שירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה
-
שיר שכתבתי משום שאני מטבעי אדם מאד מסודר ואחי פחות בלשון זהירה וזה גורם לי לעצבים!! ואני בטוח שגם לכם יש כאלה דברים בחיים מקווה שתחברו לשיר אז יאללה תתחילו לקרא.%(#000000)[צבעי טקסט]
נכנס לבית אחרי יום קשה
ומשהוא מאד קשה אני מגלה
את הארונות
מי סוגר
את התמונות
מי לא אוהב
אז תגלו ככה
יש אנשים שאצלם
כך הטבע
ברמה גבוהה הם
עד כדי כך שהם שוכחים
כן נכון
שצריך למצא פתרון
ללחץ
אבל בלי יח"ץ.
יאללה סגור ת'דלת
מספיק אנחנו משלמים לדלק
לא צריך בעיות
פשוט להיות
או עצמך
או לשנות
כי בסוף מי מחליט!!.
זה רק ה'
-
חודש אלול
חודש של בירור
חשבון נפש
חשבון עם הלב שלי
על כל המעשים
שעברו וקרו איתי
מבקשת סליחה
אם אמרתי מילה
והיא לא במקום עמדה
מבקשת סליחה מעצמי
תסלחו כי לא הייתה בי
ההבנה והכוונה
לדברים שמשם הושלכו
ויצאו בלי סיבה
אבא
אני עומדת לפניך עם דף לבן
פותחת התחלה חדשה
רוצה שהשנה תהיה יותר טובה
תפתח לי את הרצון להתקרב
לא יכולה יותר עם הכאב
הריחוק הזה הורג
רוצה כבר לעשות את רצונך-
בלבב שלם! -
פוסט זה נמחק!
-
#anchor(מה שיהיה מחר...)
בזמן כזה של התחלה,
מגיע יום שהוא סיום.
לשנה שעברה וחלפה לה,
וביום זה ידונו בי ויתנו ציון.כן אנחנו כל השנה במבחן,
מול עצמינו, מול חברינו.
ומול בורא עולם שאת חיינו נתן,
אם נתאמץ ונשתדל יהיה מי שימליץ בעדנו.אני מאד מפחדת,
מנסה עכשיו לנסות לתקן הרושם שנוצר.
כי ביום זה יהיה כותרת,
למה שיהיה מחר.כן אנחנו כל השנה במבחן,
מול עצמינו, מול חברינו.
ומול בורא עולם שאת חיינו נתן,
אם נתאמץ ונשתדל יהיה מי שימליץ בעדנו.לך אנחנו מחכים,
ומבקשים לחסות בצילך.
גם אין אנחנו ראויים,
מצפים למחילתך.כן אנחנו כל השנה במבחן,
מול עצמינו, מול חברינו.
ומול בורא עולם שאת חיינו נתן,
אם נתאמץ ונשתדל יהיה מי שימליץ בעדנו. -
השם קשה לי
אני לא יכולה
השם תעזור לי
מרגישה כמו גדולה
אבל בפנים
מתרסקת
הנפש חושקת
ישנם רצונות
מוסתרים
אבל אני מדלגת
מעל ההרים
ובאמצע נופלת
ובלב מתפללת
אני לא מצליחה
כמעט ונשברת
מבקשת ממך
תראה לי את הדרך
רוצה להצליח
לעלות ולפרוח
אבל רק מועדת
נשברת רועדת
הדמעות שוטפות
מהחיים עייפות
למה הכל כל כך קשה
מתי כבר אראה
שיש גם טוב בחיים
שיש גם ימים רגועים
שלא הכל תמיד שחור
שיש זמנים שיש גם אור
רק תראה לי את זה אבא
כי טבעתי בתוך ים של ייאוש
תראה לי את זה אבא
ושאת קרבתך ואהבתך אחוש -
השיר הזה לא נועד להיות מסחטת לייקים, אני לא מצפה שהגולשים יקראו אותו בהמוניהם כי הוא לא ממש שיר רגיל. ולמרות זאת אני משוכנע שמי שיקרא ממש יהנה.
