שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[פונץ' בננה]

לפעמים מרגיש לנו שאנחנו קרובים ממש למה שרצינו , וברגע האחרון -- הכל מתפקשש ..
אנחנו צריכים לזכור תמיד לא להתייאש, לא משנה באיזה מצב נמצאים!!!
לדעת ולהאמין בלב שלם שאבא איתנו , שומר ומוביל אותנו לדרך הכי ישרה והכי טובה שיכולה להיות  בשביל כל אחד , ובסוף נגיע לטוב בעז"ה

כל מה שידעת- לא הספיק
כל מה שניסית- החליק 
אתה תמיד מנסה ,
הולך  וממשיך ,
מתי זה כבר יקרה?
אתה רוצה רק להאמין ..
אני זוכר עוד תתחושה 
שהלב רוצה מעט נחמה.  

אחי , אל תיפול
כי יש אלוקים גדול , 
שאותך תמיד ישמור 
אתה לא לבד -
יש למעלה אבא, הוא איתך, 
אתה לא לבד -
גם אני הייתי שם נשמה טהורה. 
תזכור שיש אותו, הולך איתך ,
ולוחש - שבסוף יהיה טוב 
הוא יוביל אותך ..

נכון, הדרך ארוכה.
תאמין, תמשיך להילחם,
 אתה עוד תגיע לפסגה ,
שפוך לך מעט מהאמונה 
שאספת בדרכך, היא תדביק
אותך למטרה, גם שזה לא נראה,
בסוף אתה תגיע לדרך הישרה.

אחי, אל תיפול..

[פודרה 0]

ברגל ימין התחיל זמני
מקרב ליבי מודה אני
על הבינה להבחין שנתת בי
שמיושבי בית המדרש ששמת חלקי

ריבונו של עולם
אחת היא שאילתי
שבבית השם יהיה שבתי
לא לפחד לא להתייאש
שבליבי תבער תמיד האש

[טיטו]

Spoiler

יש שירים שלא צריכים הקדמה ויש שירים שהקדמה לא תעזור מה שבטוח זה שההזדהות תגיע ממי שמרגיש את המילים וההקדמה לא משנה...

זעזוע חודר עמוק
מצולק הייטב כחץ
נפש ניתלת בשוק
בין שמים לארץ

הארץ בת הינם
והשמיים שמיי גן
קשר דם אל שניהם
כאשר וריד הוא המאגן

הטלאות, טלאות פנימיות
תנודות מוניטור בחשש
והגלולות, הגלולות משתקות
אך הכאב בלב עוד מורגש

רואה אנשים מרוחקים
שקרובים רק פיזית
צווחה קורעת שחקים
והד של שקט חוזר ומצמית

שסע מצד אל צד
יוצר ללב חדר שלישי
החדר שבו הרגש נלכד
ומשחרר צער אמיתי

מאיים בהפסקת אש
האש שבוערת בליבי
טעם אבק שריפה יבש
נבלע עם הכח אחרון שבי

וולקאם טו יואור ריל לייף
נכתב על סף עילפון
מוצא את עצמי מדמם
את הנשמה בספא בסלון

[מוכן תמיד לעזור]

במבט לאחור
על כל מה שהיה
רוצה לחזור
אל אותה התקופה
בה תום של ילדות
משתקף מפנינו
בלי שום טעות
אור נשפך מעינינו
כמה הייתי מוכן לשלם
לחזור אל אותם רגעים
בהם העולם היה לי שלם
לא הכרתי את החיים......
מסתובב מסתקרן
רוצה רק לדעת
מפניי אור קורן
בשמיים לגעת
אם רק אחזור לרגע
אל התקופה המתוקה
בלי כל הידע
אל צחוק שבקע
בשמחה אמיתית
ואושר צרוף
של ילד קטן
שרוצה רק לעוף
עם משובה ילדותית
שגרמה לחיוך
גדול אמיתי
לא קטן ומעוך.....
עם עיניים בורקות
ומרץ נעורים
בשנים כה מתוקות
רוצה לחזור לאותם ימים
הלוואי ונזכה באמת
לחזור לתקופה
בה לא טעמנו טעמו של חטא
תקופה כה יפה,

Spoiler

מוקדש לכל מי שמתגעגע לתקופות האלה (כמוני)

[מיתר]

סוף סוף מצאתי את הדרך
מצאתי את השביל
שאל בית המלך
אותי הוא יוביל

רק אשא תפילה
שתמיד בו אצעד
שלא אדע שום נפילה
ויותר לא אמעד

[Eti]

לילה.
שקט שמתמשך.
דממה מהדהדת.

אפילה.
חושך שמערפל.
מסך שחור מעמעם.

בדידות.
כשכולם נעלמים.
נמצא רק עם עצמי.

