שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה

[טותיייי]

אבא הלוואי שתאהב אותי ככה
אבא אמן שתמיד תהיה איתי כמו שהבטחת
אבא הלוואי שתמיד אהיה מאושרת
אבא אמן שאשאר אני ולא אחרת

אבא תדע שתמיד אני מתפללת
אבא תאמין בי שבדרך שלך אני בוחרת
אבא תדע שלפעמים אני נופלת
אבא תאמין בי גם כשאני מושפלת

אבא אני אותך אוהבת
אבא פעמים אני משקרת
אבא הכל מאהבה
אבא הכל מרצון להיות קרובה

אבא פעמים מרגישה מעט רחוק
אבא פעמים מרגישה לא טוב
אבא לפעמים לעבירה יש טעם מתוק
אבא לפעמים יודעת גם לשתוק

אבא אני יודעת שאתה שומע
אבא שאני בוכה אני מרגישה שאתה דומע
אבא אני יודעת שאתה הוא זה שקובע
אבא לפעמים הרגש בי מתעתע

אבא ברגעים שהכל שחור
אבא לפעמים רוצה מעט אור
אבא תמיד תחזיק את ידי
אבא אתה תמיד בתוך ליבי!

טוהר

[תחדש אותנו באמת]

מתי אעמוד?

מול עיני בחלון העץ מתנודד
גם ראשי בחלום בסחרור מתמודד
בין לילה ליום, בין מים לאש
מתנדנד מתפתל, רק לא להתייאש

בין חושך לאור, מתנדנד מְדַמֵם
בין אוקיינוס מטביע ללפיד מתרומם
שוב רצון מתנפץ כגלים אל החוף
שוב גלים מאיימים אותי לסחוף

הם מלטפים, מחבקים, וקוראים לי: בוא
מבלבול ולֵאוּת נמציא לך מחבוא
ואני ממלמל, מנסה בקול לקרוא
האם בשביל זה היה צריך אותי לברוא?

האם בשביל ליפול לעולם הזה באתי?
האם בשביל זה מרחם אמי יצאתי?
האם בשביל זה, יש יעד בסוף?
או שמשביל זה, הרוח אותי תאסוף?

הרוח אותי תאסוף לשמים
עת אני אשתוקק, שוב לשקוע במים
ואז בי יטיחו כל כוכבי לילה
את מה שדחקתי כשחלף הלילה

מדוע נשארת כשאנחנו הלכנו?
מדוע ישנת כשאנחנו עבדנו?
ולמה נותרת, מתפלש בשלולית?
האם לא ידעת שיש לך תכלית?

ואיך לא לחמת על הכיוון של חייך
לא שברת שינים, לא מסרת נפשך
לא חתרת בעוז ברגע המכריע
והנחת למים אותך להטביע

לא נולדת כך סתם, גם אתה ידעת
רק לעבוד את קונך, לשם כך נולדת
אך כשבאה העת, מטרתך למלא
נרדמת, שכחת כל ערך נעלה

הם ישימו לְפָנַי דברים שידעתי
ובכל זאת נטשתי, כאילו שכחתי
ואני לא אדע מה להם להשיב
גם אותם לא אוכל אחור להשיב

נאלמים הגלים, המייתם עוד רועשת
כמו דוב לחבקני, כמו דג ברשת
אומרים לי עזוב, הוא אבוד, המאבק
כמונו ידעת, כבר נדבק בך האבק

וגם אם תצליח לעמוד זה עתה
זה יהיה רק עתה, ולא אתה
אתה תישאר מתבוסס בבוץ
לא תוכל להפריד לעולם את המוץ

בפעם הבאה שוב תשכח את הכל
תיסחף, תיגרף, תיפלט אל החול
ומשם הגלים ישטפוך חזרה
שוב תיפול, תידרדר, לארץ גזרה

ואני מתדרדר, מתנדנד, נאבק
מתאמץ להשליך מעלי האבק
מנסה עוד ללחום על חירותי לעמוד
מתי לא אפול, מתי אעמוד?