שיר שקוראים פעמיים!
|-סיפור בשלושה מערכות-|
אבא, הכרתי אותך בגיל עשרים ושתים
ביום שהכרתי אותך ראיתי פתאום את השמיים
אבל עכשיו אני לא מתמודד
כל גופי כמו שיכור מתנודד
עכשיו רוצה אותך כאן לעודדאין לי ידיים, אין לי רגליים, כלום לא זורם בורידים.
בין אם זה פטל, בין אם זה יין, עם זה לא מתמודדים
חבריי שסביבי אכולי דאגה, מול עניהם כך נוצר משוגע
מסכים על הכל, כבר הלך לי הקול! אבל כלום באמת לא נרגעוישמע האב את השיר, חייך במבוכה וקיבל את השבחים. הוא גם קלט את המסרים המורכבים וליטף לטיפה ארוכה. רק מאחורי הדלת הנעולה פתח את פיו החל משורר גם הוא, כמו נכנס בו דיבוק:
אבא הכרתי אותך מחדש, אני בן ארבעים ושתיים
השער מתדלדל, הלב מתערטל, ועליי צוחקים משמיים
הולך כמו גבר בסך
צועד לי הישר למוסך
אין שום אדם חכם באמת, שאיתי כבר לא מכוסךטעויות על טעויות, טבעו בים הזדמנויות, הקהל לי הוא הא'לוהים
הפתרונות הם בעיות, השטויות המהויות, חיי בטרם עת נגדעים
חבריי מזמן אינם, שותפיי כולם הינם: חושבים אותי לא'לוהים
אמשיך לכזב, אסור לי לאכזב, ילדיי בזה אחרי זה באיםובלי לשמוע דבר מכל זה, בעודו שוכב על מיטתו, עצם הסב את עיניו.
הוא כבר לא משורר בקול נעים אבל לחישתו עודנה מעוררת את הלבבות המאזינים. לא קל היה להקשיב ללחישתו הצרודה, אבל זהו תוכנה:אבא הכרתי אותך מחדש בגיל שמונים ושתיים
אבא הכרתי אותך באמת כשעלית לי לשמיים
ביום בו אני לבד שוב
היום ההוא יום חשוב
היום שא'לוהי הרוחות לי קשובעם ידיים גרומות, וברכיים בולטות, ובלי להיות ישירים
נופלות החומות, מחשבות מאיטות, נושא את עיני להרים
היצר מותש, זכרוני מטושטש, רואים היטב בין השברים
על כל שעל ושעל, בכל מדרך נעל, מישהו היה להרים
מאין יבוא עזרי... -
מרגישה לבד
הבדידות חונקת את הגרון
מרגישה בדד
לדיכאון נמאס מלישוןהבדידות זה הדבר
הכי קשה שיכול להיות
הדיכאון חזר
נמאס לי כבר מלבכותפעמים הבדד
עושה מעט טוב
אבל שהוא מלווה בדיכאון
זה צורב מאד בגרוןנמאס כבר לבכות
ועוד יותר שאת לבד
שהדיכאון והדמעות
חוזרים
מרגישה שהכל נאבד...טוהר
-
#anchor(אי צדק!)
מכירים את זה שמשהו מעצבן
ובא לתת בעיטה לכל העולם?
מכירים את זה שהכל מקומם
ובא לטלטל את המוח לבן-אדם?שמעתי ראיתי הזדעזעתי משחיתות
מה שהולך היום זה פשוט הפקרות!
מבור ששתית אל תשליך לשם אבן
לאחרונה זה קורה מידי הרבה!רב צדיק, סופר חשוב, ועוד אנשים
לא נמאס כבר לאחרים להרוס ת'חיים?
מה אכפת לכם שהשני מצליח כעת?