זה הזמן,
בו אוכל להביט אלי פנימה.
להכיר עוד לעומק. להיבנות.

Spoiler

שיר שכתבתי בלילה שקט וחשוך - ומלא השראה...

[זברה]

כתבתי את זה סתם ברגע של געגוע, כזה שמציף את כולך ואין מה לעשות רק- להתגעגע...

---

געגוע.
למה שהיה,
ונגמר.
זיכרון שעדיין,
נשמר.
כבר שבוע.
הלב מתעקש,
להרעיש.
הדף מתקשקש,
מתיש...

געגוע.
רק עוד פעם,
לחזור,
קצת לדבר,
לסגור.
לא רגוע,
הראש חושב,
מבלבל.
הזמן לא עוזב,
מתסכל...

ומנגינה שמתפזרת,
בשקט... נוגעת.
עוד רגש שוזרת,
אני, מ ת ג ע ג ע ת...

[טיטו]

כעת נשמע צליל דק
של הקשת מקלדת
חדר חשוך
ואור מסך.

ועל עיניים עייפות
תמונה עומדת
מילים מרצדות
על המחשך

ראש חסר חלום
ושאיפה בודדת
של ילד ער
בשעה עייפה

ובחוץ- הלילה
והרוח מרקדת
ריקודה עדין
יחפה

ועוד רגע קט
והעין נעצמת
והחלום יביאהו ימה

והנה כמעט
הריאה נושמת
משֹיחה ללב "נומה"

האצבעות מקלידות
והרגל נרדמת
הוא ער, ולבו ישן

רחוק מדם שה
על מזוזת הבית
רחוק מן ההר העשן

ובגדיו הדלוחים
על גופו מונחים
וגופו על נפשו
בכבדות

וקרעים וטלאים
ושריטות ופצעים
על ליבו וראשו
לעדות

על קול מים זכים
ויערות רחוקים
ודשא רווי אגלי טל

ולילות וימים
היינו כחולמים
וזכרם לעד לא יבוטל
.

אז היה, הזיה
ובלילה חשוך
אור מסך
כבה.

[מוכן תמיד לעזור]

נפלאות הבורא
בשמיים יש מלא עננים
ובראש מחשבות
רוצה להרפות מכל העניינים
רק להביט ולראות
את נפלאות הבורא
ולהרגיש
איך כל מה שקורה
לכל איש ואיש
זה רק ממנו הוא האבא
ואם שכחנו נזכור להבא
שהשם אחד
תמיד איתנו
לא משאיר אף אחד לבד
הוא אבינו
אז קח אויר ותתעודד
תרפה ותעצור
בוא אחי ותתמודד
כי יש מי שיעזור
תביט אל השמיים ותראה
איך הכל מנפלאות הבורא

[יעל ק.]

נקלעתי בזמן הצפירה היום ליד הר הרצל, וכשכולם עמדו שם בשקט הבנתי משהו גדול
חשוב לי להדגיש- זה אמנם מדבר על מתים אך לפעמים זה הגעגוע של כל אחד לעצמו ולא רק למי שהיה ולא כאן...

אני ואתה:

כל אחד ודמותו
המרצדת מול עיניו 
כל אחד ונרו
והאיש שהוא מתגעגע איליו

כל אדם ותפילתו
לאיש שהיה ונעלם
כל אדם ותשוקתו
לראותו רק עוד פעם

כל אדם וזכרונו
המתעתע מולו תדיר
הנה ההוא שמזכיר לי שוב אותו
כשהיינו אז בעיר,

כל אדם ושתיקתו
מול דרך העולם
כל אדם וזכותו 
לכאוב עד דמעות בלי טעם

כל אדם וקברו
ומצבת האבן שעליו
כל אחד ומתו
שמתאגדים כולם עכשיו

ובור גדול נפער
ולשם כל הדמויות פניהן
זה המקום שעדיין לא נשבר
זה כוח היכולת להתבונן

במה שהיה ועבר
ובמה שזועקת כל עין
זה אני אתה וכל אחד שנשאר
זה הביחד שיוצר יש מאין---

---

יעל#

[מוח שליט על הלב]

שיר על יום הזיכרון!

---

היום זה יום זכר
ולא אמור להיות
שינוי של עמידה
בין חרדים לחילונים
אפילו בצפירה
נקרא פרקי תהילים
נקווה לימים יותר טובים
את חללי צה'ל אנו לא שוכחים
כי הם אלא שמוסרים את חייהם נלחמים
והכל זה עבורינו
אפ' כשזה נראה נגדינו

---

[פודרה 0]

השם בשמים רק הוא מזוג זיווגים
לא נראה לי שמשנה לו מקום הלימודים
השם בשמים מפרנס כל יצורים
לא מעניין אותו איך אתם נראים
אם נבין את זה ונפנים
שלא המראה ולא המקום קובעים
רק את הלב אוהב אלוקים
אם נסתכל פחות על החוץ יותר על הפנים
אזי יהו לנו חיים טובים ויפים

[Eti]

זה לא השיר שהייתי בוחרת להשמיע
זו לא המנגינה שרציתי שתתנגן
אם היו נותנים לי לבחור הייתי מורדת
מחליפה את התווים, משנה את הקצב.