ורק אתה המכיר מי הוא הטועה
וחומל ושומר על בנך התועה
ואני מטלטל בלב ים שוב ושוב
ומרגיש לפעמים כמו עבד עלוב

מתי אעבוד רק אותך לבדך
מתי אהיה רק שלך, עבדך
את המיית הגלים אשתיק, לא אקשיב
ותמיד אדע מה להם להשיב

ואתה הקובע להיכן יש לחתור
ואתה היודע שאלותי לפתור
אז תשמור ותגן, תעזור ותושיע
מגלים מאיימים שוב אותי להטביע

[אין על מוזיקה]

מאבק עיקש

אין לי כוח להמשיך להילחם-
בעצמי
צועקת ומוכיחה בלי סוף את-
עצמי
מתאכזבת עד אין קץ-
מעצמי
ונשברת כל פעם מחדש-
מעצמי

מלראות שכל מה שבניתי
קורס כמו מגדל רעוע של קלפים
מלראות את הכל מתפורר
כאילו לא עמלתי חודשים...

אני ניצבת באותה נקודת התחלה
עם יאוש בעיניים, וחולשה
בלי כוח להמציא תחבולות
הלב עייף ומותש ממלחמות
עם אפס רצון לעוד קבלות
למה אין קיצור דרך לעלות ??

אבל למרות הכל, אני לא אתיאש
אמשיך להתמיד, לבקש
לא אשבר ואלחם בכל הכוח
אזכור הכל ולא אנסה לשכוח
כי גם אם כואב, אני מקריבה
וגם אם קשה, אני מוכנה
לשנס מותניים ולהתחיל לבנות הכל מהתחלה...

Spoiler

אממ יצא לי קצת מבנה מוזר של שיר, מצטערת, תאלצו לסבול אותי גם ככה

[טותיייי]

לשאול מה קורה
ומה נשמע
יכול לעשות
טוב לנשמה
לראות התעניינות
ודאגה
שאני כן חשובה לך
אפילו לשנייה
לעזור במקצת
יכול להועיל
אפילו קצת
אולי להכיל
אולי אני סתם
חולמת שזה יקרה
אני רק מפנטזת
שזה יקרה
אבל משהו אחד
אני חייבת להגיד
שמתי יבוא היום ותביני
שאהבה זה דבר
שלא חייב לומר
טוהר

[לא הכל טוב אבל הכל לטובה]

מיואשת מהחיים
מתוסכלת מבפנים
אבא
למה קשה לי
למה שורף לי
למה כל מה שאני עושה
יוצא דפוק
כולי שורדת בלי סיפוק
נמאס ממחשבות
שתלב מטרידות
הורסות לי תשלוה
תמנוחה
קשה כבר לתפוס תטוב
בתוך כל המכאוב
מסביב
שמציף
תשברם של הלב הוא מעיף
לכל הרוחות
ואפחד לא מקשיב לצרחות
כל אחד עסוק בעצמו
חושב על מה יעשה טוב לו
והלב שלי
נקרע
מלראות תטעויות
אל מול עיני
צפות
אילה

[משורר מבולבל]

Spoiler

מוקדש לכל אלה שאף אחד לא חולם שהם חשים בודדים
"הוא? אין סיכוי! כל כך הרבה נמצאים סביבו... האחרון שיהיה בודד"...

"בודד? תדבודד"

במרכז ההמולה בפסגת המעמד
בין הלצה להמלצה יושב בדד
האזור גועש הכל רועש הלב אבַד
האירוניה במיטבה מעמדו נכבד
אך בַּד בּבַד מרגיש כנווד
אין בעולמו אלא ד' אמות של לבד

מהרהור למחשבה הוא נודד
סביבו עדיין ממשיכים להתגודד
מאמץ את האימרה "בודד- תתבודד"
להתבודד? או שמא מפחד להתמודד
את זכרונות העבר הוא מודד
אין ברירה לבסוף מצדד.

[צופה מהצד]

פוסט זה נמחק!

[פונץ' בננה]

Spoiler

אני בטוחה שכל מי שקורא תקטע מכיר לפחות אחד או יותר מקרים כאלו קרובים
וזה כואב נורא לראות את זה בעיניים.  יצא לי היום לפגוש שוב את המקרה ...
ודיי קרוב אליי, אותי זה שבר.
מי שרואה את תחילת דרכם של אותם נערים\ות במצבים האלו.. תנסו הכל כדי להיות שם, להקשיב ולעזור להם 
תודה ענקית ל @זברה

כואב לראות תשנאה בעיניים,
ת'ריחוק מהשם, כפליים.
אבא, למה זה קורה?
הוא היה טוב,
עכשיו הכל נפל לו, נעלם.
הלך בלי לחשוב.
כאילו לא היה פה מעולם...
שכח בבום את מה שהיה,
עילוי של הישיבה,
במקום את עצמו לא מצא,
חיפש קצת אהבה...
אבא, למה זה קרה?
בבקשה, תהפוך את הכל,
שיהיה כמו בהתחלה
בחור חזק, עם עמוד שדרה,
או אפילו ...
שיחזור לשים רק כיפה.....