למה להפוך את הרוגע לאי שקט???שונאת כפיות טובה, שונאת אכזריים
שונאת הבלים שלהם כולם מאמינים
שונאת תקשורת ושונאת רכילות
מי שיכול לקבוע זה רק הרבנות!!!!!!! -
||נכתב בהשראת הנושא של @לא-הכל-טוב-אבל-הכל-לטובה , העלת לי זיכרון ישן
פעם סיפרו לי ת'סיפור שעכשיו אני מהמירה לשיר..(אני לא זוכרת אם זה אמיתי אבל לפי מה שקורה בעולם אני חושבת שייתכן.) סוף עגום.. חייבת לשתף אבל באמת- קחו לתשומת ליבכם
אז אני הלבשתי עלי את דמות "הכותבת" ונכנסתי לתפקיד:||הרגשת שאת לא אהובה
שלא מתייחסים אליך מספיק
שאת ברמה פחותה
שבזבזת הרבה זמן לריקחשבת שרשום לך על המצח- כישלון
ושמעת הרבה ביקורות על מקום אחרון
והרגשת איך הלב שלך קופא
כשראית את הסיוט הזה שוב קורהבלית ברירה החלטת לצאת, להתנתק
לברוח מהמציאות
לחיות בתוך בועת אישיות
אחת כזו מדומיינת, מנוטרלת
קצת הרבה מבוהלתאבל לא הבנו זאת מייד
תקעת לנו בלב סכין חד
לא חיכינו לתירוצים
להתנצלויות או וויכוחיםהתעלמנו ממך
מהצעקה החרישית שלך
התרחקנו ממך
כי חשבנו שזאת בחירה שלךדיברנו עלייך דברים
לא מאהבת מרדכי
אלא משנאת המן
שלחנו לך תוצאות מעשים
לא שלנו,
אלא שלך, ממזמן--בחרנו לשבת לך על הפצעים
במקום לעזור לך ולומר:
"פסעת פסיעה אחת אחורנית
זה בטוח רק בשביל התנופה בחזית"
החלטנו לבעוט לך בפנים
ולשרוף לך ת'רגעים שפעם היו יפיםעכשיו את כאן יושבת מולי
מביטה בי בעיניים גדולות
כאילו אני איזה חפץ שולי
ואני יושבת ומתחננת קשותשתמחלי לי על העבר האכזרי
למרות שנראה שמאוחר מדי
את יושבת כאן מולי
בתוך מוסד של חולים בקטע נפשיהנפש פצועה---
מי יוכל לה--- -
קבלתי קבלות
רציתי ישועות
נחנקתי מהדמעות
בנוסף התפילות
האמנתי מהלב
שכל הכאב
יעלם
אני הייתי בטוחה
שהשם יעזור לי
שישמע אותי
שירגיש אותי
אבל בסוף
זה לא קרה
נפלתי למרה שחורה
מרגישה נפילה
באמונה
מרגישה אבן גדולה
שיושבת על הלב
איפה האמונה
איפה התפילה
איפה היד הגדולה
שאמורה להושיע
אבא אין לי שאלות
וזה קשה
אבל איפה כל התפילות
זה מתסכל
אני מרגישה מוזר
לא רוצה שתהיה לי זר
אבא תעזור לי
אבא תשמע אותי
אבא לא באלי ללכת אחורה
אבא לא באלי שתעלם האמונה
אבא זה מה שמחזיק אותי
להאמין שהכל לטובה
אבל קשה לי נורא
מרגישה ילדה חצופה
שרע לי באה אליך
שטוב לי שוכחת ממך
אבא תשמע אותי
תחזק אותי
תרים אותי
לא באלי ליפול
לא באלי לברוח
לא באלי לצעוק
לא באלי לשכוח
אבא אני אוהבת אותך
אבא תושיע אותי
תיתן לי אמונה
ששום דבר לא שב ריקם
ותיתן לי הרגשה
שאתה לא עוזב אותי
לעולם!
טוהר -
תגידו לי מה עושים
כשצדק ויושר קורסים
כשתום ורכות מתמוססים
ואת הבמה באלגנטיות תופסים
שקר ורוע מאוסיםואיך יפה הם מחופשים
ואיך באיטיות לתודעה הם נכנסים
את האמת הזוהרת מטשטשים, מכסים
בכל הטוב שעוד נשאר כוססים
ערפל וספיקות לכל עבר מרססים
את החלש, העדין, ללא היסוס רומסים.ויש עוד כמה שבורים, מהוססים
שאת האמת מפיצים בקולות מהוסים.