מישהו אחר את מנגינת חיי הטמיע
מישהו שעלי רק רוצה להגן
וזה לא משתלם לשנות, או לרדת
כי את הטוב המוחלט לי הוא מעצב.

[פודרה 0]

"עצמאות"
רק אני לבד אני יכול
אני רוצה כמו גדול
לא רוצה לא ביקשתי
לא צריך על תעזרו לי

צריכים אתם כולכם לדעת
אני מושלם ויהיה לעד
גם אם אני חסר
לא אספר אחביא אסתתר

רציתי לספר לך חבר
מושלם יש רק בעולם אחר
לבקש עזרה זאת לא בושה
בדיוק להפך זאת גבורה

[אייצ'ית]

מפתח:

אם זה היה בידי
אולי הייתי שמח כל הזמן
אבל זה הולך לצידי
ואני רק שואל עד מתי ולאן

מולי יש חרב
ואני מחפש לי מחבוא
אף לעת ערב
מחכה לאנדרנלין שיבוא

כבר נגמרו הכוחות
אזלו המילים
עושה שוב טעויות
בוכה ת'חיים
מתחיל עם הלילות
שורף ת'ימים
מייצר עוד שאלות
מסתיר ת'פנים
כבר אין מה לעשות
אז איפה אלוקים?????

אם הייתי טיפה חכם
זה היה אחרת
אולי בכל זאת הייתי קם
ומחליף אדרת

כרגע אני בורח
לא יודע לאן
מחפש את המפתח
וגומר על הזמן...

--

מוקדש לכל אלו שלא מפסיקים לשאול שאלות על החיים-
ובכל זאת מחפשים עדיין את המקום שלהם....
תדעו שבסוף יש אור.... גם כשזה לא נראה....

@אייצ'ית...

[ברוריה]

פוסט זה נמחק!

[אייצ'ית]

@ברוריה אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

@אייצ-ית אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:

אז איפה אלוהים?????

מה זה השאלה הזאת??

הייתי בכיף עונה לך על השאלה-
אבל זה לא המקום המתאים.

[פונץ' בננה]

ארבעת השירים הנ"ל נכתבו בהשראת המצב (הוספתי עוד 3 של חברות)
כותבות- גאולה בלב
קצת ארוך , אבל שווה קריאה!

זהו, נמאס
לא רוצה לבכות עוד מכאב .
לדעת מכל מה שהולך.
אני רגישה , זה נשבר מהר
כמה סטירות אפשר לקבל-
ועוד מבלי להתעורר? 
המצב פה רק מתחרפן .
לחשוב על הילדים הקטנים
 שב'רחובות..
על הלב שפועם שם- ללא הפסקות!

---

קרה מקרה כל כך כואב
הלב מסרב לעכל
לא נתפס לנו
איך זה קרה לנו
צרחות בהלות
אמבולנסים משטרות
המחבלים ברחו
בלי בושה ליערות
המסוקים באויר
לנסות לתופסם
את הרשעים האלה
ימח שימם
כל זה קרה
דווקא ביום העצמאות
דווקא ביום שבו
יש חגיגות
לא סתם זה קרה היום
אנשים חוגגים
ושוכחים את אלוקים
שוכחים שנפטרו
עשרים וארבע אלף תלמידים
ובכל זאת שמים מוזיקה ושירים
לא סתם הפיגוע היה בפארק
שמה היה את החגיגות והריקודים
לכל כדור יש כתובת
הכל מכוון מלמעלה
בורא עולם מעורר אותנו
שנעשה תשובה שנחזור
אליו הוא מחכה לנו
הוא רוצה לגאול אותנו
בשביל זה אנחנו צריכים
רק תפילות והלוואי שנשמע
רק בשורות טובות