[צופיה ג.]

פוסט זה נמחק!

[צופיה ג.]

שלום לילד התמים בגינה
שלום לילד שמשחק בשמחה
שלום לילד שאט אט הפך לנער
שלום לילד שליבו נשבר

אומר שלום לכל הילדות
של בית כנסת ויהדות
של חיי תורה רוחניים
של שמחות, שבתות וחגים

זורק את הכל, כל מה שספג
ומוצא את עצמו בוכה בעליית הגג
מראה לכולם שהוא בסדר
אך את האמת הוא משאיר בסתר

הכעס בוער לו מהעניים
והוא רק רוצה להתרחק כפליים
להיות רחוק ממה שלמד בילדותו
ולהפוך להיות אחר שונה מאישיותו

אז הוא התמכר לאלכוהול וסמים
וחשב שחי את החיים הטובים
ברח מהמציאות במועדונים ומסיבות
ולבסוף מצא את עצמו זרוק בין השמיכות

הוא מרגיש נורא, מרגיש דחוי
מנסה להתעלם ולהרגיש רצוי
כולם עליו מרחמים
יש כאלה שאת הקשר מנתקים

רק בגלל שהוא השתנה
רק בגלל שעבר טלטלה
הוא נשאר בלי אף אחד
עם הרגשות הכואבים בלבד

אך אותו נער ישאר לנצח אותו הילד
התמים בגינה ולא היה בודד
אותו הילד שזכר בית כנסת
שבתות, חגים ותורה מתמשכת

השינוי הגדול משפיע על החיצוניות
רק כדי לברוח מהרוחניות
אופי ולב טוב לא משתנים במהירות
ואם תסתכלו טוב תראו בו עדינות
...
ואני מאמינה שבאותו ילד נשארה הפנימיות

[אבא תודה]

פוסט זה נמחק!

[זברה]

אתה יודע,
שכבר עייפתי,
ואני לא מבין לאן זה הולך.
עייפתי,
אני מתנקה ושוב מתלכלך.
אתה יודע,
שכבר הלכתי,
ואני לעצמי זה סוגשל מלכודת.
הלכתי,
ואיך עוצרים? כי בא לי לרדת.

אתה יודע,
שפעם בכיתי,
גם אם עכשיו נגמרו הדמעות.
בכיתי,
כמו ילד שלא מצליח לראות.
אתה יודע,
שפעם נלחמתי,
לצאת מהפחד שסוגר בקירות,
נלחמתי,
אבל עדיף לבד, ממילים שבורות...

רק אתה יודע,
איך בשקט מגעגוע נחתכתי.
אתה יודע,
כשאני כבר שכחתי---

[טיטו]

איך פתאום הכל הולך
נעלמה לה התחושה
דמעות מציפות את העיניים
איך כל הטוב מתהפך
לעוד איזה מועקה
בא לי לקרוע את השמיים
איך כבר לא מולך
אפילו על הנשמה
על השריד שצמא למים

איך רק תגיד לי איך
לא רוצה ליפול. להיות עוד איזה ילד בשממה
איך רק תגיד לי איך
לא רואה את האור. רוצה לחיות ברעש שבדממה

איך מחפש לי עוד דרך
לשמור על הלב שיפעום
ולא יפסיק מרוב כל העומס
איך רואה את מה שבערך
גרם לי לרצות כבר לחדול
לא לחשוב על התקווה שעוד יש
איך משתיק ת'פחד שילך
למצוא לו בלב אחר מקום
שלא ישוב להשבית בי את הרגש

Spoiler

קרדיט למוזה הגרועה שמוציאה ממני את הלב אל הדף

[אוהבת מוזיקה 0]

עת משבר אבד כבודה
נהפך הפקר צניעותה
בצד נותרה מתבוננת
מתמודדת

העולם עוד המשיך להסתובב
העוברים לא חודלו לרכל
מרוץ החיים המשיך במרוצה

אנשים המשיכו לפקפק
מבטים בחרו להתחמק
כאילו אויר נמצא בכלל
כאילו אין פה שום בן אדם

היא הרגישה אבודה
כאילו מישהו מחק את שמה
אין איש בא לעזור
והיא רק זעקה בלי קול

אחת שתבוא תגאל
תקשיב תלטף
שכבות תקלף
שתציץ לעברה

אחת רק אחת!

