שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
נדהמת לגלות
שהתקטנתי
כנראה שבלילות
קצת התנתקתי
ועכשיו היא מקשקשת
תחפושת מרשרשת
אומרת שאני אחרת
טובה יותר, זוהרתתחפושת מלבישה לי
חיוך על הפנים
לא משנה כמה רע לי
תמיד שמח ונעים
היא מכריזה מהפיכה
מעכשיו יש רק שמחה
ואני יודעת-
שזו אפילו לא בדיחה...חברות שלי אומרות לי
שאני אף פעם לא בדיכאון
הן לא ביקרו בלב שלי
איך אין בו היגיון
תמיד ירוק הדשא שלי
ממלא את הדמיון
במציאות הוא קצת זר לי
מלא בריקבוןמה הן רוצות?
שאבכה כל היום?
אני הקמתי מחיצות
כדי להגשים לעצמי חלום
והיום אני רואה-
שהשתניתי נורא
ומה הכי רע?
שזה הפך לשיגרה.אנ'לא רוצה
שמחה מֵרַצָה -
This post is deleted!
-
מחר יש לי מבחן חוץ
ואני מרגישה ת'לב שלי לחוץ
אפילו שאני טובה בחומר
ות'כלס כבר 56 זה ציון עובר...חברות שלי גם הן חוששות
בעיקר מהבנת הנקרא
ואני לא לומדת כלום
כאילו זאת סתם בחינה!אבל כן זוכרת כל הזמן
שביום רביעי השבוע
כבר אשכח מהבעה
עד מבחן החוץ הבא....||חוץ בהבעה, וזהו!!!!!!!!!!!
|| -
חשבתי שאני טוב
שאני יכול
לכתוב
ליצור
רציתי שהאנשים סביבי
יעריכו
יאהבו
יתמכו
חלמתי לקבל חיבוק
שיגידו לי
אתה טוב
אתה נכון
רציתי אבל לא
לא קרה
אז ישבתי לבד
וגנזתי
מחקתי
חיבורים שירים יצירות
חשבתי אולי יבוא היום
ואהיה מוכן לצאת שוב לעולם
כי הבנתי
העולם לא אכזר
ולא שאני לא טוב
לא מוצלח
פשוט העולם לא היה מוכן
לא היה מכיל
ואולי אני לא ההיתי מוכן אליו||לא רומז כלום
|| -
This post is deleted!
-
This post is deleted!
-
צעד
פסיעה
הודיעו על המסע
שאני נמצאת בעיצומו
הרגע הזה
שהיה נראה לי כחלום
עומד להתממש
זה התחיל מדמיון
ואוטוטו הופך מציאות
מן מחשבה סתמית
רגעית
האמנתי שתחלוף
אין יותר לאן לשאוף
תהיתי
לא ידעתי
כמה ישפיע
צעד אחד קטן
כמה הוא ירגיע
את תהפוכות הבטן
את דמעות הליל
וישאיר
עיניים בורקות
שיאירו הדרך
יזהירו מאבנים
בורות
מהמורות
מחכה ליום
שבו אכריז
לעולם
לכולם
ניצחתי
הנני כאן! -
This post is deleted!
-
This post is deleted!
-
למה הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש
למה שאני רואה משהו חדש הוא נרגש
מתמלא לאט בדמעות של התרגשות
ולפעמים גם אלו דמעות של התרחקותלמה כשחשבתי שאוכל את כולם לנצח
למחרת בכיתי שבוע בלילות
למה כשחשבתי שבעולם הזה יש ביטוח
הלב שלי גרם להרבה תאונותלמה הקרובים אלי גרמו להרגיש לבד
למה הרחוקים הפסיקו את הבדד
למה כל העולם יכול בשנייה להתהפך
למה כל הזמן הלב שלי מסתבךחבל שהבנתי את זה מאוחר מידי
שאין בעולם הזה חברים
ולמה רק אחרי שהרמתי את ידי
הלב שלי נשבר לרסיסים.טוהר
-
פעם ראשונה אני שמשתף שיר שכתבתי..
אשמח להערות והארות.
**נפש.
מוצפת הומה רוגשת בסער,
פעם מאושר ופעם בצער.
