי
העולם לא אכזר
ולא שאני לא טוב
לא מוצלח
פשוט העולם לא היה מוכן
לא היה מכיל
ואולי אני לא ההיתי מוכן אליו

Spoiler

לא רומז כלום

[אדם חכם וישר]

פוסט זה נמחק!

[איזה קטע]

פוסט זה נמחק!

[התאומה]

פוסט זה נמחק!

[מרב]

צעד
פסיעה
הודיעו על המסע
שאני נמצאת בעיצומו
הרגע הזה
שהיה נראה לי כחלום
עומד להתממש
זה התחיל מדמיון
ואוטוטו הופך מציאות
מן מחשבה סתמית
רגעית
האמנתי שתחלוף
אין יותר לאן לשאוף
תהיתי
לא ידעתי
כמה ישפיע
צעד אחד קטן
כמה הוא ירגיע
את תהפוכות הבטן
את דמעות הליל
וישאיר
עיניים בורקות
שיאירו הדרך
יזהירו מאבנים
בורות
מהמורות
מחכה ליום
שבו אכריז
לעולם
לכולם
ניצחתי
הנני כאן!

[שריוש]

יש לך כנפיי ברזל-----

מטעויות שעשית,
מכשלונות שחווית.

מדמעות יזע
שהאירו רגע.

מניסיון שעמדת,
ודקה שלמדת.

ממלחמה עצמית,
לבד בחזית.

ששרדת עוד יום,
ולא הפסקת לחלום.

[דני דני]

פוסט זה נמחק!

[אוהבת מוזיקה 5]

פוסט זה נמחק!

[אוהבת מוזיקה 5]

פוסט זה נמחק!

[טותיייי]

למה הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש
למה שאני רואה משהו חדש הוא נרגש
מתמלא לאט בדמעות של התרגשות
ולפעמים גם אלו דמעות של התרחקות

למה כשחשבתי שאוכל את כולם לנצח
למחרת בכיתי שבוע בלילות
למה כשחשבתי שבעולם הזה יש ביטוח
הלב שלי גרם להרבה תאונות

למה הקרובים אלי גרמו להרגיש לבד
למה הרחוקים הפסיקו את הבדד
למה כל העולם יכול בשנייה להתהפך
למה כל הזמן הלב שלי מסתבך

חבל שהבנתי את זה מאוחר מידי
שאין בעולם הזה חברים
ולמה רק אחרי שהרמתי את ידי
הלב שלי נשבר לרסיסים.

טוהר

[איסתרק 0]

פעם ראשונה אני שמשתף שיר שכתבתי..
אשמח להערות והארות.
**נפש.
מוצפת הומה רוגשת בסער,
פעם מאושר ופעם בצער.
נפש,
כמהה לפרוץ, לכתוב, לשטוף,
להלביש גליה מילים שישאום הרחק מן החוף.
גלים שישטפו את העיר בכוחם,
מילים שישתפו בסודותיי את העולם.

לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.
ה' שפתי תפתח,
כי חש אני ככבד פה, דל מילים ואביון.
חנני ה' יפוצו מעינותיי,
וימלאו בשבח שפתותיי.
קשט בהם את כיסא כבודך,
ויהיו לשירת מלאכים לפניך.

נפש,
כמהה לבוא ולעלות להיכלות,
היכלות ניגון וזמר.
נשמה,
רוצה להתעלות, מעל מקום זמן וחומר.
חשקה לשזור צלילים למנגינה, כמו יהלומים לנזר
או כמו לפסול לזהב צורה להפוך מילים לזמר.
לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.
ה' שפתי תפתח,
כי חש אני ככבד פה, דל מילים ואביון.
חנני ה' יפוצו מעינותיי,
וימלאו בשבח שפתותיי.
קשט בהם את כיסא כבודך,
ויהיו לשירת מלאכים לפניך.**

[שרי 1]

האם זה הגיוני
שנפש כה צעירה
תחשף לכל הססגוני
עוד לפני שהיא שלמה
עם עצמה, מה היא ומי
ובפרט שהיא קצת פרשה כנפיים
ועם הוריה הקשר לא בשמיים
כי איתם חילוקי דעות
רק עסוקה בלכבות שריפות
אולי היא תמימה עדיין בהתפתחות
חושבת שזאת נקראת - "עצמאות"
תכלס' בקושי מסכימה לקבל מרות
כי חושבת שההורים חיים בעיוות
אבל מבינה עמוק בלב
שאני מלאה בלבול וכאב
מצד אחד בטוחה שאני טועה
מצד שני קשה לי להודות באשמה
חושבת שזה שההורים לא יודעים להתפשר
לפעמים גורמים למשהו לבעבע להתבשל
אבל מערערת הרבה לעצמי
איך אפשר לדרוש מבחורה מפוקחת
להתנהג בשנת עשרים ושלוש
כמו הסבתא במטפחת
מרגישה ששניהם לא נכונים
הכיוון נכון רק נדרשים איזונים
והכי קשה כשהיא יוצאת לקניות
פתאום הכל מכה בה בעוצמות
אולי זה סתם נקיפות מצפון מטופשות
כי כולם פה את עצמן מתאימות
להתפתחות למודרניזציה שכובשת במות
רואה מסביבי את כולן - מתקדמות
שלמות עם עצמן עליזות
אפילו שלי זה נראה אולי קצת פריקות
לא מבינה למה רק לה הספיקות
אולי אני סתם מושפעת מאמירות מיושנות
היא לא יודעת-
אם היא רוצה או לא
אם היא טובה או לא
אם היא שלמה או לא
אם היא צודקת או לא
אם היא בעייתית או לא
מה שבטוח שהיא מבולבלת, או שאולי בכלל לא
טוב, היא עוד צריכה להחליט