[טותיייי]

אוהבת אותך
ואת לא מבינה
אני רוצה אותך
להיות כלכך קרובה
כמו שתמיד היינו
הבסטיות
כמו שתמיד חלמנו
לשים פס על העולם
להשתחרר מכולם
איפה נעלמת לי
איפה ברחת
את הבטחת לי
ושקרת
עזבת אותי
והלכת לבנות
שאת קוראת להן חברות
שמאחורי הגב
עליך מרכלות
מתי תביני
שאני דואגת לך
מתי תביני
שאני אוהבת אותך
אבל את שחכת
ברחת
השארת אותי
לדמם לבד...
טוהר

[משורר מבולבל]

Spoiler

השיר הבא נכתב לזכרו של איש יקר שנקטף מארץ החיים בגיל צעיר.

לב נוטף
הוא שוכב במיטה ונזכר
ברגעים קטנים שלא יחזרו לעולם
ובסוף תמיד אוסף אותו חלום מוכר
על זמן מתוק שהיה ונעלם

הוא יושב בחלון ודומע
מתי יבוא הסוף הוא ממלמל
יללת חתול מן הרחוב שומע
בכאב הוא מצטרף ומילל

פזמון:
עד שגעגוע יחלוף, הלב יפסיק כבר לנטוף
הדם יהפוך שוב למים
עד שמרגוע יעטוף, עד שאגיע אל הסוף
השמש תזרח בשמים

הוא פוסע בשממה ומתגעגע
לימים יפים שהוא היה ממש צעיר
ועוד רגע הוא הולך להשתגע
הבדידות מתוחה מקיר אל קיר

הוא עומד בתפילה בלי ניע
הכאב מכה גלים גלים
מכה אחת נוספת אותו תכניע
פצע פתוח שלעולם לא יחלים

פזמון: עד שגעגוע...

[ANASTASIA]

פוסט זה נמחק!

[מוטי טבק]

@ANASTASIA נא לקרוא את חוקי הקטגוריה לפני כתיבת פוסט!!!

[טותיייי]

יום עובר
והכאב גדל
יום חוזר
והפחד מהדהד

הרעש בדממה
מרעיד את הלב
השקט בזעקה
מחריש את הכאב

אהבה היא כואבת
במיוחד שהיא לא הדדית
אהבה היא צורבת
כשאף אחד לא מבין

חלוף הימים
מביטה לעננים
זיכרונות באים
והכל נופל להרים

לא רוצה להיזכר
הכל רוצה למחוק
לא רוצה להיבהל
נמאס לי כבר לשתוק

כשהים סוער
גם הלב פועם
כשהים שקט
אז הלב עוצר

די לשחק לעצמי ברגשות
כדאי לזרוק את כל הדאגות
כי נמאס כל פעם מהדמעות
שאני נזכרת בחלום שלי
הן שוב מגיעות...

טוהר

[חסידייה אוטנטית]

אבא למה דווקא היא?
למה לכאוב נתת לי?
הכאב חי חותך
השארת לנו רק לכאוב את מותך

העיניים שדורשות
הפיות שדשות
כאילו מדובר בחדשות
בכזו קלות משחקים ברגשות

מנסה לא לחשוב
למה מגיע לנו לכאוב
מחפשת קצת אור
מתגוננת מפני גלי הקור

צורחת בדממה
מוחה עוד דמעה שמבליחה
מתחפרת הכי עמוק שאפשר
מנסה להאחז במה שעוד נשאר

נשרפת מבפנים
זועקת באין אונים
יודעת שבחרת את הטופ
רציתה אותה קרוב

אבא!!!!!!!!!!!!!!
די עברנו מספיק!!
רוצים כבר לחזות בתחיית המתים
בעבודת הכהנים והלויים
תביא כבר ת'משיח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

Spoiler

אם משהו התחזק ולו במעט יהיה זה לעילוי נשמתה