נפש,
כמהה לפרוץ, לכתוב, לשטוף,
להלביש גליה מילים שישאום הרחק מן החוף.
גלים שישטפו את העיר בכוחם,
מילים שישתפו בסודותיי את העולם.לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.
ה' שפתי תפתח,
כי חש אני ככבד פה, דל מילים ואביון.
חנני ה' יפוצו מעינותיי,
וימלאו בשבח שפתותיי.
קשט בהם את כיסא כבודך,
ויהיו לשירת מלאכים לפניך.נפש,
כמהה לבוא ולעלות להיכלות,
היכלות ניגון וזמר.
נשמה,
רוצה להתעלות, מעל מקום זמן וחומר.
חשקה לשזור צלילים למנגינה, כמו יהלומים לנזר
או כמו לפסול לזהב צורה להפוך מילים לזמר.
לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.
ה' שפתי תפתח,
כי חש אני ככבד פה, דל מילים ואביון.
חנני ה' יפוצו מעינותיי,
וימלאו בשבח שפתותיי.
קשט בהם את כיסא כבודך,
ויהיו לשירת מלאכים לפניך.** -
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
האם זה הגיוני
שנפש כה צעירה
תחשף לכל הססגוני
עוד לפני שהיא שלמה
עם עצמה, מה היא ומי
ובפרט שהיא קצת פרשה כנפיים
ועם הוריה הקשר לא בשמיים
כי איתם חילוקי דעות
רק עסוקה בלכבות שריפות
אולי היא תמימה עדיין בהתפתחות
חושבת שזאת נקראת - "עצמאות"
תכלס' בקושי מסכימה לקבל מרות
כי חושבת שההורים חיים בעיוות
אבל מבינה עמוק בלב
שאני מלאה בלבול וכאב
מצד אחד בטוחה שאני טועה
מצד שני קשה לי להודות באשמה
חושבת שזה שההורים לא יודעים להתפשר
לפעמים גורמים למשהו לבעבע להתבשל
אבל מערערת הרבה לעצמי
איך אפשר לדרוש מבחורה מפוקחת
להתנהג בשנת עשרים ושלוש
כמו הסבתא במטפחת
מרגישה ששניהם לא נכונים
הכיוון נכון רק נדרשים איזונים
והכי קשה כשהיא יוצאת לקניות
פתאום הכל מכה בה בעוצמות
אולי זה סתם נקיפות מצפון מטופשות
כי כולם פה את עצמן מתאימות
להתפתחות למודרניזציה שכובשת במות
רואה מסביבי את כולן - מתקדמות
שלמות עם עצמן עליזות
אפילו שלי זה נראה אולי קצת פריקות
לא מבינה למה רק לה הספיקות
אולי אני סתם מושפעת מאמירות מיושנות
היא לא יודעת-
אם היא רוצה או לא
אם היא טובה או לא
אם היא שלמה או לא
אם היא צודקת או לא
אם היא בעייתית או לא
מה שבטוח שהיא מבולבלת, או שאולי בכלל לא
טוב, היא עוד צריכה להחליט -
א אליש התייחס לנושא זה ב
-
אבא זה קשה לי מידיי
שהנשמה חצויה
שאני מרגישה אבודה
שאני כמעט כבר שנתיים
על אותה נקודהוהכאב הזה חוזר אליי
והוא נהיה לי חד פתאום
אני לא תמיד מבינה
לא תמיד מצליחה
למצוא את הכוח
שאולי עוד נשאר בי
להתעורר בשביל
עוד יוםאבל גם כשהעיניים עצובות
והדמעות לאט נופלות על הכרית
אני יודעת שאתה איתי
רק אתה מבין את כל מה
שאני לא יודעת להסביר
ק אתה מבין את השתיקות שלי
שאני לא מוצאת מילים כבר לדבר
ואני יודעת אני לא לבד
גם כשזה מרגיש לי ככה
אתה תמיד מחזיק לי את היד
ונותן לי תקווה
להמשיך להילחם
אבא אני יודעת שזאת רק תקופה
ואני יודעת שהיא תעבור
אבל בינתיים תן לי
רק להחזיק בך חזק
לפני שכבר אפול#רקרציתילפרוק