---

פיגועים, אסונות
איבוד דם כמו דמעות
אנו מאבדים מהמשפחה
אחים בלב היהודי
בעקבות כל הצרות
כמה קרוב זה יכול להיות
לא דימיינתי
תמיד בירושלים והשטחים זה יכול לקרות
כך שמעתי
תמיד חשבתי שזה רחוק מכל מה שאני מכירה
ועד להיות לשעה 8 וחצי בלילה
כשהמקרה קרה
אז כע זה נורא לדעת שאנחנו לא רואים סימנים
סימנים מאבא שאותם אנו מפספסים
מעבירים הלאה כחלק מהשגרה
ושוכחים שלכל מקרה יש מטרה
מטרה שאנו צריכים להבין
מטרה שצריכה לחדור לבפנים
ואנו כהרגלנו
ממשיכים בשגרת חיינו
זה נורא להכיר את מי שאבד
לדעת שאיתנו הוא כבר לא יהיה לעד
לדעת שהוא נפטר ע"י השונאים
ע"י בני עשיו הערורים
שאין להם כל טיפת לב ורגשות
רק הרג, חנק ורק אלא המחשבות
לעשות פיגוע ירי, או לינץ'
העיקר להרוג
וכן זה ממש כואבב לדעת שאנו לא מבינים
לא סתם קרו כל הפיגועים
ירושלים, חדרה
בני ברק, ובאר שבע
עכשיו עוד נקודה חדשה סומנה
אלעד
לאיפה נגיע עם כל הצרות?
עד מתי נתמודד עם כל האסונות?
איך אנחנו לא שמים לב לסימנים?
ולמה אחרי יום מהאסון נשארים אדישים?
ממשיכים בחיים
ושוכחים שיש אבא
ושהכל כתוב מלמעלה
הוא מכתיב לנו מה יקרה
ואנחנו בובות על חוטים
עושים את מה שהוא רוצה
אז בואו נחשוב קצת יותר עמוק
בואו נרגיש את זה קרוב! לא רחוק
נתפלל לאבא שבשמיים
ונבקש ממנו שיעזור משמיים
שיעזור לנו ללכת בדרך הנכונה
שיעזור לנו להתמודד ויביא תגאולה
שיעזור לנו עם הנסיונות הרבים
ושיעזור לנו לעובדו לאורך כל השנים
בלי שאלות
בלי טענות
רק לעבוד אותו! את אבא שלנו
הוא אוהב, ותמיד שומר עלינו
הוא גורם לאושר ולשמחה
או להפך לעצב והבכיה
ואסור לשכוח שהכל לטובה
גם אם מרגיש רע ואין תקוה
אסור לשכוח וחובה לזכור
אם נאמין באבא את הכל נעבור.

---

משמחה לאבלות
עד מתי הגלות
רוצים גאולה
במהרה
שנצא מעבדות
לעצמאות
עוד חג נהפך לזיכרון
עוד יום שנהפך לשחור
רק אתמול היינו בדיכאון
ועכשיו המשך לזיכרון
עד מתי הצרות
עד מתי הבכיות
יתומים ואלמנות
כמות הדמעות
די אבא בבקשה
די אבא רוצים גאולה
רוצים משיח
שכבר יצמיח
את כולם
את העולם
מתחננים אבא
בוכים בזעקה
שחורה
מזעקה של הלב
די לכאב
מתחננים
משוועים
לעזרתך
אין עוד מלבדך
אנו יודעים
רוצים לעבוד אותך רק בשמחה
רק בצהלה
לא במרה שחורה
לא בעצבות
רק שמחה
ועצמאות...

Spoiler

חברים חייבים להתעורר!!
נמאס לשמוע על כל הזוועות שהולכות. כואב
כל יום שעובר ואנחנו בחיים, בריאים, זה מתנה ענקית מאלוקים!
שכל אחד יעשה משו קטן , יקריב מעצמו למען האחר , כדי שנהיה שם כולם ביחד..

[א.ה. 2]

... קובייה. ...
צועד חושב
על האבסורד
אני כ"כ אוהב
"תן עוד".

על מה יצא הקצף
והשוקולד..

על מה יצאו לאסוף יותר מאלף
מסטיק על מרבד.

סלמנולה
וסלומון
וגרנולה
המון.
(זהו נגמרו לי החרוזים...)

Spoiler

נחמד, לא?.........

[Eti]

את השיר הזה כתבתי עכשיו, די בהשראת השיר של @אייצ-ית והדיון שהתפתח פה
לא בטוח שיש קשר, אבל זו ההשראה שלי...

---

נקרעת בין שבילים
כולם נראים נכונים
יודעת שלא כל הדרכים
מובילות אליך, אלוקים.

רוצה רק להתקרב
ומסתבכת בין נתיבים
רוצה בשביל הנכון ללכת
ולא מוצאת סימנים

מחפשת כוחות
במאגרים מרוקנים
אבודה בין מחשבות
שמיידות בי אבנים.

הולכת וחוזרת
תועה בין המסלולים.
דמעה מטשטשת
את גודל המכשולים.

לא מפסיקה לשניה
הלב פועם על מאתיים
ורק החיפוש שנשנה
הוא התוצאה בינתיים.