אבל עד מהרה בברוטליות הם נדרסים
כי, הא....זה ברור שלהטפות לא מתייחסים. -
השם אתה יודע את מה שבתוכי
השם אתה הוא זה שנותן לי את כוחי
בלעדייך אני כלום
לא שווה מאום
אבל אתה רואה
שלי כל כך קשה
ולפעמים היצר עליי משתלט
הוא לא נותן לי שוב להתחרט
ואיך כל פעם מצליח בי לשטות
משאיר אותי עם אלף חרטות
דמעות שלא עוצרות
לא יכולה לראות
איך שוב נפלתי
וכמה שהתפללתי
להיות חזקה לא לפול
אבל עליי היצר יכול
ואני שוב נקרעת
כמעט משתגעת
אבל יודעת
שאתה אבא כל יכול תעזור לי
אתה רואה שקשה לי
משתדלת להיות טובה
לא להתרחק להשאר קרובה
אבל אבא רק אתה שומע
את הדמעות בלילות
שלא נותנות לי מרגוע
תשמע את התפילות
זה אוכל'תי מבפנים מלאת חרטה
זה משאיר לי את הנפש שוב שרוטה
אבא תן לי תכוחות להתגבר
לא רוצה לפול בזה יותר -
למה כולם חושבים
שהם על החיים שלי מחליטים
למה הם מתערבים
ולפני שמסתכלים שופטים
הם מבקרים ופוגעים
והם לא באמת דואגים
רק נותנים ביקורת
מדביקים לי גם כותרת
את הנפש שלי שורטים
זורקים לי משפטים
מנסה להשאר חזקה
אבל בפנים מרגישה מועקה
אני מצפה מאנשים
להיות יותר רגישים
להבין בנפש האדם
לפני שהם שורטים בדם
רק מחרבים והורסים
מנפצים לי את הלב לרסיסים
ולא מבינים מה הם עושים
זורים לי מלח לפצעים
וגם חושבים שזה נעים
מנסה לא להכנע
למילים של אשמה
לברוח מהשנאה
לפני שהיא באה
אבל אבא תן לי תכוחות
תן לי את הפצעים לאחות
מרגישה שזה גדול עליי
אבא תעזור אתה שם מעליי
תן לי להשאר חזקה באמת
ממילים שפוגעות
לברוח ולהתעלם מהחטא
לפני שבנפש נוגעות||שיר כואב במיוחד!!!!
נכתב בדמעות!!!!
|| -
הגל שעולה
מתקרב אך בורח
הרצון שגולה
תר אחר כוחבתוך עומק אינסופי
מחפש בקרבתך
בוא אליי קלי
קח אותי איתךעכשיו---
הים סוער
ליבי בוער
מתחנן שוב לשובך
לאור מתוך ההסתרהחג סביב כמו במעגל
שקוע במערבולת
מנסה לרדת מהגל
להתעלות על המפולתתבקע לי את הים
הושט לי את ידך
הוסף על הקיים
תן לי משלךושוב---
הים סוער
ליבי בוער
מתחנן שוב לשובך
לאור מתוך ההסתרהכי אחריי גאות בא השפל
כדיי לאסוף אוצרות
רק פקח לנו עיניים
תעזור לנו לראותתאמין רק בנו
מתוך ים של שחור
בקריעה משלנו
תראה לנו ת'אורועכשיו
גם בים סוער
כשהלב עוד בוער
קורא רק לשובך
לאור מתוך ההסתרה
הקול מלמעלה- התקרבו בנים
אל המערב נתאסף כולנו אחים -
אלול
4 אותיות
שנוגעות בלב
אלול
איך החודש הזה
הגיע כלכך מהר
אלול
מרעיד לי הנפש
לחשוב עליו
אלול
רוצה להרגיש את הקירבה
ואת השכינה מעלי
אלול
חודש הרחמים והסליחות
אלול
רוצה לחפש את השבילים
לדמעות
אלול
חטאנו תסלח לנו
אלול
חפשנו ומצאנו
אלול
מצאנו את הלב
אלול
את הלב
של אבא אוהב...
טוהר -
אלול
לפחות בחודש הזה תשכחי מהכל
לפחות פה תאזרי אנרגיות יש מאין
לפחות בחודש הזה אל תנסי ליפול
לפחות עכשיו תישארי מעל המים
לפחות..
לפחות שבוע לפחות שבועיים ואולי גם 3
יש לך כוח?
אז תמשיכי כך,
תראי לו באמת את הכוונות שלך!
לפחות עד ראש השנה
זה לא הרבה, נכון..?
שבוע וחצי - זמן מתנה!
נצלי אותו עד תום.||הגיוני שאח"כ אומר שוב - "רק עוד שבוע ועוד אחד"
זה הרעיון- ככה מתמודדים, מגמדים את הזמן.
"כאילו אין מחר לחיות היום, תחזיק רק להיום" (עקיבא תורג'מן, "יש בך הכל") || -
"הבא להיטהר מסייעין בידו"
ואני באה
להיטהר
אך השער נעול
ואני רוצה
להתחבר
אך לא יודעת את הכיוון
ורק רוצה
שיסייעו בידי
שיפתחו לי את השערים
שיראו לי את הכיוון
שיעזרו לי להיטיב המעשים
שאצליח רק טוב לעשות בעולם
ולעזור לעצמי ולכולם
מה בסך הכל ביקשתי
להיטהר
רוצה שיסייעו
בידי
רוצה שיבינו
אותי
רוצה להיות טהורה יותר
להזדכך
להתקרב
להתחבר! -
שמש שלי
שקעת לך בשקט של בין הערבים
והשארת אותי רק עם שאריות
ניצוצות זוהרים אליי משמים
ואני יודעת- אילו נשיקותולא שכחת, גם באפילה
שולחת לי חיוכים
לפעמים זה רק נפילה
אך את ליבי צובטיםועכשיו כשהתקטן הירח כל כך
ונשארתי כאובה לבד
אני יודעת, פרצופי לח
החלום לי אבדתבטיחי לי שתשובי
ותבקיעי בזריחה מפעימה
תבטיחי לי שתגיעי
גם אם תשקע שוב חמה -
||||ספויילר||לא שלי.. שווה קריאה ||
רווקה בחדר המורות----
אין כניסה בלי חצאיות
שחרחרות
מקומות קבועים
אין כאן תורות
מביטה מבחוץ ממרחק של
דורות
ברוכה הבאה
לחדר מורותשותים כאן קפה
בכוס
לא קרטון
רק המורות הזקנות שנותנות את
הטון
מרגישה מאובנת
כמו עמוד של בטון
לו רק הייתי בשנת
שבתוןופוליטיקה זה כאן
עסק רגיל
לעולם כנראה
לא עוברים את
הגיל
רכילות רכילות רכילות
לתועלת!
בין לבין
מקנחת
נזלתתוזו סצנה לגמרי
לא
אפשריתת
כל בוקר נכנסת
עם פרצוף של
כרית
מעמידה לי פרצוף רענן
נכנסת בצעד בוטח(?)
שאנןושואלת את עצמי בלי
אמון
גלגל חוזר או
עניין של
תזמון
ואיך אני ממרחק של דורות
מצויה לי בתוככי החדר
מורותתו"כל טוב"
ו"שלום שלום"
ו "מאיפה הגעת אלינו
עד הלום"?
ו "מחר את תורנית, תקני גם חלב"
השם! מאיפה להם רמת
המשלב??????משתדלת מממש להיות
מאופקת
לו רק הייתה לי פאה
מסורקת
רגע בוכה רגע
צוחקת
רק שלא תישאר לי
צלקתלא ממש מצליחה לעכל
רק מבחוץ לגחך
תרצינות לקלקל
והולכת להפוך לרזה כמו
מקל
לא מעיזה לאכול שכל אחד
מסתכל.....רק עזרו שאזכור תמיד תתחושה
איך הייתי כל כך
נטושה
ויום יבוא ואהיה כבודה כבר
דורות
לא אשכח את דרכי
בחדר המורות.....
